ברכי יוסף על אורח חיים· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
סימן תיג
א
דין א'. מזון שתי סעודות לכל אחד וכו׳ ולא דמי לערובי חצרות דהתם סגי בי״ח גרוגרות לכלם דהתם לטעם העירוב שלא יאסור אחד על חבירו להכי סגי בי״ח גרוגרות לכלם דעל ידי עירוב זה הכל נתון בערבו"ן כאיש אחד חברים משא״כ בתחומין דטעם העירוב שהוא נעשה כמי שדר שם לכן צריך לכל אחד שתי סעודות. כ״כ הרב טורי זהב. ובס׳ אליה רבה סתר דבריו מכח דברי המרדכי פ׳ בכל מערבין שכתב דספק עירוב כשר בעירובי חצרות דמקילינן בהו טפי דסגי בשתי סעודות לכלן משא״כ בתחומין דבעי לכל א' ולדברי הט״ז לא תלי בקולא וחומרא ולכן פירש דהטעם דבעי שתי סעודו' לכן א' משו׳ דאסמכוהו אקרא זהו תורף דבריו:
ואיברא דטעם זה להחמיר בערוני תחומין משום דאסמכוהו אקרא הוא מיסודן של ראשונים כמ״ש התוס' שבת דף ל״ד ע״א גבי ספק חשכה דאין מערבין עירובי תחומין וכו'. ומיהו לא יצדק כל כך לדין זה דמשו״ה לבעי ב׳ סעודות לכל אחד דאשכחן דהחמירו בערובי חצרות להצריך פת משא״כ בערובי תחומין וכתבו התוס' שם דטעמא משום דעירובי תחומין הוא לדבר מצוה וא״כ מה טעם החמירו חומרא גדולה כזו בענין שתי סעודות והקלו בפת ויש מקום לומר דטפי הי״ל להצריך פת וליסגי בב' סעודות לכלן כיון דהם לדבר מצוה ולא הי״ל להחמיר כולו האי לכן נראה דטעם הט״ז הוא טעם כעיקר ואמת ויציב. ואם באנו לדקדק נהלך ברג״ש על דברי המרדכי פ׳ בכל מערבין דמאי קולא וחומרא שייך כמ״ש הרב אליה רבה בהקשותו על הט״ז ואיפוך אנא להקשות על המרדכי דמסתבר בטעם הט״ז. ויש לישב למרדכי. וראיתי להרמב״ם פירוש המשנה פ׳ כיצד משתתפין שכתב וז״ל מה שהוצרכנוהו בכאן מזון שתי סעודות לכל אחד לפי שענין עירובי תחומין הוא שיתן שביתתו באותו מקום ויניח שם מזונו הצריך אליו לשבת עכ״ל ונראה שכוונתו כדברי הרב ט״ז וכן נראה קצת מדברי ר״ת והתוספות הנז׳ שלא הזכירו חילוק זה דב׳ סעודות משום דהטעם כמ״ש הט״ז ודוק היטב: