ברכי יוסף על אורח חיים· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
סימן תסו
א
דין ד׳. נתלחלח השק וכו׳ אסור להשהותו. כתב הרב ב״ח בתשו׳ סי׳ קט"ו בשק קמח שנשכו העכברים ואכלו מן הקמח דיש לחלק ולומר שיהיה יותר התר בקמח מבחיטים משום דבחיטים מקום שנשך העכבר נדבק שם לחות הפה אבל בקמח הסברא נותנת שהקמח נדבק בלחות הפה שבפי העכבר ונשאר בפיו ולא נפל ממנו לקמח הנשאר ואחזוקי איסורא לא מחזקינן לומר שנפל מפי עכבר בשעת אכילה כדתנן במס' פרה לענין שתיה דכל העופות פסולין במי חטאת חוץ מן היונה מפני שהיא מוצצת ופי״רש דשאר עופות אינם מוצצות וכו' והמים נופלים מפיהם וכו' וה״ה שאר בהמות וחיות כן דרכן חוץ מן היונה שמא דוקא לענין שתיה כן דרכן אגב דצלול אבל לא לענין אכילה עכ“ד וקשה לי על הרב דהרי סיפא דמשנת פרה שהביא פ״ט דפרה כך היא שנויה כל השרצים אינם פוסלים חוץ מן החולדה וכו' ר' אליעזר אומר אף העכבר הרי דת״ק סבר דכל השרצים ובכלל העכבר אינם פוסלים שאין ריר יוצא מפיהם וקי״ל כת״ק וכמו שפסק הרמב״ם פ״ט דפרה ואיך הרב בעכבר מייתי מעופות הפסולין שהמים יוצאים מפיהם ובעבור זה הוצרך לחלק בין שתיה לאכילה והלא העכבר שרץ הוא ומפורש במשנה זו עצמה אי שוה לשאר שרצים דאינם פוסלים וקי״ל דשקול ישקל ככל השרץ השורץ השקץ והעכבר יחדיו דאינם פוסלים. ולענין דינא בנדון השק שנשכוהו הני עכברי עיין מאי דמסיק הרב ב״ח בתשובתו הנז׳ ומ״ש בחיבורו בית חדש לעיל סו׳ תנ״ג. ועיין באחרונים . ועיין בית דוד סי' קצ"ח וסי' רל״א:
ב
דין ה׳. וכן מי רגלים וכו׳ עמ״ש מהר״ם בן הרשב״ץ בתשובותיו סי' תל״ה:
ג
ומי הפה וכו׳. נשים חשובות כשמרקדות קמח נותנות רדיד כנגד פניהם כדי שלא ינתז צנורא מפיהן הרשב״ץ במאמר חמץ דף ל׳ ע״א:
ד
הגהה. וזיעת האדם אינו מחמיץ. זהו דעת הרא״ש וכ״כ הרשב״ץ בתשובותיו ח״ג סי׳ כ״ג ובמאמר חמץ דף ל׳. אך הרוקח סבר דמחמיץ וכ״כ בארחות חיים משם הרא״ה דף ע״ב ע"ג: