ברכי יוסף על אורח חיים· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
סימן שיח
א
דין א'. ובשוגג אסור וכו' כתב הרב כנ״הג משם מהר״ם מינץ בתשובה סי' כ״ח דשכחה שוגג מיקרי. והרב שער אפרים סימן כ״ח אתשיל על שמעון ששכח ולא מכר חמצו של ראובן בע״פ וטוען שכחתי והרב בנו הביא ראיה דשכחה הוי פשיעה מההוא סמיא דביצה דף ט״ז דאמר ליה שמואל פושע את משמע דשוכח נקרא פושע. ועוד הביא ראיה מקמא דף נ״ו הכיר בה ושכח לענין ד׳ דברים פטור אלמא שכחה הוי שגגה ודחה ראיה זו:
וכבר מורי הרב זל״הה בספרו הבהיר נחפה בכסף ח״מ סי׳ כ״ג דף קכ״ו עמד על כל דבריו באורך ועמ״ש לעיל סי' נ״ח בס״ד. וק״ק על הרב שבות יעקב בח״ב סי׳ קמ״ח דחלק על דברי הרב בן שער אפרים והביא ראיה מסוגית קמא הנז' ולא זכר שכבר הוא עצמו מייתי לה לראיה זו מסוגית קמא הלזו ונדחה קרי לה. ולכלם אשתמיט להו תשובת מהר״ם מינץ סימן כ״ח הנז' שפסק דשכחה הוי שוגג והביא ראיה מסוגית קמא הנז׳. ועיין מה שהאריכו הרבנים הנז׳ וכבר רמזתי זה לעיל סימן ק״ח אות ו':
ב
דין ב׳. הגהה. ואם בישל ע״י עכו״ם אסור בשבת וכו' כלומר דלמ״ש מותר לבריא מה שבישל עכו״ם בשבת וכ״כ בי״ד סי' קי״ג בהגהה אחרונה. וראיתי להרב בית דוד בי״ד סי' נ״א שהביא הגהת מור״ם בי״ד סימן קי״ג וכתב מכאן דקדק מהר״י קוב״ו דאותו כלי א״צ הכשר וכו׳ ונראה דק״ו הוא אם המאכל גופו שרינן מאי דבלע הכלי ומתערב במה שמבשלים אח״כ בתוכו לא כ״ש והרי בדין הכשר הכלי הוי פלוגתא אי צריך הכשר כמ״ש מרן לעיל מזה ובמאכל ליכא פלוגתא דלכ״ע איסור והכא דשרי המאכל כ״ש הכלי עכ"ל ונראה דתופס במושלם כמ״ש מור״ם דבש״ג לחולה בשבת מותר לברי' במ״ש וק"ק דהרי הרשב״א אוסר והר״ן מפקפק כמ״ש הרב שיירי כנ״הג בסי׳ זה ושם בי״ד וכתב דהלכה למעשה הורה הרב כנ״הג לאסור כסברת הרשב"א וכתב דזה דעת מרן שהשמיט בש"ע סברת הרא"ה ע״ש. ואם דעת הרב בית דוד להקל הו״ל להביא דיש חולקין ויש מהאחרונים דאסרו והוא נראה בעיניו להקל. ועמ״ש הרב מנחת יעקב כלל ע״ה ובאחרונים. תו ק״ק על הרב בית דוד במה שהביא ראיה מדין הכלי דאיכא פלוגתא וכו׳ דהרי דין זה הוא מהרא״ה והרא״ה שם מתיר הכלים והרשב״א שאוסר שם הכלים אוסר הכא לבריא במ״ש. ועיין מ״ש המגיה בתחילת ש״ות בית שלמה ובס' צרור הכסף א״ח סי' ב׳ ומ״ש מורי הרב ז״להה בש״ות נחפה בכסף א״ח סי' ג׳. ודע דהרי״טבא פ' אין מעמידין בחידושיו נטה להקל כהרא״ה ועיין בארחות חיים דף נ"ו ע״ב אות ש״ן:
ג
דין י״ד. הגהה. כפירות או שאר דברים הנאכלים כמות שהן חיין. המבשל בשבת פירות שדרכן לאוכלן חיין או חיין ומבושלים חייב דרובא דרבו ואתא ס״ל דפירות הנאכלים חיין דמי למאכל בן דרוסאי. הרב החסיד מהר״ר יעקב מולכו בתשובותיו כ״י סי׳ מ״ב.
וראתה עיני להרדב״ז בתשובות החדשות סי׳ רי״ג שכתב לענין דבר הנאכל כמות שהוא חי אם יש בו משום מבשל בשבת לענין מלקות אינו לוקה אבל אסור בדרבנן וכו׳ תדע שהרי דבר שנתבשל כמאכל בן דרוסאי אין חייב עליו בשבת וטעמא דכיון דאיכא מאן דאכיל ליה הכי שוב לא מחייב בבישולו וכל שכן הדברים הנאכלים חיים לכל אדם עכ״ל וק"ק שהרי כתב הרמב״ם פ״ט דין ב' המבשל על האור דבר שהיה מבושל כל צרכו או דבר שאינו צריך בישול כלל פטור ומוכח דדוקא היה מבושל כל צרכו פטור אבל נתבשל כמאכל בן דרוסאי חייב וכ״כ הרמ״ך ומרן בב״י לדעת הרמב״ם ומאחר דאתריה דהרדב״ז ארץ מצרים היא ובמצרים נוהגים כהרמב״ם כמ״ש מהר״י פאראג״י בתשובותיו כ״י סי׳ ס״ה שכן מקובל מגאוני מצרים ע"ש שהאריך בזה וכ״כ הרדב״ז גופיה בכמה תשובות כנודע א״כ איך הרדב״ז כתב הכא בפשיטות נגד הרמב״ם דס״ל דבמאכל בן דרוסאי אם בישלו חייב כאמור. ואף דכתב דאסור מדבריהם שהוא סברת הרשב״א הדבר ידוע דנ״מ טובא גם בזמן הזה אי חייב מדאוריתא או אסור מדבריהם למנין הספיקות וכיוצא. ותו דמוכח מהרמב״ם דדבר הנאכל כמות שהוא חי חייב דלא פטר אלא דבר שאינו צריך בישול כלל ומוכח דהכי אורחיה דלא מבשלי ליה כלל אז פטור אבל דבר הנאכל כמות שהוא חי וארח ארעא לבשולי אפשר דחייב וצריך להתישב בדבר ועיין בתשובות הרדב״ז כ״י סי' שני אלפים רט"ו.
ד
דין ט״ו. דבר שנתבשל כל צרכו וכו׳ מה שנהנו בקושט׳ שהשפחות מניחות המילייאנאש והתרנגולות לחמם בתוך התנור בשחרית שבת קודם הסעודה ועתה ערערו ממ״ש הב״י סי׳ רנ״ג נ״ל מאחר שנהגו אין לאסור וכו׳ ונ״ל היתר ממקום אחר מהא דאמרינן פ׳ כירה מביא אדם קתון של מים ומניחו כנגד המדורה ומוכח התם דלכ״ע בכל מקום שאין ראוי לבישול שרי להניח באופן שלא יתחמם בענין שהי״סב וכתב הר״ן דה״מ דבר שלא נתבשל אבל נתבשל כבר מותר להניחו אפילו בכלי א' אפילו כנגד המדורה אפילו במקום שהי״סב שאין דרך בישול בכך ומיהו אם יש בו מרק לקצת רבוואתא אפילו נתבשל כל צורכו אסור אבל המילייאנאש והתרנגולות שאין בהם מרק לכ״ע שרי ואין לחלק בין כנגד המדורה ובין תוך התנור דכיון שהתנו' שלנו פתחו מן הצד כעין בית הוא וכשנותנו שם ואין שם מדור׳ גרע טפי מכנגד המדורה ומנתינה בכלי א׳ ומה שסותמין התנור כדי לשמור חומו עושים כדי שלא יכנס אויר קר ויצנן אותו. הרב הגדול מהרר״י מטראני בתשו' כ״י:
ה
מותר להניחו כנגד המדורה וכו׳ וכן מותר לתת הקאהב״י שנתבשל כנגד המדורה אפילו ישראל אבל לתתו ע״ג האש אסור אף ע״י עכו״ם ואפילו עושה מעצמו ועל הפטפוט שרגליו נוגעות באש לא מלאני לבי להתיר הרב כנ״הג בתשובותיו הנדפסות בסי' טו״ב ועמ"ש לעיל סי׳ רנ״ג:
ו
דין ט״ז. במקום שהיד ס״ב וכו׳ כתב הרב הלבוש נ״ל דטעו׳ הוא דקולא גדולה היא זו ולא מצאתי כן לאחד מהפוסקים וראוי להיות במקום שאין היד סולדת וכו׳ וכתב עליו מ״ז הרב
מהר״א אזולאי ז״להה בהגהותיו כ״י וז״ל כדברי המחבר כן משמע מדברי הרב בית יוסף ז"להה בסי' זה אמנם בסימן רנ״ח כתב הרב סברא זו בשם הר״ן שמותר ליתן ע"פ קדירת חמין בשבת תבשיל שנתבשל כל צרכו כגון פאנאדי"ש וכיוצא בהם לחממן ואעפ״י שהי״סב לפי שאין דרך בישול בכך ואעפ״י שהקדרה נתונה על האש ועיין בסמוך בדין י״ז שדין מיחם כדין מניח כנגד המדורה וגם הר' המחבר כתב דין זה הנז' בסי' רנ״ח והרב בש״ע הביאו בסוף סימן רנ״ג ומכל זה משמע שגירסת הש״ע במקום שהי״סב נכונה עכ״ל וכ״כ האחרונים: