אור ברסלב

ברכי יוסף על אורח חיים· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]

סימן רצא

סימן רצ

א

דין א'. יהא זהיר מאד לקיים סעודה שלישית וכו' אם לפי הפשט כתבו הפוסקים הנהו זהרור״י הן מזהירין מן הדין לקיים סעודה שלישית. יותר ויותר יש ליזהר עשר ידות לדברי בעלי סודות שמדובר בה נכבדות והדברים עתי״קין ועת רצון מילתא היא. ופוק חזי רשב״י ביומא דהלולא הוה חדי דמיומוי לא בטיל תלת סעודתי ומזה ישכיל אנוש יקר תפארת גדולת סעודה זו ותוקף חיובה בסוד קדושים רבה ויפקח עינא ולבא לקיימה כהלכתה ועלז בה:

ב

יכול לקיים אותה בכביצה וכו׳ לאו דוקא אלא יותר מעט מכביצה דכביצה מקרי אכילת עראי כמ״ש סס״י רל״ב עכ״ל הרב מגן אברהם. וק״ק דפשיטא ליה דיותר מעט מכביצה הוי קבע והרי כתב הרמב״ם פ״ו דסוכה אכילת עראי כביצה או פחות או יתר מעט וכתב הרב המגיד דהוא פירוש הרמב"ם למ״ש בגמ׳ כדטעים בר בי רב וכו׳ וכן מוכיח בגמרא וכן כתבו ז״ל הרי דיותר מעט מכביצה אכתי מקרי אכילת עראי לדעת הרמב"ם וסיעתו:

וראיתי להרב תי״ט בס׳ מלבושי י״ט הביאו הרב אליה רבה שתמה על דין זה דלא תהא סעודה זו חמורה מליל שבת דאמרו פ׳ כל כתבי לעולם יסדר אדם שלחנו בע״ש ואע״פ שאינו צריך אלא לכזית עכ״ד. ורואה אני בס׳ הלכות גדולות פ' כל כתבי שכתב גבי סעודה ג' ואכיל כביצה ומברך כמ"ש הר״ן בשמו שם ולעיל מזה בסמוך הביא מימרת ר׳ אלעזר יסדר אדם שלחנו בע״ש ואעפ״י שאינו צריך אלא לכזית ע״ש. ולכן צ״ל דס״ל לבה״ג דלאו דוקא כזית. א״כ אפשר דהכי פירושה אעפ״י שאינו צריך אלא לכזית שנראה בעיניו דלא אפשר לו לאכול אלא כזית יסדר שלחנו ומיהו יאכל כביצה. וכיון שבה״ג שדבריו דברי קבלה כתב כביצה וגם הטור כתב כן וגם הר״ן העתיק דברי בה״ג ומרן פסק כמותם אין להקל בכזית . וגם דכביצה בעלמא היא אכילה עראי שבת קובעת ומשויא לה קבע:

וכבר מצינו בס' שבלי הלק"ט ה' סוכה סי' קי״א שכתב משם רבינו אביגדור דאכילת עראי דשבת נחשבת קבע וגם רי״אז פ' ע״פ כתב דפירות ומגדים בשבת חשיבי קבע ואע״ג דבהא אין הלכה כסברא זו וכמ"ש הרב גנת ורדים כלל ג' סי' י״א וי״ב ע"ד רי"אז ומהר״י חאגי״ז. מ״מ אפשר דלגבי כביצה שבת קובעת ונחשבת סעודה:

ג

אינו חייב לצער עצמו וכו' וכן פסק הרב מהר״ר דוד ן' זמרה בתשובה כ״י:

ד

הגהה. ומי שלא אכל לחם בליל שבת יאכל שלשה סעודות ביום וכו' כ״כ התוס׳ והרא״ש פ׳ ערבי פסחים וכ״כ רבינו ירוחם נתיב י״ב חלק א' וכן משמע מדברי שאר פוסקים כמו שכתבנו בעניותינו לעיל סי׳ ער"ב ועמ״ש הרב מגן אברהם סי' רע"ד:

ה

יש להסתפק למאי דקי״ל סי׳ קפ״ח דאם לא הזכיר של שבת בלילה ויום חוזר חוץ מסעודה ג' אם זה שלא אכל בלילה ומקיים ג׳ סעודות ביום אי אמרינן דבשני סעודות של יום חוזר. וכן מחוייב לקיים השתי סעודות בפת. או״ד דדוקא סעודה ראשונה מחייב בפת אבל שתי סעודות אחרות למ״ד דסעודה ג׳ לא בעי פת ה״ה שתים זו וכן אם טעה בהן אינו חוזר ועיין בס' גן המלך סי׳ ל״ח. ונראה דהשתי סעודות בעי לקייומינהו בפת לכ״ע כיון דחדא לתשלומי סעודת לילה מסתברא דטעונה לחם וכן מוכח מדברי הפוסקים אבל אם טעה בשניה דאתיא לתשלומי לילה ולא הזכיר של שבת יש מקום לומר דאינו חוזר כיון דדינא הוא דבסעודות שסועד ביום אינו חוזר אלא באחת כמ״ש התוס' פ' שלשה שאכלו דף מ״ט ע״ב ואע״ג דלזה גם סעודה שניה דיום חובה אפשר דלא אזלינן בתריה כדמשמע לענין סעודה ג' דאף לעושים אותה בפת ושוויוה כחובה אינו חוזר כדמוכח בתרומת הדשן סי' ל״ח ומרן בב״י סי׳ קפ״ח וכיוצא בזה כתיבנא בעניותין לקמן סי׳ תק״ד בס״ד דמי שקבל עליו בנדר לאכול לחם ובשר בכל ר״ח ושכח יעלה ויבא בבה״מ דאינו חוזר דדמי לסעודה ג' כאמור:

ורואה אני דבהא דקבל בנדר לקיים תדיר סעודת ר״ח יש סברא להקל טפי ממ״ש מור״ם בדרכי משה סי' קפ״ח דאף לראבי״ה דסבר דחוזר בסעודה ג' דוקא בסעודה ג' דאיכא למ״ד דחובה לאכול פת דומיא דתפלת ערבית דאיכא למ"ד חובה ולכן מאחר שהתחיל שוייה כחובה אבל בר״ח ליכא למ״ד שהוא חובה ולכן לא שייך לומר שוייה חובה עכ״ד ומשמע לי דאף אם קבל בנדר בר״ח לא דמי לערבית וסעודה ג' ודוק היטב וכי דייקת פורתא הא דידן לא דמי לסעודה ג׳ ור״ח כיון דאליכא דכ״ע חייב לקיים ג' סעודות ביום א״כ השני סעודות ראשונות הם חובה לזה לכ״ע מדינא ולאו דאיהו שוויא חובה כי הנך ואם טעה חוזר ועדיין צ״י:

ו

דין ד׳. אין צריך לקדש בסעודה ג׳ וכו׳ הטור כתב דדעת הרמב״ם לקדש בזו ומרן בב״י כתב דאין ראיה מהרמב״ם רק שיקבע על היין כלומר שישתה בתוך הסעודה ובס׳ יד אהרן כתב דהטור דקדק מ״ש הרמב"ם וצריך לקבוע כל סעודה משלשתן על היין ולבצוע על שתי ככרות והול״ל איפכא אלא ודאי על קידוש קודם סעודה קאמר עכ״ד ונראה דאינו מוכרח. ולדעת הטור הול״ל וצריך לקדש על היין דנודע דהר״ם דייק בלישני טובא. אלא דבשני סעודות צריך לקדש ובשלישית צריך שישתה בתוך הסעודה:

ואפשר דמשו״ה סתם וכתב לקבוע על היין דלשון זה כולל בין לקידוש בין בתוך הסעודה וכיון דאיירי בשלשתן כתב אח״כ ולבצוע וכו׳ דבשתי סעודות מקדש ואח״ך בוצע. ומיהו כתב לקבוע ולא לקדש להשמיענו דבשלישית ליכא קדוש:

ומרן בבדק הבית ובכסף משנה הוכיח מדברי הרמב"ם פכ״ט שכתב ומצוה לברך על היין קודם שיסעוד שניה וזהו הנקרא קדישא רבא דהרי בפירוש כתב קודם שיסעוד שניה ומוכח שניה ולא שלישי׳ והר' יד אהרן לא זכר מזה ורבינו האר"י זצ״ל כתב שדעת הרמב״ם לקדש בשלישית ולא קי״ל הכי אלא ישתה יין בתוך הסעודה ע״ש בכתבים. ונמשך אחר הטור ובס׳ יוחסין דף כ״ט כתב גם כן דהרמב״ם מצריך קדוש בס״ג והזהר כדעת הרמב״ם ע״ש ומהאר״י מוכרע דאין כן דעת הזהר:

ז

דין ה'. צריך לעשותה בפת וי"א וכו'. הקשה בס׳ יד אהרן דהתוס׳ כתבו בפ׳ יום הכיפורים דמיני תרגימא לא מהני ובע״פ דף ק״א כתבו דמהני ואין לומר דפ' ע"פ בדרך את"ל קאמרי דכ״כ בפסקי התוס' ופשוט דבע״פ שכתבו מיני תרגימא היינו בשר ודגים ובזה לא פליגי אמ״ש פ' י״הכ אך קשה דפ׳ הישן כתבו דבשר ודגים לא מהני וכ״כ בפסקיהם בפירוש וצ״ע עכ״ד:

ומה שהקשה ברישא מתוס' דיומא לפסחים לק״מ דתוס׳ יומא הם ממהר"ם וכ״כ הוא גופיה סי׳ שכ״ט ותו לא זכר דבהגמי״י כתבו דבתוס' פ' הישן דבעי ה׳ המינין ודלא כתוס' יומא בשם רבינו שלמה ור' יעקב דבמיני תרגימא יצא עכ״ד הרי דבעלי התוס' חלוקים כמ״ש בפירוש בהגמי"י. והשתא תוס' דידן דפסחים הם כתוס׳ יומא שהזכיר בהגהותיו. ותו ק״ק על הרב יד אהרן דבסוף עמדו לפניו דברי התוס׳ פ' הישן ופסקיהם. והרואה יראה דדברי התוס׳ דיומא שלפנינו ותוס' דפ' הישן ופסקי התוס' דפרק הישן שוים דפשיטא להו דבפירי לא נפיק ונוטים לקיימה בפת ומשמע דבבשר ודגים מסתפקים:

אך בפסקי התוס' דיומא מפורש דלא מהני בבשר והא הו"ל לאקשויי ולה מפ׳ הישן ופסקיהם. ואי תימא דפסקיהם דכתב היינו דיומא אינו במשמע דבריו ותו דאמאי סליק מפ' י"והך וחזר להק' מפ' הישן. לא הול״ל אלא דבפסקי התוס' יומא איפכא משמע ותו לפי מ״ש דתוס' יומא הם ממהר״ם א'׳כ מסתמא גם מחבר פסקי התוס' דיומא אינו מחבר שאר פסקי תוספות ואע״ג דלשון התוס' דיומא וסוכה הוא קרוב. מ״מ מחבר פסקי תוס' יומא כתב כמו שנטה דעתם דצריך פת. ומחבר פסקי תוס׳ דסוכה נקט מאי דפשיטא דפירי לא סגי ודוק:

ח

דין ו'. נשים חייבות וכו' כתב בא״ח דף ס״ג דנשים חייבות שהוא מ״ע דרבנן וכל מ״ע דרבנן אף שהז״ג שוה בין באנשים בין בנשים. ודבריו קשים דהא חנוכה וד' כוסות מצוות דרבנן ולחייב נשים אצטריך לטעם אף הן היו באותו הנס והטעם כבר פירשו ז״ל והובא בב״ית וכן כתבו התוס' והר"ן פ' ע"פ אההיא דנשים חייבות בד' כוסו. דאי לאו שאף הן היו פטורות שהיא מ״ע דרבנן שהז״ג וכל דתקון רבנן וכו׳ ועמ״ש בא״ח דף ס״ח משם הר״ש דנשים אין חייבות בהבדלה דרבנן ועיין בתשו׳ מהר״ם דפוס פראג סי׳ תע״ג וסי' תרמ״ב ודוק בדבריו:

תוכן העניינים

ברכי יוסף על אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה