ברכי יוסף על אורח חיים· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
סימן שצג
א
דין א׳. יערב בי״ט על תנאי וכו' הרמב״ם חולק על זה פ״ו מהלכות י״ט דכיון דהאידנא בקיאינן בקבועא דירחא אינו יכול להתנות דידע ודאי שהראשון קדש. והר"ן הקשה על הרמב״ם דהא רבא הוא קאמר האי דינא דיתנה ביי"ט של גליות ובודאי דלדידיה קאמר דבקיאי בקבועא מירחא וראיתי להרב מהר״ר יעקב פראג"י מהמה בתשובותיו כ״י שהקשה על הר״ן בזה שכתב דבימי רבא הוו בקיאי בקבועא דירחא דבימי רבא היו מקדשין על פי הראיה וק״ק דמאי לא נסתייע מדברי הרמב״ם פ״ה דקדוש החדש שכתב דהיו מקדשין עפ״י הראיה בימי חכמי המשנה ובימי חכמי הגמרא עד אביי ורבא וכן ראיתי שהקשה על הר״ן הרב המופלא מהר״ח בן עטר ז״להה בספר ראשון לציון דף ע״א. ומזה קשיא לי על דברי הגמי״י ריש מגילה שכתבו דטע' רבנן שסברי דלא כר״ע דאין קורין אות' האידנ' אלא בזמנה שהעם מסתכלין בה היינו שאין מקדשין על פי הראיה וכו' ע״ש דהרי בימי רבנן דפליגי אר״ע ובימי כל חכמי המשנה וחכמי הגמרא עד אביי ורבא היו מקדשין עפ“י הראיה כמ״ש הרמב״ם ודברי הרמב״ם הם תלמוד ערוך בר״ה דף כ״א דאמרינן דרבא הוו ציים תרי יומי ביו״הך משום ספיקא וזימנא חדא אשתכח כוותיה אלמא בימי רבא הוו מקדשי עפ״י הראיה ואיך כתבו הגמי"י דטעמא דתנאי משום דבזמנם לא היו מקדשין עפ״י הראיה. וכבר הרב מהר״י פאראג״י הנז' הזכיר סוגיא הנז'. ואיברא דעל דין זה דהרמב״ם דהשתא דבקיאינן בקבועא דירחא אינו יכול להתנות הדבר קשה משמעתא דפ״ק דביצה דף ו' דמוכח מינה דבימי רבינא ורב אשי איתיה נמי דין זה דמתנו בי״ט של גליות:
וכבר ראתה עיני מה שתירץ הרב ראשון לציון. בזה דהיא בתחילת ימי רבינא שהיה רבא מי הוא דוחק ועמ״ש בספרי הקטן שער יוסף דף פ״ו ע״ג ומאי דכתבינן בעניותין לעיל סי׳ קכ״ד בס״ד:
ב
דין ב׳. ואפילו אם כבר קבל עליו תוספת שבת ויש אוסרין וכו׳ ק״ק דהכא פסק מרן דאפי' אם כבר קבל עליו שבת יכול לערב דהיא הסברא שמביאה סתם וזהו דעתו כידוע וסוף סי' רס״א פסק להפך דאחר עניית ברכו ולדידן מזמור וכו׳ אין מערבין דהא קבליה לשבת עליה. והיה נראה לחלק בין קבלה מבע״י גדול אי נמי בין קבלת צבור בברכו ליחיד המקבל אבל הרואה יראה שרש סברות אלו במרדכי ס״פ ב״מ דהמתיר התיר אפילו אחר ערבית ע״ש ובאחרונים סימן רס״א:
ג
ויש אוסרין אם קבל וכו' הקשה הט״ז דלפ״ז מאי פריך הש״ס בשבת דף ל״ד עם חשכה אין הא ספק לא אימא סיפא וכו׳ לימא דרישא היינו שרוצה לקבל שבת אחר זה מיד ותכף שקבל אין מערבין וסיפא בלא קבל שבת והכי דייקינן מרישא עם חשכה אין הא אח״ז שאמר דברים אלו שקבל שבת לא וסיפא בלא קבל שבת ובס׳ יד אהרן תמה על תמיהתו ופירוק׳ לא חזינ׳ כאשר יראה המעיין דבסגנון הקושי' שכתבנו אזדא ליה תירוץ ס׳ יד אהרן. ובס' אליה רבה תירץ באופן אחר דבהדלקה אפילו לא קבל בס' אסור ויש לדחות דמידי איריא. ואפשר לישב דלקבל שבת אחר שאמר זה מבע״י אינו חיוב ומשו״ה לא מוקי לה בהכי דקתני צריך אדם לומר דמשמע דחיובא הוא וא״כ הך דינא בכל אדם ולא במי שמקבל מבע״י ודוק היטב כי קצרתי: