ברכי יוסף על אורח חיים· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
סימן תכט
א
דין א'. שואלין ודורשין בה׳ פסח וכו' הכי אמרו פ"ק דפסחים ובכמה דוכתי והקשה מרן בב״י מדאמרו פ' בני העיר משה תקן לישראל שיהיו שואלין הל׳ פסח בפסח וכו׳ ותירץ לחד שינוייא דל׳ משום ק"פ וריהטא דלישני׳ משמע דדוקא בפסח ואם כן כונתו הדבר קשה דבכל חג יש קרבנות חגיגה ראיה ושמחה וכן ראיתי למופת הדור הרב מקראי קדש שדחה דברי מרן מהאי טעמא:
אבל בקושטא יש לדחוק דלתירוץ זה גם מרן מודה דה״ה בכל רגל אבל נקט לה משום ק״פ משום דברית' בפסח איירי וילפה ממשה רבינו ובאמת שהוא דוחק אבל יותר ק׳ על הרב פר״ח שהביא תרי שינויי דמרן האי שינוייא וההיא דלפסח דוקא אצטריכו שלשים אך לחג יום או יומים וכו׳ ודחי לתרוייהו משום דמוכח דבכלהו רגלים בעי שלשים והרי שינויא דקרבנות מהא לא תברא דבכולהו רגלים איתנהו ותו ק״ק על הרב פר"ח דמוכח מהתוס׳ בבכורות דף נ״ז דהוי בכל רגל ומשום קרבנות והוא הזכיר דבריהם לעיל:
*והר"ן פ״ק דפסחים ופ״ק דמגילה תירץ דההיא דשלשים לאו למדרש בפרקא אלא לתלמידי דבי רב דמקרו שואלין בעינן ודבריו ממקור הירושלמי פ״ק דפסחים והתוספתא פ׳ בתרא דמגילה חוצבו כמ"ש האחרונים:
וחזה היית להרב מקראי קדש שכתב ולתירוץ הר"ן דשני תלמודין קשה דרשב״ג יליף שתי שבתות דמשה קאי בר״ח ומודיע דיני פסח ושם לא היה ע"י שאלה ומדרשב״ג נשמע לרבנן דדורשין אף שלא ע״י שאלם עכ״ל. והרואה יראה דברי הירושלמי ותוספתא הנז׳ דמראת התם בבית הועד ל' יום רשב״ג אומר שתי שבתות הרי דרשב״ג נמי אבית ועד דאי לאו למדרש אפרקא ועל כרחך הכי יליף רשב״ג דמדאשכחן משה רבינו שתי שבתות למדנו דבשתי שבתות ענין הרגל מקרי ובבית הועד שאל ישאלו בהלכות הרגל אבל לא למדרש בפרקא דכבר משה רבינו עצמו ראה והתקין בחג עצמו:
והפר"ח כתב דמפ' בני העיר גבי בא׳ באדר משמיעין על השקלים ומפ״ק דסנהדרין גבי עברו ביום ל׳ דאדר מוכח מתלמודא דידן דלא סבר כהאי שינויא דשלשים לתלמידים ולאו למדרש בפרקא. והרב מקראי קדש תריץ יתיב לדעת הר״ן ההיא דפ״ק דסנהדרין אבל ההיא דפ׳ בני העיר קשיתיה והוסיף לבאר דמוכח מינה דלא כהר״ן. ואני בעוניי אומר דמאחר דדברי הר״ן הם ירושלמי ותוספתא בהדיא כל כמה דמשוינן תלמודא דידן אליבייהו הגם שיהיה בדוחק שפיר נאה וכדרגילי רביואתה למעבד שלמא בינייהו וא״כ גם ההיא דפ' בני העיר דיהיב טעמא דבאחד באדר משמיעין על השקלים משום דהוו תלתין יומין לאקרובי מתרומה חדשה וכרבנן דשואלין בה' פסח שלשים יום לא תברא דטעמא דבבית הועד שואלין תלתין יומין לרבנן משום כי קרבו לבא יומי הרגל וכענין מיקרי דענינא דיומא הוא דקגרים הרג״ל מוע"דת ומאחר דתלתין יומין מקמי הרגל ענינא דיומא מיקרי מש״ה באחד באדר משמיעין על השקלים דענינא דקרבנות מתרומה חדשה מקרי:
כבר ראיתי להרשב״א בחידושיו שילהי מגילה דאההיא דשקלים גופה כתב כדברי הר״ן וז״ל נ״ל דכ״ע אית לן טעמא דשלחנות והא דאמרינן לעיל מתני' דלא כרשב״ג וכו׳ מעיקרא הוה ס״ל הכי משום דלא ס״ד טעמא דשלחנות ומשום דלא אשכחו טעמא להקדמת קריאתה תלו ליה כהקדמת שאלת שלשים יום אבל למסקנא טעמא דכלהו משום שלחנות הוא ובהא מתרצא לי אחריתי דק״ל אשמעתין דאי טעמא דפ' שקלים משום שאלת הלכות אף בעצרת וחג נקדים ונקרא פרשת המועדות בב״ה דמ״ש ועוד דבבריתא לא אמרו אלא שואלין אבל לקרות פרשיות לא שמענו ועוד אף שאלת הלכות אינה מחויבת שידרשו ברבים שלא נאמרו הדברים אלא לשאול בבית הועד כלומר דמי ששואל אינו בכלל גולם דשואל שלא כענין והיינו נמי דהכא תניא שואלין ולקמן שיהיו דורשין דאלמא בפסח ועצרת ממש דורשין אבל קודם להם אין דורשין אלא שואלין עכ״ל הרי דהרשב״א רב גובריה אההיא דפ' שקלים ובי"אר עליה דהכי ס״ד מעיקרא אגב דוחקא דלא ס״ד טעמא דשלחנות כמבואר וכיפי תלי לה דהכא נקט שואלין והכא נקט דורשין ולפ״ז ההיא דפ״ק דסנהדרין דאמרינן מפוריא דרשין בה׳ דתניא שואלין וכו׳ לאו דוקא:
וההיא דאמרינן פ״ק דע״ז דלהקרבה תלתין דשואלין שלשים יום ומשמע דלאו בבית הועד. איכא למימר דלעולם שואלין הוי בבית הועד ובתוספתא מפורשת וירושלמי אלא דקים ליה לש״ס דאעיקר׳ טעמא דבבית ועד מיקרי ענינא דיומא היינו משום דכל ישלאל עסוקים בקרבנות הדגל ואמטו להכי שאלת תלמיד לרב בחג הוי כענין אזמנ״א דרגלא:
ואותה שאמרו פ״ק דמגילה מאי איריא פורים אפי' י״ט נמי הכי פריך דפורים חמיר מיום טוב דפרסומי ניסא עדיף וכמ״ש הרא"ש בתוספותיו כ“י שם לפי דרכו. א״נ כדתרגמה הרשב״א בחידושיו שם לך נא ראה ומשם באר״ה. וגם לפי דרך התוס׳ יש מקום לפרש בדוחק אליבא דהרשב״א והר״ן דלא דרשי בפרקא ל׳ יום אך מ״מ על ידי התלמידין מפרסמא מילתא ואפ״ה דרשים בחג וכ״ש בפורים דליכא שלשים מקמיה כלל. וההיא דפ׳ השואל דף צ״ז דהרב ביומי דכלה לא מצי משתמיט הגם שאו״ל לתלמיד מסכמת לירושלמי ולתוספתא והרשב״א והר״ן דלאו דוקא בבית הועד אלא ה״ה תלמידים אצל רבם בכל מקום והוזקקתי לזה לפי שראיתי להרב פר״ח והרב אליה רבה והרב מקום שמואל בתשובותיו סי' ס״ו פשיטא להו דתלמודין פליג אירושלמי ומקרו בה קהוותא ואנו בעניותינו ביארנו כל השמועות דגמרין דמצו אתו כירושלמי ותוספתא וכדעת רבוואתא קמאי הרשב״א והר״ן:
ברם מדברי רש״י והתוס׳ בכמה דוכתי וכן מדברי הרא״ש בתוספותיו למגילה כ״י מוכח דסברי דהא דשלשי' יום נמי למדרש בפרקא הוא וצ"ל לדעתם דתלמודין פליג אירושלמי ואתוספתא. ומ״ש הרב מקראי קדש דלדברי הר"ן הרב אינו שאול לתלמידיו ובזה הקשה להט״ז. אינו מוכרח די״ל דגם לתירוץ הר״ן כיון דהוי שואל כענין הרב הוא שאול ולא מצי לאשתמוטי וכדאמרן:
ב
מיום פורים עצמו נמנין שלשים של פסח וכמו שנראה מדברי התוספות בבכורות דף נ״ז וכן כתב הרא״ש בתוס' כ״י שילהי מגילה וז״ל דורשין בה' פסח ל׳ יום קשה הי״ל לעשות הדרשה מי״ג דאדר דאז איכא ל׳ יום לבד י״ד שהיא שחיט׳ הפסח וכן בשחל ר״ח בשבת אמאי עושין פרשת שקלים באותו שבת הא ליכא ל' יום לבד ר״ח ניסן דאדר הסמוך לניסן לעולם חסר וי״ל דר״ח דבר מסויים ודבר קבוע הוא לכן קבעוהו לקריאת פרשת שקלים וכן לדרשת פסח לא רצו להתחיל קודם פורים לפי שהם טרודים בהכנסת סעודת פורים ע"כ ודברי הפר"ח בזה אינם מוכרחים ומלשון הרא״ש הנז׳ תשובה למ״ש בדרך חיים למהר״ח מאוסטרא סי׳ ס״ה וע״ש מה שהאריכו הוא והרב חק יעקב בתשובתו שהביא שם בפרט זה ע״ש ודוק היטב ואין להאריך. הן אמת שלפי מ״ש מהר״ח הנז' בדברי התוס׳ דבכורות יש לדחות גם לדברי הרא״ש בתוספותיו הנז׳ אך פשט הדברים וכל ישר הולך יראה
דהדין עם הרב חק יעקב ועיין בס' פרי צדיק דף פ״ד:
ג
דין ב׳. אין נופלים על פניהם וכו' ואין מספידין וכו׳ פירש מרן בב״י די״ב נשיאים הקריבו אחר ר״ח הם י״ג וכו' וכבר האחרונים המה ראו כן תמהו דנחשון נשיא יהודה הקריב ביום ר״ח. ובאמת דברי מר קשים. ומאי דתריץ יתיב בס' מקום שמואל סי' ס״ו דכוות מרן על שבט לוי דביום י״ג העלה אהרן את הנרות במנורה עש״ב אינו מחוור ולא משמע מדברי מרן הכי ודוק:
ד
הגהה. אפי' יום שמת בו אביו וכו׳ עמ״ש הרב כנ"הג בתשובות הנדפסות סי׳ נ״ט:
ה
ביום שאחר החג וכו' עמ״ש הרב משנה למלך סוף פ״ו מכלי המקדש ועמ״ש סי׳ תצ״ד בס״ד: