אור ברסלב

ברכי יוסף על אורח חיים· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]

סימן שמו

שיורי ברכה

א

דין א׳. ולהחליף דרך מקום פטור ברשויות דרבנן יש אוסרים ויש מתירים וכו׳ דעת מרן כיש מתירין שהיא הסברא שכתב באחרונה וכן מסורת בידינו די״א וי״א דעתו לפסוק כי״א בתרא כדכתבינן בעניותין בכמה דוכתי וכן בדין דהכא הרי״ף והרמב״ם מתירין וכך לימדנו מרן דכשהרי״ף והרמב"ם בדעת אחד כן הלכה:

וחזה הוית בס' אליה רבה שכתב וז״ל הרבינו ירוחם משמע דעתו לאסור שכתב בתחילה בשם הרי״ף להתיר וסיים אבל הראב״ד והרז"ה והתוס' והרא"ש אסרו ועוד שכתב בית יוסף דמגיד והרשב״א וטור אסרו וכו' עכ״ל וק״ק דאי רבינו ירוחם היה כותב דהרי״ף שרי ובתר הכי קאמר אבל הראב"ד וכו׳ אסרו הוה משמע שדעתו לאסור. אמנם הרואה יראה שרבינו ירוחם בחלק טו״ב כתב בתחילה בסתם ברשויות דרבנן כגון כרמלית באמת המים שאמרנו מותר להחליף כמו שכתבתי וכ״כ רי״ף אבל הראב״ד וכו׳ עכ״ל והשתא שכתב ברישא בסתם לעיל מזה שמותר באמת המים ואח״כ גם כן כתב מותר להחליף כמו שכתבתי ואחר שפסק בסתם כתב וכ"כ רי״ף וכו' משמע שדעתו להתיר

כמו שפסק בתחילה בסתם:

ותו ק״ק במה שכלל הרב המגיד עם האוסרים ואחד הרוא' בדברי הרב המגיד סוף פט״ו יראה בעיניו דהרב המגיד לא כתב לאסור ואדרבא מפשט דברי הה"מ ומרוצ' וסתר לשונו משמע קצת שדעתו להתיר:

ב

דין ג׳ ומותר להוציא ממנו לכרמלית וכו׳ כן הוא דעת התוספות וסיעתם ומרן בבית יוסף כתב בשם הרב המגיד דהרשב״א נטה דעתו לזה. והרב כנ"הג תמה עליו תרי תמיהי. ונסחא מוטעית בהה״מ נזדמנה לפניו אבל הנסחא העיקרית והאמיתית במגיד היא נסחת מרן והיא נסחא דקמן. וכבר בס' אליה רבה וס׳ יד אהרן המה ראו כן תמהו. ועוד תמה בס' אליה רבה על הרב המבי״ט ח״ב סי' מ"ח שכתב דהרשב"א נטה לאסור ודבריו חיים וקיימים:

אכן מה שהגדיל מדורת התמיהה על הרב כנ"הג דהרשב״א בס' עבודת הקדש דף י״ו ע״ב כתב בהדיא שדעתו נוטה להתיר וכמ״ש מרן. אין כאן תימה דס' עבודת הקדש לא נתגלה ונתפשט בגלילות הרב כנ״הג בזמנו וכמדומה שלא שלטו בו מאורי אור עיניו וכן כתב מורינו הרב בתי כהונה בסוף חלק בית ועד דספר עבודת הקדש לא נתפשט אלא מקרוב:

אדהכי והכי הוברר דהרשב״א נטה להתיר כדברי מרן. וכזה ראיתי להרי"טבא בחידושי עירובין דף ס״ז שהביא דברי ר״ת וכתב ולזה הסכים מורינו הרב וגם מורי הרשב״א שיחיה:

והטעם דמרן פסק כן כתב בס' אליה רבה משום דהרשב״א נטה להתיר ע"ש. ועוד יראה טעם כעיקר דסבר מרן דאין ראיה מדברי הרמב״ם לאסור כמ״ש הה״מ וכמו שהקשה ביתה יוסף על הה״מ. והרב לח״מ נדחק בנותן טעם להרב המגיד ע״ש ויותר נראה לומר בטעמו של הה״מ דמאחר דהרמב״ם איירי שם בקרפף אי דעתו להתיר ביבשה הו״ל להתיר בקרפף דאיירי ביה. וכן נראה קצת דהראב״ד הבין כן בדעת הרמב״ם דאוסר דאי לאו הכי הו״ל להראב״ד לבאר דעתו דאוסר וכמו שכתבו הה״מ והרי״טבא שכן הוא דעת הראב״ד לאסור ע״ש:

תוכן העניינים

ברכי יוסף על אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה