אור ברסלב

ברכי יוסף על אורח חיים· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]

סימן שיט

שיורי ברכה

א

דין א'. הגהה. ואפי' אחרים אוכלין עמו וכו' נראה דלאו דוקא נקט מור״ם האי לישנא דאחרים אוכלין עמו דמשמע דהא מיהא בעינן שיאכל הוא עמה' ואשמועינן דאם אוכלים עמו ומרבה בשבילם שרי אבל אם הוא אינו אוכל כלל עמהם ומה שמברר הכל הוא לצורך אחרים אסיר. אלא האמת הוא. דאף מברר הכל לצורך אחרים שרי ולאו דוקא האי לישנא דמור״ם. תדע דהא שרש הגהה זו מדברי התוס׳ דף ע״ד ע״א דפירשו בורר ומניח לצורך אחרים. ומשמע לצורך אחרים אף שאינו אוכל עמהם וכן מוכח ממ“ש מהרי״טץ בתשובה סי' ר״ג דף ק״ס ע״א ע״ש ודוק:

ב

אחרים אוכלין עמו שרי וכו' רבים חשבו דמדלא כתב מרן כן והעלה על שלחנו דברי התוס׳ הוא חולק בזה והוי חיישי לדעת מרן. ואני אומר דהגם דדבר זה לאו בפירושא אתמר כי אם בדברי התוס׳ לחוד מ"מ נראה דכל הפוסקים מודים בזה ולא חששו לבארו שהיה פשוט בעיניהם ובכי האי גוונא זימנין דגם מרן בש״ע משמיט הדבר להיות הדבר פשוט ובוחר בקיצור וה״ה הכא דסבר מרן שכל הפוסקים מודים לדין זה ולא נתבאר בדבריהם להיות פשוט וגם הוא ז״ל להכי השמיטו הראיה על זה שבב״י סי' שכ״א כתב לדינא בענין האינס״אלאטה דאפי' מחתך אחד לצורך כל בני הסעודה שרי שהרי התוס׳ פירשו בורר ומניח דהיינו בורר לצורך אחרים עכ״ל הרי דכתב להלכה כדעת התוס׳:

והגם שהרב המוסמך מהר״י אבואלעפיא בתשובה הובאה בש״ות מהרי״טץ סי' הנז' כתב לרש״י חולק ע״ז כבר הרב מהדרי״ט צהלון חגר חרבו והכה אר״ש בשבט פיו וברוח חכמה הוכיח במישור דאין חילוק בין לעצמו בין לאחרי' מגופא דשמעתא דאמרינן כי אתא רב דימי אמר שבתא דרב ביבי הוא ואקלעו ר' אמי ור' אסי שדא קמייהו כלכלה דפירי ולא ידענא אי משום דסבר אוכל מתוך פסולת אסור אי משום עין יפה הוא דמכוין ואי אמרת דבורר לצורך אחרים אסור מאי מספ"ל פשיטא דמשו״ה לא בירר משום דהוי לצורך אחרים. ולי ההדיוט טובה תוכח״ת מגולה והוכחה נכונה היא וכל מ"ש בזה מהר״י אבואלעפייא והפלא על זה דבריו אינן מובנים והפלאה זו איני יודע מה היא דהוכחת מהרי״טץ הנז׳ בריאה וטובה ופשוטה כאשר יראה המעיין וכבר הרב מהרי״טץ בתשובה השנית חזר לגדל ולחזק דבריו עש"ב:

וחזיתיה להרב מהרי״טץ שם בתשובה השנית שהביא פירש״י ותוס׳ בהא דרב ביבי דרש״י כתב ושדא קמייהו ולא רצה לברור האוכל מתוך העלין ולתת לפני כל א' וא' אלא שטחם והם נוטלים ואוכלים ובשטח זה נפרש האוכל מאליו והתוס׳ כתבו ולא ידענא וכו׳ פירוש לא ידענא מה שלא ביררם תחילה קודם שהביאם לפניהם אבל אין לפרש מה שלא ביררם בשעה שהניח לפניהם דא"כ מאי קאמר אי משום דקסבר אוכל מתוך פסולת אסור דהא לכ״ע שרינן אוכל מתוך פסולת לאלתר עכ״ל וכתב עלה הרב מהרי״טץ דבדברי התוס' קשה קושיא חזקה מרפס׳ איגרי דאם כדבריהם דלכ״ע שרי תיקשי למה רב ביבי לא בירר אחר שהביאם ונתנם ביד כל אחד מבורר דהא לכ״ע שרי דליכא איסורא אלא קודם שהביאם וכן היה חק המוסר אלא תפשוט דמשום עין יפה עשה וקושיא זו חזקה על פירוש התוס' לכן לא בחר רש״י בזה ופירש הפירוש שלא בחרו התו' ומה תאמר לכ״ע שרי ל״ק דרש״י מפרש דסובר רב ביבי שאסו׳ ואין הלכה כדבריו ולזה הוצרך רש״י לומר שמאליו נפרש דלא שני לן בין לעצמו בין לאחרים דלרב ביבי אסור זהו עומק דברי רש״י ודברי התוס׳ צ״ע עכ״ל בקיצור:

וכבר הרב מהרש"א בחידושי הלכות עמד על זה ופירש דכונת רש״י • במ״ש שהאוכל נפרש מאליו כדי שיאכלוהו התלמידים דאי לאו היו אסורים לבררו אבל הקשה דלכ״ע היו יכולים התלמידים לבררו לאכלו לאלתר כמ"ש התוס' כמ״ש התוס׳ עכ״ד. וכבר הרב מהרי״טץ תריץ יתיב כמש״ל. אך לא העיר הרב מהרש״א בתוספות כהערת וקושית הרב מהרי״טץ:

ונראה לישב דברי התוס' דכוונתם דמוכרחים אנו לומר דאין כונת רב דימי על מה שלא ביררם בשעה שהניחם לפניהם דהא לכ"ע שרי ולא ניחא להו לומר דגם בהא רב ביבי סבר דאסור לברר לאלתר ממש כמ״ש הרב מהרי״טץ לדעת רש״י דבשלמא אי לא הוה לן למתלי במידי אחרינא הו״א דרב ביבי סבר סברא זרה ורק היא יחידה אך מאחר דיש לדון דמשום עין יפה מכוין אמאי תלינן בוקיא סריקי ברב ביבי והול״ל בפשיטות דמשום עין יפה מכוין דאין סברא לאסור אוכל מתוך פסולת כאן לאלתר ממש ומאי מספקא ליה לרב דימי. ולכן הוכרחו התוספות לפרש דהא דאסתפק לן היינו מה שלא ביררם תחילה קודם שהביאם דבהא יש קצת פנים לאסור איסר כשאינו לאלתר ממש. והשתא דעל כרחין מפרשינן הכי אית לן למימר דבזמנה אל עירם ואל שער מקומם לאו ארח ארעא לאתויי קמייהו כלכלה דפירי ולבררם בפניהם ולתת לכל אחד מנת חלקו. וכן ארחות המשמשים בסעודה לברר מקודם והדר לאתויי פירי ברורות ומתוקנו׳ והיינו דרב ביבי אייתי קמייהו כלכלה כמות שהיא דמראש מקדם לא בירר דסבר דאסור כל דלא הוי לאלתר ממש ואחר דאייתנהו כמות שהן לא נהוג לברורי קמייהו כי כל שישנו בהבאה הכל מתוקן לסעודה:

ואפשר לומר דגם רש״י מפרש כפירוש התוס' דמאי דקאמר לא ידענא היינו על מה שלא ביררם מקודם וגם התוס׳ ז״ל מפרשי כרש״י דבשטח זה נפרש האוכל מאליו ולא הוצרכו לפרשו דהרי הוא כמבוא״ר בפי״רשי. ומ״ש רש״י ולא רצה לברור האוכל מתוך העלין היינו קודם שהביאם דהא פשיטא ליה לרש"י דאינו דרך ארץ להביאם כמות שהן ולבררם שם ובודאי דעל קודם שיביאם איירינן דלא רצה לבררם. ורש״י דייק לישנא דקאמר שדא קמייהו כלכלה דפירי דלא קאמר אייתי קמייהו כלכלה דפירי ומ״ה פירש דשטחם והאוכל נפרש מאליו. והיתה כונת רב ביבי בזה משום דהוא לא רצה לבררם דקסבר שהוא אסור לבררם קודם ומשום דהיה חושש דאינהו סברי דמותר ויהיה נראה בעיניהם כמיעוט דרך ארץ להביאם כשאינם מבוררים אי לזאת נתחכם לשוטחם שיהא האוכל נפרש מאליו ובאופן זה יש לדון דמשום עין יפה עשה וגם הקל בברירה שהאוכל נפרש מאליו והשתא אין להם לתופסו כל כך אלא דאנן מספ״ל אם האמת כן הוא דמשום עין יפה קא מכוין דוקא או דילמא משום דסבר דלברר׳ קודם אסור ועשה המצאה זו מפני שלא ידע סברתם כדי שידונוהו לעין יפה ובזה נמצא רש״י והתוס׳ שוים ויהי כל הראש שפה אחת ודברים אחרים ודוק היטב.

ג

מותר לברור ירק וכו׳ כתב הרב מגן אברהם דוקא אוכל מתוך פסולת ועמ"ש סי׳ תרי״ב דאף אם עין העלים הללו פסולת גמור שראוים לאכול ע"י הדחק אסור לברור הפסולת עכ״ל וכתב עליו בס׳ אליה רבה שם הביא דברי המגיד ואינו ראיה די״ל האיסור שמכין למול או דאינו לאלתר עכ״ל ומ״ש דהתם משום איסור שמכין לחול אינו מחוור דהמעיין בעיניו יראה דברי הה״מ דמשום בורר איירי אמנם מ״ש דאינו לאלתר יציבה מילתא. אך אין כוונת הרב מג״א להוכיח האיסור מהתם רק כונתו להוכיח מדברי הה״מ דהעלים אף אם ראוים לאכול ע״י הדחק מיקרי פסולת וזהו כונת הוכחתו והכי קאמר עמ״ש סי' תרי״א דאף אם אין וכו׳ כלומר דמשם מוכח דאף אם אין העלים וכו׳ דכיון דמשם אתה למד דמקרו פסולת זו הלכה רווחת דפסולת מתוך אוכל בכל ענין אסור. ואף גם זאת לא היה צריך ראיה מהתם דהא בסמוך אמרינן דאף שני אוכלים האוכל שאינו רוצה בו עתה מיקרי פסולת וכ״ש העלים האלו. אלא דניחא ליה לאתויי מדין עלים בפרט ודוק:

ד

דין ג'. הגהה. אבל כל שהוא מין אחד אעפ״י שבורר חתיכות גדולות וכו'. כן מוכח בתה״ד דבמין אחד לא שייך ברירה. והרב ט״ז תמה על התה״ד דשני מינים דנקט בש״ס הוי לרבותא והאריך ע״ש באורך ומדברי הרב המגיד ריש שביתת עשור משמע כדברי התה"ד דברירה היא מין אוכל מאוכל אחד אבל במין אחד לא מיקרי בורר. ובארחות חיים דף מ״ה ע״ד כתב משם רבינו פרץ דבחתיכות בשר לברור זה מזה לא שייך ברירה. ועיין באחרונים:

ה

דין ד׳. הבורר פסולת מתוך אוכל וכו׳ כתב בס׳ יד אהרן אבל מהר״י אבואלעפיא במהרי״טץ סי׳ הנז׳ כתב דהרמב״ם ס״ל דפסולת מתוך אוכל נמי לאלתר מותר וכפ״ז כתב דלהסיר צרעה מן הכוס מותר להסירה כשהוא לאלתר וכמה קשה סברא זו להתיר איסור סקילה נגד כמה אשלי רברבי דסברי דפסול׳ מתוך אוכל אסור אפי׳ לאלתר וכמ״ש רש״ל וכו׳ הרי להדיא שכתב דאין להקל בענין חיובי סקילה וא״כ מי יכניס ראשו להקל ולהסיר הצרעה מן הכוס בשבת ומהרי״טץ שם התיר מטעם אחד ודבריו דחוקים ומגומגמים והט״ז בסי׳ תק״ו כתב דאין להסיר הזבובים אלא יקח מן המשקה עמהם עכ״ל ומדבריו משמע דמהר״י אבואלעפיא סבר דפסולת מתוך אוכל נמי לאלתר מותר כמו שמותר אוכל מתוך פסולת לאלתר וסמך בזה על דעת הרמב״ם נגד הפוסקים ומשו״ה כתב דסברא זו היא שקשה להקל נגד כמה אשלי רברבי ונסתייע מדברי רש״ל דכייל נמי הרמב״ם בהדי שאר פוסקים. וק״ק עליו אמאי לא הקשה עליו כפי דעתו מדברי הרב המגיד שכתב דדעת הרמב"ם כדעת ר"ח והרמב״ן דפסולת מתוך אוכל אפי׳ לאלתר חייב:

אבל עמו הסליח' דתלי בוקי סריקי במהר״י אבואלעפיא דהרואה יראה בתשובתו כי לא עלה על דעתו להתיר כסברת הרמב״ם אף ששאר פוסקים חולקים ולא עלה על לבו לומר דפסולת מתוך אוכל לאלתר שרי רק יצא לידון בדבר חדש דאף דפסולת מתוך אוכל לאלתר חייב כדברי ר״ח ושאר פוסקים ה״ד סמוך לסעודה לאלתר ממש חייב אך בשעת אכילה ממש מותר דאינו נקרא בורר למי שעומד ואוכל ומעכבו הפסולת מלאכול דאין שום דרך ברירה בכן וכתב בתוך תשובתו דלהכי הרמב״ם לא כתב דפיסולת מתוך אוכל לאלתר חייב משום דלא פסיקא מילתא דבשעת אכילה מותר ונמצא כפ"ז דמהר״י אבואלעפיא מורה ובא דפסולת מתוך אוכל לאלתר חייב אך בשעת אכילה שהוא אוכל והפסולת מעכבו אין זה בורר ושרי לכל הפוסקי׳ ומעתה אין מופת חותך נגד מהר״י הנז׳ ועיקר תשובת מהר״י אבואלעפיא הנז' הראשונה ליתא קמן ובתשובתו השנית הנז' כתב שלהסיר הצרעה כתב בראשונה מכמה טעמי דשרי:

הן אמת דגם סברא זו של מהר״י הנז' אינה מחוורת דסתמות הפוסקים משמע דאף בשעת אכילה פסול׳ מתוך אוכל לעולם חייב וכדעת מהרי"טץ:

ומ״ש דמהרי״טץ נמי טעמו דחוק ומגומגם לי ההדיוט נראה דהוא טעם לשבח דאין ברירה בלח ויש סמך לסברא זו מהש"ס והפוסקים ועיין בדברי הה״מ ריש שביתת עשור וגם הרב אליה רבה הביא דברי מהרי"טץ ונראה שמסכים לדבריו והכי נהוג:

ו

דין ה׳. הבורר תורמוסין וכו׳ פירש״י לאחר ששלקן הוא בורר ואוכלן מתוך הקליפ' וכת' מהר״י אבואלעפיא בתשובה הנז׳ שהוא ט״ס וצ״ל הוא בורר מתוך הקליפה ואוכלן והוא לאפוקי הלשון שני שבורר המתולעות וכו׳ עכ״ד ואעפ״י שדבריו אלה נמשכים לסברתו הנז׳ דסבר דפסולת מתוך אוכל שרי בעת האוכל. ולדידן אין חילוק וכדעת מהרי“טץ וכדבר האמור. עתה אמת אגיד שראיתי בקובץ ישן כתוב על קלף פירש״י דמס׳ שבת וכתוב בלשון הנז׳ לאחר ששלקן הוא בורר אוכל מתוך הקליפה. ועיין בתשובות מהרי״טץ מ״ש בהתר התורמוסים ועיין בס' בית דוד סי' קכ"ד ובס' דבר משה ודוק:

ז

דין ט״ז מים שיש בהם תולעים וכו׳ מותר לרחוץ במים שיש בהם תולעים ואין לחוש שימותו על ידי זה. הרב החסיד מהר״ר יעקב מולכו בתשובה כ״י סי׳ כ״ה וגדול הדור מהר״ם ן׳ חביב בתשובותיו כ"י סי׳ י״א:

ח

דין י״ז. הגהה. הרוקק ברוח והרוח מפזר הרוק חייב משום זורה וכו' לא ראינו מי שחשש לזה כיון שאין מתכוין לכך כ״ש שאין דרך זריקה בכך. מהרי״קש בהגהותיו. וכן הסכים מז"ה מהר״א אזולאי ז״להה בהגהותיו כ״י:

תוכן העניינים

ברכי יוסף על אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה