אור ברסלב

ברכי יוסף על אורח חיים· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]

סימן תמז

סימן תמו

א

דין א׳. במשהו וכו׳ אם נתערב מאיסור שנאסר במשהוא מבתבשיל אחד דהו״ל תרי משהו רבים מהאחרונים אוסרים והיכא דהוי ספק אם נכנס בתערובות מהחמץ בתערובת השני לכ״ע שרי בית דוד סימן קס״ג:

ב

ככר של בעל הבית של חמץ שנתערב בתוך ככרות של מצה אפילו נתערב באלף כלן אסורות באכילה ובהנאה מפני שהוא דבר שבמנין ויראה לי שאפילו לאחר הפסח אסורין ואם נחתך הפת או נתבצע מותר לאחר הפסח. ויש מי שאומר לאחר הפסח מותרות שהרי התירו כל תערובת חמץ אחר הפסח אף שאיסורו במשהו ולא יהא דבר שבמנין חמור ממה שאיסורו במשהו ובזה אני מחמיר שהרי עשו תערובות דבר שבמנין כגוף האיסור עצמו. ס׳ בית מועד. הביאו מר זקנינו הרב החסיד מהר״א אזולאי ז״להה בהגהותיו כ״י:

שוב ראיתי להרב פרי חדש שהביאו לקמן סי׳ תמ״ח דין ג׳ ושקיל וטרי בדבריו ע״ש. ועיין בש"ות דבר משה ח״א א״ח סי׳ ז״ך:

ג

די בקליפה וכו׳ מטה מבוקעת שנמצאת בתרנגולת ונמלחו עמה כמה תרנגולות כל שנתערבו ולא נודע מקום קליפתם צריך לקולפם כלם כל עוד גופן. שמש צדקה א״ח סי' ז״ך:

ד

הגהה. ובדין ריחא מילתא לענין תבשיל וכו׳ עמ״ש. בס׳ בית דוד סי׳ רכ״ב ובס׳ אליה רבה האריך בזה בחילוקי דינים ע״ש:

ה

ויש מחמירין וכו'. וכן ראוי לנהוג לכתחילה. מר זקנינו הרב החסיד מהר״א אזולאי ז״להה בהגהותיו כתינת יד:

ו

דין ג'. בעוד שהחטה בתוכו וכו' אבל אם אין החטה בתוכה כתב הרב שיירי כנ״הג דאף לסברת מאן דאמר חוזר ונעור שרי דלא אמרם אלא בממשו לא בטעמו והרב מגן אברהם הנה זה עומד בשיטה זו וכ״כ בס׳ חק יוסף סוף ס״ק כ״ב. על בשר וגבינה וכו' שהוא אליבא דכ״ע דהתם ליכא אלא טעמא:

ובאמת שדברי הרבנים הנז׳ קשים וכבר הושג הרב שיירי כנ״הג מהרב פר״ח. והרב מקראי קדש הכריע דדוק׳ כשיש לחוש שנסחט ממשו אז אסיר אבל אי ליכא אלא טעמא גרידתא שרי ע״ש באורך:

וק"ק דהרי מדברי מרן בב"י סוף סימן תנ״א שתלה דין המרדכי דשפוד כמ״ד אינו חוזר ונעור מוכח להדיא כדברי הרב פר"ח דבטעמא גרידתא איכא חוזר ונעור דבשפוד ליכא אלא טעמא. וכבר הרב פר״ח הזכיר דברי מרן הנז׳. ומכאן תשובה למה שנדחקים האחרונים להשוות דין בשר וגבינה דלקמן וכיוצא שפסקן מרן אליבא דכ״ע דהרי בדין השפוד כתב מרן בהדיא בב״י שהוא כמ״ד אינו חוזר ונעור ופסקו והעלהו על שלחנו בסתם. והכי אורחיה דמרן בש״ע בכמה דוכתי רבו כמו רבו להביא במקום אחד הדין בסתם ובמקום אחר שנאו במחלקת ובמאי דכתיבנא אנן יד עני בכמה מקומות. ומתשובת הרשב״א סי׳ תפ"ה בבשר וגבינה גופה מוכח דלא כהרב חק יוסף ודעמיה דכתבו דדין זה אליבא לכ״ע דהרי הרשב“א אסרם:

ומהא מוכח קצת נמי דלא כהרב מקראי קדש דעל הרוב לא משכחת בבשר וגבינה אלא טעם כלי חמץ שבלעו כשנתבשלו בו ועם כל זה אסר הרשב"א ודוק ועמ“ש לעיל סי' תמ״ב ע״ש. ועיין בתשובות החדשות להרדב״ז סי׳ רמ״ב:

ז

דין ד'. אינו חוזר ונעור וכו' הר״ן והראב״ד הביאו ראיה מדתנן פ' בתרא דכלאים צמר גמלים וצמר רחלים שטרפן זה בזה אם רוב מגמלים מותר וכן הפשתן והקנבוס שטרפן זה בזה כלומר ומותר לערב עמהם צמר ופשתים ומה שמעינן דהתר בהתר מתבטל ושכיון שנתבטל שוב אינו חוזר ונעור וכתב הרב פר״ח ואפשר לדחות הראיה שהביאו דשאני התם דאיסור שעטנז נוהג לעולם ולפיכך אף דליכא אלא צמר בצמר דהוי כוליה התרא מבטיל משא״כ הכא דחמץ שרי מקמי פסח לגמרי וכיון דעדיין אינו נוהג איסור חמץ לא שייך ביה ביטול וכשמגיע פסח שהוא זמן איסורו הרי אין כאן חוזר ונעור שמעולם לא נתבטל עכ״ד ושמעתי מקשים דעל הרב ז״ל דהאיכא ע״פ משש שעות ולמעלה דאסור ומתבטל בששים ונמצא דגם חמץ כי באו שש דאיכא איסור חמץ הרי נתבטל דדינא הוא דבטל בששים וכי אתי פסח אינו חוזר ונעור ושפיר איכא ראיה מצמר רחלים וצמר גמלים וכו׳:

ויש מי שתירץ דדחיית הרבר פר״ח היא לדעת הר״ן שהוא הביא ראיה זו והוא סבר דחמץ משש שעות ולמעלה נמי במשהו כמו שהביא דבריו הפר״ח בסמוך דין ב׳ ע״כ שמעתי. ובעיני אין זה מעלה ארוכה חדא דהרב פר״ח לעיל דין ב׳ זו הלכה העלה דחמץ משש שעות ולמעלה בטל בששים ואינו במשהו וא״כ לדעתו היא ראיה נכונה והו״ל לפרש. ותו דהרב פר"ח כאן קא גם להראב״ד ודעמיה שהביאו ראיה זו ובדרך כלל כתב דיש לדחות הראי׳ שהביאו ולא על הר״ן לחוד קאי כמבואר בדבריו. ותו דמהר״ן בתשובה סי' נ״ט משמע דסבר דמשש שעות ולמעלה עד הלילה בטל בששים ואזדא ליה התירוץ הנז׳ דהרב פר״ח קאי לתשובת הר״ן. הן אמת דבפ״ז יקשה לנו על הר"ן דידיה אדידיה דבפי׳ ההלכות כתב דגם משש ומעלה במשהו. ועיין בש״ות דבר משה א״ח סי׳ ל׳ שהאריך בענין חו״ץ ובדבריו האחרונים.

ח

למ״ד אינו חוזר ונעור אין צריך שיודע למורה קודם פסח ושיתבטל ע״פ הוראתו ושוב אינו חוזר ונעור אלא אף אם לא נודע אלא בתוך הפסח דין הוא דאינו חוזר ונעור דקודם הפסח נתבטל ממילא. בית יהודה סימן ט״ו:

ט

הגהה. דחיישינן שמא נשאר פירורין וכו׳ ככר חמץ שנפל לבאר צריך לחפש כל הככר ולהוציא כלו או מקצתו ואח״כ יסננו המים סינון יפה יפה ומותרים בשתיה בפסח בית יהודה סי' י״ד:

י

כבוש שנמשך עד אחר הפסח שעדיין גוף החמץ בתערובת אף למ״ד אינו חוזר ונעור אסור בפסח. שם בשם רבו מהר״ש צרור. וכ״כ רבו באורך בס' פרי צדיק סי׳ י״ט וע״ש עוד פרטי דינים.

יא

שכר תאנים שיש לחוש שמפזרין עליהם קמח אסור לשתותו בפסח ואסור להשהותו. סמא דחיי סי' ט׳:

יב

דין ה׳. בשר יבש וגבינה וכו׳. זה לשון הרא״ש גבינה לחה בפסח מותרת אעפ״י שנעשית בכלים של כל השנה ולא נזהר בה כיון שאין משתמשין באותם כלים בכל השנה בדבר חם וכו׳ כיון שאין עושין בהם הגבינה בחמין אינו מפליט. משמע שהגבינה הנעשית בחמין כגון הגבינה שלנו או הקאשקאב״אל אסור בפסח. מר זקנינו הרב החסיד מהר״א אזולאי ז״להה בהגהותיו כ״י:

ולפום ריהטא דבריו קשים שהרי כתב מרן בב״י דאפשר דגם הרא״ש סבר דסתם כלים אינן בני יומן גם בפסח ומה שנ״ט בגבינה להתיר שאין משתמשין בכלים בחמין היינו למ״ד חוזר ונעור וסיים מרן וכתב ויותר נראה דהרא״ש לא איירי אלא דגבינה זו נעשית בפסח עצמו וכו׳ עש״ב ומאחר שכן איך מז״ה אסר בפשיטות הקאשקאב"אל לדעת הרא״ש:

שוב ראיתי להרב דרכי נועם סי' ח' והביא דבריו הרב בית דוד סימן ק״ץ שאסר הקאשקאב״אל והביא דברי מרן הב״י וכתב דתירוץ ראשון איהו גופיה לא ישר בעיניו ותירוץ שני לא תקע בו הרב יתד תקועה אלא אין ולאו ורפיא בידיה עכ״ד וקשים הם בעיני שהרי מרן כאן בשלחנו הטהור בדין זה כתב דגים מלוחים השרויים במים בפסח בכלי חמץ יש להחמיר וכו׳ משמע דוקא שרויי' בתוך הפסח הא שרויים בכלי חמץ קודם הפסח שרי וגם בחמץ אמרינן סתם כלים אינן בני יומן:

וכזה ראיתי להרב מהר״י ישועה זיין בתשובותיו שערי ישועה כ״י שער י' סי' ו' שדחה דברי הר' דרכי נועם והתיר הקאשקאב״אל למי שאינו נוהג דין חוזר ונעור. ותו ק״ק על מר זקנינו הרב הנז' דבסמוך כתב משם הרב מהר״י קשטרו דמרקחת שנעשה בכלי חמץ קודם הפסח שרי ומסתמא הסכים לדבריו מדלא כתב על דבריו כלום ומוכרח דמהרי״קש סבר כמ״ש מרן בב״י לדעת הרא״ש דגם באיסור חמץ אית לן דסתם כלים אינן בני יומן. ודוחק לומר דמז״ה מיירי בגבינה הנעשית תוך הפסח ועיין בס' יד אהרן ובש״ות דבר משה א״ח סי׳ כ״ט ובש"ות ב״ח סי׳ קכ״ג:

יג

מרקחת שנעשית קודם פסח בכלי בן יומו אסור לאכול ממנה בפסח ואם היא מדבר חריף או מתובל ביותר אפילו אם נעשית בכלי שאינו בן יומו אסורה לדעת מרן. הרב מהר״י זיין בס' שערי ישועה כ״י שער ו' סי' ה׳. והאריך בזה ועיין בפר״ח:

יד

כתב הרב פרי חדש בסוף דין זה דלא מיבעיא בידוע שנתערב חמץ דחוזר ונעור אלא אפילו במידי דשכיח כגון שמן שומשמין הדבר מצוי הוא שיש גרעיני חיטים וכו' אסור לאוכלו בפסח וכן אנו נוהגין שלא לבשל בפסח אלא בשמן זית וכן ראוי להורות עכ״ל והמהדרין נוהגין להחמיר גם בשמן זית דהוברר דהפועלים עכו״ם כל יום בעת אכילתן כשעושין השמן זית כל אחד ככרו בידו וטובל בשמן וכ״כ מורי הרב ז"להה בס' נחפה בכסף דף קע״ב ע"ב:

וראיתי להרב מהר״י זיין בש"ות שערי ישועה כ״י שער ו' סי׳ ד׳ שכתב דלדעת רב נטרונאי שכתב הטור סי׳ תמ״ב ביין צמוקים לכאורה נראה דצריך לבער השמן שומשומין מהבית עכ״ד אבל לא ראיתי ולא שמעתי בארץ הצבי לשום אחד שנהג כן אע״ג דרוב החכמים נהגו דין חוזר ונעור. וכן מוכח מדברי הרב פרי חדש הנז' ואזהרתיה מהכא על שמן שומשומין שלא לאוכלו ואם איתא הי"לל דצריך לבער מאחר דבאתריה דמר ע״הק ירושלם תו׳ המנהג לקנות שמן שומשומין לכל השנה והוא הסכים לדברי רב נטרונאי בסי׳ תמ״ב וסי׳ זה בכמה דינים. ואולי שיש לחלק בין ודאי למידי דשכיח דהגם דשכיח בשומשומין לאו ודאי הוא. אי נמי כוון דרוב המון ישראל אינהו אכלי שמן שומשומין בפסח תיסגי שלא לאוכלו ולחוש לסברת חוזר ונעור ואם כה יעשה לשלח בערו יהיה תמוה לרבים ולאחזוקי ישראל דאוכלים חמץ ממש ולא ניחא למארייהו:

טו

מותר לאכול חמאה של עכו״ם אף בפסח. הרשב״ץ בתשובותיו סי' רנ"ח מחלק ג':

טז

הגהה. ובכרכשות וכו'. ראיתי בתשובות מהר״י פראג״י מהמה כ״י שהובאה תשובת מהר״ם חאגי״ז שאסר הסאלגי״ג״אס מטעם דיש חיטים בפלפלין והרב מהר״י פראג״י הנז׳ שם בסי' מ׳ דחה דבריו דבמקומותינו לא שכיח חיטים בפלפלין ואחזוקי איסורא לא מחזקינן אבל יש לאוסרם מטעם הסכין חמץ והפלפלין נדוכו במדוכה מחומצת. ועיין בלקט הקמח. ובש״ות שב יעקב סי׳ י״ט:

יז [טו״ב]

וכן כל דבר שמבשלין בכלי חמץ וכו׳ חמאה שבשלוה בכלי חמץ קודם פסח ולהסיר הזוהמא שמים מעט קמח ונשאר בשולי קדרה ומסננים החמאה ולא ישאר בה כלל מהקמח. חמאה זו מותרת בפסח. כ״כ נכדו של הרשב״ץ בתשובה בס׳ יכין ובועז. לפי מנהג מקומו. והובאה תשובתו בספר סמא דחיי דף י״ז ע״ד:

יח

מים שרופים שהוציאו בכלי חמץ ולשים אפר וקמח ומדבקים הכסוי עם הכלי אסור לשתותו אפילו בי״ט אחרון. בית יהודה א״ח סי' מ"ז:

יט

נתן יינו בחביות יין שרף ישנות מזמן רב ובפסח הרגישו ביין טעם הי״ש אסור לשתותו תוך הפסח ומותר אחר הפסח. הרב פנים מאירות ח״ב סי׳ ע״ה:

כ

אחר שעשו המצה מצאו בצק דביק בדופני הנפה בחוזק שלא נקלף אלא בסכין יש להתיר דאף דהרמב״ם פסק דחוזר ונעור רוב האחרונים חולקים והדבר ספק אם נקלף ונתערב והוי ס' בפלוגתא דרבוואתא ולקולא. ואפשר דאפילו הרמב״ם מודה בנדון זה דאחזוקי איסורא לא מחזקינן מספקותו דהוי ספיקא בדרבנן דחוזר ונעור לאו דאוריתא ולא קבע איסורא ואזלינן לקולא. הרדב״ז בתשובה כ״י סי' שני אלפים ק״ך:

כא

נמצא ברקוד הקמח פירורין יבשים ונסתפקו אם הם טיט או של עיסה ובדקום באור ונתברר שהם חמץ נוקשה בשעת הדחק יש להתיר על ידי רקוד. דבר משה ח״א סי' ל׳:

כב

יש מחמירין להסתפק מחומץ יין וכו' עיין בש״ות פרי צדיק למהר״ש צרור סי׳ י״ט:

כג

דין ח׳. זתים וכו׳ עמ״ש הרב הגאון מהר״י כ״ץ בש״ות שב יעקב סי׳ ט״ו:

כד

דין יו״ד. נ״ט לפגם וכו' כתב רבינו גרשום דמעשה בא לפניו באשה שהגיסה הקדרה בכף אחת שלא הוגעלה ולא הרגישה בפעם הראשונה ובפעם שנית הרגישה והתיר לה התבשיל השני מפני שהכף הוגעל׳ בתבשיל ראשון וכמו שמצינו כל יום ויום נעשה גיעול לחבירו נראה לדעתו שהדבר שאוסר במשהו אפילו שהוא פגום אוסר. ואינו נראה כן שכל שהוא פגום אינו אוסר. ואולי חמץ אינו חשוב איסור פגום. בית מועד הביאו מז״ה מהר״א אזולאי ז״להה בהגהותיו כ״י:

כה

לדעת מרן נ״ט לפגם מותר גם כשנתבשל תוך הפסח והכי נקיטינן דקבלנו הוראות מרן מהר״ש אמארילייו ובנו בש״ות דבר משה א״ח סימן כ"ט. ועיין בית דוד סי' ר״א:

תוכן העניינים

ברכי יוסף על אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה