ברכי יוסף על אורח חיים· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
סימן רפה
א
דין א'. אפילו עטרות ודיבון. פירש הרב קנה חכמה דבתחילה יש תרגום בעטרות ודיבון מלבשתא ומכללתא ובסוף לא יש תרגום רק עטרות ודיבון. והטעם דשמות העיירות מלבשתא ומכללתא על שם עכו״ם כמ״ש רבינו בחיי ובסוף שכבר שינו את שמם שבאו ליד ישראל קראו בשמותם עטרות ודיבון ולזה בסוף כשהכתוב מזכירם בעודם ביד ישראל לא יש תרגום דבו בפרק אלה שמות בני ישראל אשר קראום כדכתיב מוסבות שם וז״ש אפילו עטרות ודיבון דפעם אחת לא יש תרגום אפ״ה צריך לקרות בתחיל׳ מלבשתא ומכללתא זהו תורף
הרב הנז':
ולי ההדיוט אפשר להרחיב קצת דרך זה ולהוסיף נפך במ״ש היכא בת מר בקלנבו דכל שם שכתוב במקרא שרי להזכיר והוה ס״ד דהך שריותא אינו אלא בפסוק ולפ״ז לא הוה שרי לקרות תרגום עטרות ודיבון מלבשתא ומכללתא כיון שאינו מקרא ולא עוד אלא דהכתוב לא רצה להזכיר אלא בשם שקראום ישראל קמ״ל כיון שהוזכרו בתרגום שרי להזכירם וז"ש אפילו עטרות ודיבון דהם שמות עכו״ם התרגום הו״ל כפסוק ושרי והוא חיוב ללמוד התרגום ומכאן נודע מעלת התרגום כנ"ל:
ב
דין ב׳. התרגום וגם פירש"י. כן הזהיר הרא״ש בהנהגותיו. וכ״כ מהרש״ל בס' ים של שלמה קדושין פ״ב סי' י״ד וכתב דאם אינו יכול ללמוד שניהם יקרא פירש״י ולא תרגום ע״ש. אבל לפי מ״ש (חכעי) [חכמי] האמת יש קפידא בתרגום ולכן אם אין לו שהות ללמוד שניהם ילמוד תרגום:
ג
דין ז׳. א״צ לקרות פ׳ י״ט. עמ״ש הרב הלבוש והרב כנ"הג ועמ״ש בתשו' הכנ״הג הנדפסות סי׳ נ״ז וסי' נ״ח:
ד
ביום הושענא רבא יקרא פ' וזאת הברכה שמו״ת. האר״י זצ״ל. וגם בח״ל שעושים ב' י״ט יקראנה ביום ה״ר ומ״מ אם קראה ביום שמיני עצרת לא הפסיד מהר״ם זכותו בתשובה כ״י: