אור ברסלב

ברכי יוסף על אורח חיים· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]

סימן שלט

שיורי ברכה

א

דין ד' אין דנין וכו׳ איש יהודי שהביאו בעיר בשבת נגוע ומוכה ומסוכן למות ויודע עדות עגונה שנהרג בעלה מותר לב״ד ללכת אצלו לקבל עדותו משום תקנת עגונות. הרב שבות יעקב ח״א סי' י״ד:

ב

הגהה. ולכן אסור לתפוס ולהכניס בבית הסהר וכו׳ מי שרוצה לברוח ולעגן את אשתו מותר לחובשו ביום שבת. הרב שבות יעקב בתשו׳ הנז׳ ושם פקפק אעיקרא בדין זה לחבוש בשבת וכתב שגם הגאון מהר״ד אופנהיים האריך בזה. ומ״מ במקום צורך כנ״ד שרי לכ״ע:

ג

וכ"ש שאסור להלקותו וכו׳ כ״כ הרמב"ם פכ״ד. אין עונשין בשבת אעפ"י שהעונש מ״ע אין דוחה שבת כיצד הרי שנתחייב מיתה או מלקות אין מלקין שנאמר לא תבערו אש וה״ה לשאר עונשין עכ״ד וכתב הרב מגן אברהם דבמנין המצות משמע דוקא בדבר שיש בו חילול שבת ואפשר דבמלקות נמי איכא חילול שבת כגון שעושה חבורה ואפשר שמריבוייא דקרא דבכל מושבותיכם נפקא לן שאין דנין כלל וצ״ע וכו' ודיני ממונות אין דנין גזרה שמא יכתוב עכ״ל בקיצור. ולמה שחקר הרב על הא דאין לוקין עמ״ש בס' יד אהרן. וראיתי בס' אליה רבה שכתב וז״ל ירושלמי בכל מושבותיכם מכאן לבתי דינים שלא יהו דנין בשבת ס' החינוך פ' ויקהל ולמגן אברהם אשתמיט זה והטעם בס׳ החינוך שרצה ה׳ לכבד יום זה וכו׳ עכ״ל ומשמע מדבריו דמהירושלמי מוכח דשום דין אין דנין בשבת מקרא דבכל מושבותיכם ולכן השיג על הרב מגן אברהם שהוא חקר וחקק דדוקא בדבר שיש חילול שבת וצידד צדדים בזה והרי שרש דבר נמצא תלמוד ערוך בירושלמי:

ואנן בעניותין אמינא דאין ראי׳ מהירושלמי כלל דהגם דבס׳ החינוך כתב הירושלמי הזה מ״מ נדעה נרדפה עיקר מטרין הירושלמי הזה אם איירי בכל דין אפילו דיני ממונות או בדיני נפשות או בעונשין. וראיתי שרש הירושלמי פ' אחד דיני ממונות הלכה ו'. והכי אתמר. ריש לקיש בעי וידינו אותו בשבת ויגמר דינו בשבת ויהרג בשבת מה אם עבודה שדוחה שבת רציחת מצוה דוחה אותה שנא' מעם מזבחי וכו' ר' לא בשם ר' ינאי מכאן לבתי דינין שלא יהיו דנין בשבת מ״ט נאמר כאן בכל מושבותיכם ונאמר להלן והיו אלה לכם לחקת משפט לדורותיכם בכל מושבותיכם מה להלן בב״ד הכתוב מדבר אף כאן בב״ד הכתוב מדבר. ונראה דהירושלמי הזה לא יוסיף על מאי דידעינן מתלמודין ומהמכילתא דהירושלמי קאי על רציחה ויליף מלא תבערו אש בכל מושבותיכם דב״ד לא ישרפו וה״ה לכל מיתות ב״ד יקרא איירי בשריפה וה״ה לשאר מיתות ב״ד שיש בהם חילול שבת והיינו מאי דאמר ר׳ אילא לב״ד שלא יהיו דנין בשבת פירוש ארבע מיתות. וכן החינוך דתלי זייניה עליה הרב אליה רבה לא הזכיר אלא מיתות ב״ד והביא לשון המכילתא ועלה מייתי באחרונה לשון הירושלמי כאשר יראה הרואה. ואם הרב אליה רבה רצה לדון מהטעם שנתן הרב החינוך שרצה ה׳ שיהיה יום מנוחה גם לחייבים וכו׳ לא מכרעא. ובשילהי ביצה בירושלמי לא מייתי הא דר' אילא דמאי דאין דנין ר״מ הוא מדרבנן וזהו לדיני מיתות. אלא דאיכא למימר דמלקות עומד במקום מיתה כמ״ש האחרונים ודוק:

ד

הרודף אחד הערוה דקי״ל דמצילין אותו מן העבירה בנפשו נסתפק הרב מש״ל פכ״ד דשבת אם היה זה בשבת מהו שנחלל שבת בשביל הצלתו מן העבירה וצידד בזה וכתב שוב ראיתי להרי״ף ס״פ אלו עוברין דאוקמא להא דאמרו בגמ׳ דף מ"ט א״ר אלעזר ע״ה מותר לנוחרו בי״והך שחל בשבת דמיירי כגון שהיה רץ אחר הזכור או אחר נערה המאורסה בי״הך שמותר להצילו בנפשו הרי לך מבואר דס״ל דכל אותם שמצילין בנפשם הוא אפילו בשבת וכן מדברי רב שרירא גאון שהביא יש ללמוד כך אך כפי מ״ש התוספות דאוקמוה לההיא דר״א בע״ה שכופר להכעיס דהו״ל הריגתו כמו פקוח נפש וכו' אין ללמוד דין זה זהו תורף דברי הרב. ולא הזכיר הרב דברי הרא״ש בפסקיו שם ס״פ אלו עוברין דנראה שמודה לדינו של הרי״ף שהקשה עליו דלפי דבריו מאי איריא עם הארץ אפי׳ תלמיד חכם נמי ומשם הכי פירש כפירוש ר״י דכופר וכו' ע״ש אלמא מודה לדינו אלא דלא ניחא ליה לפרש דר' אלעזר איירי בהכי אלא כדפירש ר״י. והשתא מסתמא אית לן למימר דגם התוס' מודים לדינו של הגאון והרי״ף אלא דלא משמע להו דבהכי איירי ר' אלעזר. ויש חילוק בין דין ד' מיתות לרץ אחר הערוה דאף דד׳ מיתות מ״ע יכולין להתקיים שתיהן שמירת שבת ודיניה דההוא גברא דבאפוקי שבתא יבא יומו לעשות משפט כתוב. אך בהצלה זו מצוה עוברת:

ה

בסנהדרין דף פ״ח אמרינן דסנהדרין בשבת וי״ט יושבין בחיל ופירש״י שלא יהא נראה כדנין בשבת וכתב הרב מגן אברהם בסי׳ זה דמה״ט אסור לקבוע מקום לחליצה בשבת. וכיוצא בזה כתבנו בעניותנו בח״מ סימן ה':

אך עתה כן בקדש חזיתיה להרב בעל המפורסם בעל שבות יעקב בתשו׳ ח״א סי׳ י״ד שהביא דברי הרב מגן אברהם הנז׳ וחלק עליו דהתם קאי על סנהדרין הדנין דיני נפשות אבל עתה שאין דנין רק דיני ממונות והוא גזרה דרבנן שמא יכתוב לא גזרינן כולי האי ואין לגזור גזירה חדשה ע״ש:

ו

להורות איסור והתר ולשער באיסורין שרי. בית יהודה א״ח סי׳ כ"ט ועיין תרומת הדשן סי' נ״ד:

ז

ולא מקדשין וכו' כל הני גזרה שמא יכתוב אבל מותר לחבר שיר על פה במשקל ולא גזרינן שמא יכתוב כי אין לנו אלא מה שמפורש ברז״ל אבל אם היה עליו לטורח והוא משורר שצי״ער ויהי שירו ביגיעה רבה אסור משום טורח שבת. מהר״ם פרוב״ינצאל בתשו' כ״י סימן מ״ו:

ח

ולא מעריכין ולא מחרימין וכו' ה״ה דאסור להפקיר בשבת וי״ט. הרב פרי חדש לקמן סי' תל״ד. והרב מגילת ספר לאוין דף קכ״ז כתב דמוכח בירושלמי פ׳ אלו עוברין דשרי להפקיר ביום טוב. וכבר ראיתי קונט' כ״י דמקשה על הרב פר״ח מכמה סוגיות וכמש״ל סי' רמ״ו אות ד׳ בס״ד:

ט

דין ז'. ספינה וכו' לעבור בספינה עשויה כגשר מצד זה לצד אחר להתפלל בעשרה אין להקל. הרב חוות יאיר סי' קי״ב. וכתב מהר"י עאייאש בס' בית יהודה דף ס״ז ע״ב דגם מן הדין אסור. ועיין בש״ות עבודת הגרשוני סי קכ״ג. והרב שב יעקב סי׳ ט״ז האריך בצדדי ההתר. והגאון מהר״ר גבריאל השיב לו ע״כ דבריו ועוד האריך הרב המחבר עש"ב דבסוף חשש להחמיר. ועמ"ש מרן בבית יוסף עמ״ש האגור בשם רבינו ישעיה ועיין בשבלי הלקט דף ט״ו. ובמאי דכתיבנא בעניותין סי׳ רמ״ח בס״ד:

תוכן העניינים

ברכי יוסף על אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה