אור ברסלב

ברכי יוסף על אורח חיים· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]

סימן תמב

סימן תם

א

דין א'. תערובת חמץ וכו׳. הרב פר״ח הביא דברי מרן בב״י סי׳ צ״ח עמ״ש הרשב״א ופירוש טעם בעיקר כגון שלא נתערב וכו׳ עד וכן פירש״י טעמו ולא ממשו הנז׳ בתלמוד וכתב מרן דמ״ש וכן פירש״י אעיקרא דמילתא קאי ולא למ״ש בשם התוס׳ דהא רש״י פירש כמ״ש בפסחים בשר בחלב לאו טעמא הוא דהיינו בשר שנתבשל בחלב והבשר בעיניה אלא שטעם החלב נבלע בו וכתב על זה הרב פר״ח דאי מהא לא איריא דדילמא רש״י לא מיידי אלא כשטע' החלב מובלע בבשר ולא כשגוף החלב מובלע בבשר וכו' ע״ש באורך ובס' יד אהרן כתב דדבריו אינם מובנים דאם איתא דרש״י סבר כהתוס׳ דמשום איסור החלב קרי טעמו ולא ממשו א״כ אמאי נקט הכי רש״י לימא כשטעם הבשר מובלע בחלב כדעת התוס׳ וכו' ועוד דאם איתא וכו׳. קשה לדעת התוס׳ אמאי הוצרכו לומר דמשום איסור בשר בחלב וכו' לימא כשטעם החלב לבד נבלע בבשר מיקרי טעמו ולא ממשו וכו׳ ע״ש באורך:

ומורי הרב ז״להה כתב עליו בהגהותיו כ״י וז״ל קושיא ראשונה ל״ק משום דרש״י ס״ל דפירוש בשר בחלב היינו שהבשר מובלע בחלב ולא שחלב מובלע בבשר המוזכר ברישא הוא העיקר והשני הוא המובלע ולזה פירש כן ולא פירוש כשטעם הבשר מובלע בחלב והקושיא השנית ל״ק גם כן דהתוס' קשיא להו היכי קאמר סתמא בשר בחלב לאו טעמא הוא והלא יש בשר בחלב שהוא טעמו ולכן פירשו דכונת הש״ס היא על טעם הבשר המובלע בחלב דאז הוי טעמו דוקא ולא ממשו אך בבשר אפשר להיות ממשו של חלב וכו' ולא שייך לומר בסתמא לאו טעמא היא אבל לעולם דכשהוא מובלע מטעם החלב לבד פשיטה דהו״ל טעמו ולא ממשו וכן דקדקו בלשונם לומר אפשר להיותו ממשו וכו' להורות דאיכא הכי ואיכא הכי ולא שייך לומר בסתמא דהוי טעמא ולא ממשו ובזה חלוק רש״י וניחא ליה טפי לפרשו כשמובלע הבשר מטעם חלב אף דקתני סתמא מלפרשו כשהחלב מובלע מבשר אבל לדינא שוים לטובה בטעמו ולא ממשו היינו כשגוף האיסור מחוי וכשהבשר מובלע מחלב עצמו הו״ל טעמו וממשו לפי שגוף החלב מובלע בבשר אך קשה על הרב פר״ח דהרי כתב רש״י בשר שנתבשל בחלב וכו' וכיון דנתבשל בחלב ודאי דגוף החלב מובלע בבשר עכ"ל מורי הרב ז״להה:

ב

עוברים עליו משום בל יראה וכו׳ עיין מ״ש מרן בב״י ומ״ש בס' מקום שמואל סי' ס״ו אות ז' ועיין בס' בית דוד סי' קנ"ט:

ג

וכן הקילור וכו׳ כתב צרור החיים קלור ואספלית של עכו״ם בפסח מותרת דשלא כדרך הנאתו קעביד אף עפ"י שאם היתה של ישראל היתה אסורה משום בל יראה אבל בשל עכו״ם של אחרים אתה רואה ואף שנתן לו העכו״ם רשות אין דעתו של ישראל לקנותה ואין אדם קונה על כרחו כן שמעתי מפי מורי הרשב״א עכ״ל ס' צרור החיים כ״י הביאו מר זקנינו הרב החסיד מהר״א אזולאי להם בהגהותיו כ״י:

ד

דין ב׳. ומלוגמא שנסרחה וכו׳ עמ״ש הפר״ח והרב מקראי קדש והרב מג״א ומ"ש מורי הרב ז״להה. בביאורו בס׳ נחפה בכסף דף ק״ס וקס״א:

ה

דין ה׳. ואם העמיד גבינות בחלא של שעורים וכו' חומץ שנתחמץ בשמרי שכר יש למוכרו לעכו״ם קודם פסח וכו׳ מהר״ם בר ברוך בתשו' ד״פ סי׳ ל״א ודפוס קרימונה סי' ס״ח:

ו

גבינה שהעמידו אותה בקיבה שהיתה בכלי חמץ כתב הרב מגן אברהם מתשובת הרדב״ז שהביא הרב כנ״הג דאסור לאוכלה ומותר להשהותה וכתב עלה ונ״ל דדינו כדבר שנתבשל בכלי חמץ ודוקא שהיתה הקבה בכלי חמץ מע״ל עכ״ל ותשובת הרדב״ז הרי היא במודפסות חדשות מעתה בסי׳ תפ״ז ואתי עלה מטעם מליח הרי הוא כרותח ושמעתי מקשים על הרדב״ז דהא קי״ל אין מליחה בכלים כמ"ש בי"ד סי׳ ק״ה דין י״ב ועמ״ש הרב חק יוסף סי' תמ״ז ס״ק כ״ב:

ז

יין שרף שנעשה משמרי שכר וכו' עמ״ש הרב חק יעקב ועמ״ש מהרח״א מאיסטרא בס׳ דרך חיים דף ס״ו ומה שהשיב לו הרב חק יעקב:

ח

דין י״א. עריבות וכו׳ עיין סי׳ תנ״א דין ז׳ ועמ״ש הרב כנ״הג בתשובותיו המודפסות סי' ס׳:

ט

כי אי אפשר לנקרן וכו׳ עמ״ש הרדב״ז בתשובות החדשות סי׳ תפ"ח ועמ״ש מגן אברהם סי׳ ע״ד:

תוכן העניינים

ברכי יוסף על אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה