ברכי יוסף על אורח חיים· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
סימן שפב
א
דין א׳. הגהה. אינו אוסר עליו וכו׳ זהו מדברי הרב המגיד בשם הרשב״א וכך הם דברי הרשב״א בס' עבודת הקדש ש״ד פ״ג ומשמע קצת מדבריו דהיינו דוקא בחצר שהוא דר בתוכה
אבל אם אינו דר הוא בחצר אפשר דלא אכפת ליה אם יאסור ויש לצדד בזה:
ב
כדי שיאסור עליו וכו׳ יש מי שנסתפק אי כונת הרשב״א דאינו אוסר על המשאיל דוקא אך ישראל אחר נאסר וצריך לשכור הבית או דילמא לאו דוקא עליו והכונה אינו אוסר כלל. ונראה בעיני דאין כאן ספק כלל חדא דהסברא מכרעת דאינו אסר כל עיקר דכיון דנחית המשאיל למיהב דעתיה שלא יאסור ודאי דעתו דעת שלימה שלא יאסור כלל כיון דהדבר תלוי בדעתו. ותו דהרי הרשב״א שם בס' עבודת הקדש סיים וז״ל ועוד שאין דרכו של ישראל להשאיל ולהשכיר לעכו״ם בית בחצר שהוא שרוי בתוכה ולא העמידו דבריהם בדבר שאינו מצוי עכ״ל הא למדת דאינו אוסר כלל דהרי הרשב״א טעמא טעים דמילתא דלא שכיחא היא ולא גזרו בה רבנן וזה פשוט:
ג
דין ז'. ולשכור שנית וכו' וכן פסק הרדב"ז בתשובה כ״י:
ד
אם כלה הזמן והעכו״ם השכיר דירתו לעכו"ם אחר צריך להשכיר מהשוכר ואם העכו״ם הראשון יכול לסלקו לעכו״ם השוכ׳ שוכרין מהראשון דהוא העיקר הרדב"ז בתשו' כ״י:
ה
דין י״ד. הגהה. אם שכרו מגזבר המלך וכו' עיר שמוקפת חומה משתי רוחות וחצירות מקיפין לרוח שלישית וים מקיף לרוח רביעית מהני שכירות מן השר בית יהודה ח״ב סי׳ ל״ד. וע״ש בסי' ק״ב:
ו
אם שכרו לזמן מרובה ונתחלף הגזבר לא מהני הרב מהר״ר צבי אשכנזי בתשו׳ סי' ו׳ ועיין בס׳ אדמת קדש ח״ב סי' ב׳. וראיתי להרדב״ז בתשו׳ כ״י שכתב דאם השכירות נופל לכיס המלך מהני ועמ"ש בתשובות הרדב״ז הנדפסות ח״ב סי' ע״ד ועמ״ש בש״ות שבות יעקב ומ״ש בס׳ יד אהרן ודוק היטב:
ז
דין ך׳. קצר שישראל ועכו״ם וכו' דיר של עכו״ם כדירת בהמה ומותר לישראל הדר שם להכניס ולהוציא ואם נתאכסן שם ישראל עמו אין בע״הב אוסר על האורח ולא האורח על בע"הב. תרומת הדשן סי׳ ע״ו ודלא כדברי המרדכי. ומרן בב״י תמה על הת״הד אמאי לא דחה דברי המרדכי בזרוע נטויה וכו׳ ע״ש באורך ובש״ות פנים מאירות ח״ג סי׳ א׳ הרב המחבר וחד דעמיה שקלי וטרו בזה טובא ליעיין מר במילי דרבנן: