ברכי יוסף על אורח חיים· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
סימן רפב
א
דין א׳. ואם רצה להוסיף וכו׳. הרב כנ״הג בסוף הגה״ט בסימן זה כתב וז"ל כתוב בהגהות הרי״ף בשם רשב״ץ שעתה שכל הקוראין מברכין אין להוסיף אפילו בשבת כדי שלא נוסיף בברכות שאינן צריכות עכ״ל ושרש דברי הרשב״ץ הנה הנם בתשב״ץ ח״ב סי' ע׳ בהגהה אשר שם ומטי בה משם הרב שם טוב פלקון ומר חמיו הרב רבינו יונה. והגהה הנז׳ היא מהרשב״ץ עצמו כנראה מתשובת מהר״ש בנו בסוף סימן תכ״ט וסימן תל״א אמנם דעת רוב הפוסקים להפך דהגם שכתבו דהאידנא מברכין כל העולים לס״ת לפניהם ולאחריהם כתבו דינא דמוסיפין עליהם וכ״כ האחרונים ועמ״ש הרב מהר"י פראג״י מהמה בתשובה הובאה בס׳ גנת ורדים כלל ב' סי' כ״ג.
ב
הגהה. וי״א שבי״ט אין להוסיף וכו' סברה זו כתבה הר״ן והריב״ש בתשובה סי' פ״ד והרשב״ץ ח״ב סי׳ ע' כתב שהוא הפי׳ הנכון. אבל הרב המאירי בפסקיו למגילה כתב סברא זו משום יש מפרשים וכתב דאין דבריהם נראין. וגם מגדולי הפוסקים משמע להפך. ובארחת חיים דף כ״ג ע״ב כתב דמוספין גם בי״ט וכך כתב הרמב"ם וכן דעת הפוסקים וסברה הנז' כתבה משם רבינו יהונתן בפירוש ההלכות דבכלן אין מוסיפין לבר משבת לפי שאין בו צער ולא ביטול מלאכה. ואף דהרשב״ץ כתב שהוא הפירוש הנכון. עין רואה בדברי הראשונים דסתמן ומשמעותן דגם בי״ט מוסיפין. וממשנתנו גופה מוכח דקאי גם על י"ט ויוה״ך דהא ברישא בב' וה׳ ור״ח תנן אין מוסיפין עליהם ולמפרשים הנז׳ הו״ל לאשמועינן רבותא טפי בי״ט ויוה״ך ולא די דלא אשמועינן בהדיא אלא תני תנא לישנא דמשמע דאכולהו קאמר דמוסיפין עליהן:
וכן ראיתי שדקדק בספר אליה רבה ועוד הביא. ראיה ממגילה דף כ"ג דאמר ר״ע ביוה״ך שבעה ובשבת ששה אין פוחתין אבל מוסיפין ומשמע ודאי נמי דהאי אשבת דתנא בסוף א״כ מינה נלמוד לר״י דס״ל דבשבת ז׳ דה״ה בי״ט ויוה״ך מוסיפין ולדעת האוסרין צ״ע לתר״ץ זה עכ״ל. והר״ב מהר"ר יעקב פראג״י מהמה בתשובה הובאה בספר גנת ורדים א״ח כלל ב׳ כ״ג גם הוא דקדק מסוגיא זו להכריע בפירוש הרמב״ם ורש״י ור״ת והרא"ש והמרדכי וסיעתם דמוסיפין בי"ט אבל הוא בסגנון אחר וז״ל כי קאמר ר״י ואין מוסיפין עליהם קאי אכלהו ומיני כי פליג ר״ע ואמר אבל מוסיפין קאי אכלהו דהא לא פליג אר' ישמעאל אלא אששה ושבעה ומוסיפין אבל בין יו״ט ויוה״ך לשבת לא פליג די״ט ויוה״ך שוין לשבת ומינה למתניה וכו׳ ולא עוד אלא דאיכא ראיה מהגמ׳ דלא פליגי מדקאמר לר״ע קשיא ששה ושבעה משמע דל״ק אלא ששה ושבעה ואם איתא דכי תני מתניתין מוסיפין אשבת לחוד א"כ קשיא מתני׳ לר"ע במוסיפין די״ט ויוה״ך אלא לאו ש״מ כדאמרן וכו׳ וכ״כ מרן ב״י וכו׳ וכן העלה על שלחנו הטהור והוסיף וכו' עכ״ל ומה שכתב דכן העלה מרן על שלחנו הטהור הוא אגב שיטפיה דמרן הכא בש״ע לא איירי אלא בשבת ולא זכר י״ט ויוה״ך כלל הן אמת דהכי משמע מדברי מרן דבהלכות חג בחג כתב דקורין ה׳ גברי והמפטיר בספר שני ובסי׳ תרכ״ב כתב דהמפטיר שלישי והרי הוא כמבוא"ר:
ומה שרצה להכריע מהסוגיא הנז׳ לא מכרעא כלל דאימור דר״ע לא פליג אר' ישמעאל ב"יוהך וי״ט וגם הוא סבר דאין מוסיפין ולא פליג אלא בשבת דר' ישמעאל סבר דאין מוסיפין ורבי עקיבא סבר דמוסיפין ורבינו יהונתן והרשב״ץ דמפרש הכי במתני׳ כן יפרשו בסברת רבי עקיבא ואדרבא לדעתם ניחא דלא לאפושי פלוגתא ולרחק הסברות דפליגי בי״ט וי״והך ושבת אלא ניחא לומר דלא פליג ר״ע כי אם בשבת ולפ״ז אזדא לה הראיה מהגמרא דמייתי והדברים פשוטים.
אך בסגנון דנקיט לה הרב אליה רבה היה נראה שיש מקום קצת להכריע. אבל כך דייקת פורתא גם בסגנון הנז' לא מכרע כלל דההכרעה היא במונח דכשיש ז' עולים אז מוסיפין עליהם וכן משמע קצת מדברי הר״ן ולפי מונח זה דייק הרב. הנז׳ כמבואר. אמנם אינו מוכרח דהמפרשים הללו יסברו דבשבת דחמיר טפי מוסיפין דוקא ולא בי״ט ויו"הך ולר״ע נמי אף דסבר בשבת ששה לענין ההוספה אזיל ומודה לתנא דבי ר׳ ישמעאל דהוא תנא תונא דמתניתין דבשבת דוקא מוסיפין וטעמא דשבת גדולה מעלתו יתר מאד אלא דמשום ענג שבת בציר ליה גברא משא״כ יו״הך דליכא ענג והוי יום צום טפינן גברא אבל להוסיף אם רצו דוקא בשבת דליכא לא צער צום ולא מלאכת אוכל נפש מוסיפין גם לר״ע וכמו שבפירוש כתב ארחות חיים משם רבינו יהונתן לפי שאין בו צער ולא ביטול מלאכה וכיון שלר״ע נמי דוקא בשבת מוסיפין ולא בי״והך אף דסלקי שבעה אין הכרע כלל מהסוגיא הנז׳. ומ״ש הר״ן בדברי המפרשים ובשבת דוקא מוסיפין דליכא יומא דעדיף מיניה ויתיר ממנינא הוא לדעת תנא דמתני׳. אך גם לר״ע בשגם הוא בצ״ר ממנינא לא משום פגמו הוליד את חסר״ון רק משום ענג ויתרון אך בזאת נאות להוסיף אם ירצו דאינו יום צער וליכא ביטול מלאכת אוכל נפש משא״כ י״והך כי עלה הצער עינוי נפש ובי״ט שריא מלאכת אוכל נפש ואין מוסיפין כנ״ל לישב דברי רבינו יהונתן והרשב״ץ:
ברם הלא מראש דברנו דמשנתנו דחיקא לפירושם לפרושי אין פוחתין מהם אכלהו ומאי דתנן אבל מוסיפין עליהם קאי אשבת כמ״ש הר"ן בשמם וזה דוחק. והגם שנפרש אין פוחתין אבל מוסיפין אשבת דוקא כמו שנראה מדברי מהר״ש בן הרשב״ץ סי' תכ״ט. הוא דוחק דלא תני בי״ט וי״והך אין פוחתין ואין מוסיפין באינך וי״ט וי"והך הוא רבותא טפי כמש״ל:
ותו דסיפא דמתני' דקתני ומפטירין בנביא הפותח והחותם וכו׳ איתא גם בי״ט וי״והך וכיון דרישא דאין פוחתין לדברי הר״ן וסיפא דאין מפטירין קאי גם לי"ט וי״והך ממילא ההוא ביני ביני מציעתא דמוסיפין אכלהו קאי וגם אי אמרת דאין פוחתין נמי אשבת קאי כנז׳ לא מתישבא. דעל כרחך הני דיני איתנהו בי״ט אין פוחתין ומפטירין וכו׳. וא״כ מוכח דכולא מתנית׳ גם לי"והך וי״ט קאי. וכן משמע במס׳ סופרים פ״י דאתמר התם בי״ט ה' בי״והך ששה ובשבת שבע אין פוחתין אבל מוסיפין י״ט שאיסור לאו ה׳ יו״הך שאיסור כרת ששה שבת שאיסור סקילה שבעה ומפטיר בנביא וכו' ומדקתני בתר מוסיפין עליהם י״ט שאיסור לאו וכו׳ משמע דמוסיפין עליהם אכלהו קאי:
וחזה הוית להרב ט"ז סימן תפ״ח שכתב וז״ל מדברי התוס׳ פ׳ הקורא עומד משמע שאין להוסיף בי״ט שכתבו בי״ט אם קראו כל המנין שהוא צריך ושכח לקרות בחובת היום יחזור ויקרא בחובת היום ואחרון שקרא קודם הוי כמאן דליתי' מדהוצרכו לכתוב שהוא כמאן דליתיה דהיינו כיון שנקרא בטעות ש״מ דבלאו טעות אין להוסיף עכ״ל וקשה דאיך הונח לו לפרש כן בדברי התוס' שהרי שם בדף כ״ב בדיבור זה עצמו בסמוך קודם לזה כתבו וז"ל בשבתות וי״ט וי"והך שחרית המפטיר לא הוי מן המנין דכיון שמותר להוסיף עליהם יכולין אנו לעשות מנהגנו אליבא דכ"ע וכו׳ שהרי מותר להוסיף עכ״ל וסמוך לזה הוא הלשון שהביא הט״ז וא״כ איך אפשר לומר דמ״ש התוס' ואחרון שקרא קודם הוי כמאן דליתיה היינו כיון שהיה בטעות אבל בלא״ה אין להוסיף בי״ט והרי לחלוחית הדיו קיימת שכתבו דמותר להוסיף בי״ט ובי״והך.
הן אמת דדברי התוס׳ צריכין למודע״י מה הלשון אומרת ואחרון שקרא מקודם הוי כמאן דליתיה והלא קי״ל דמוסיפין עליהם ויהיה נוסף. ותו יש להעיר דלפי מ״ש לעיל בסמוך דנהגו עכשיו לקרות כי תשא המפטיר שהוא שמיני א״כ המפטיר שהוא נוסף קורא בחובת היום וא"כ הכא דכתבו דקראו כל המנין ושכח לקרות בחובת היום אינו מתישב דחובת היום קורא המפטיר שהוא נוסף ומאי שכחה איכא אם קראו כל המנין עתה יקרא המפטיר בחובת היום. ואי מיירי בשכבר הפטירו וז״ש שכחו לקרות בחובת היום וגם א״ש לשון התוס' שכתבו יחזור ס״ת ויקרא אחר דכבר נשלם ענין קריאת ס״ת והפטרה ומשו״ה כתבו יחזור ס״ת. א״כ הול״ל דין המפטיר ולא דין האחרון. ועוד יש איזהו דקדוקים בלשון התוס':
ואשר אני אחזה לפום ריהטא בהמשך שיעור לשון התוס' וכונתם הוא זה דברים דבריהם כתבו דבשבתות וי״ט וי״והך עבדינן אליבא דכ"ע בין למ"ד מפטיר עולה למנין ז׳ בין למ״ד מפטיר אינו עולה וכו' וסיימו דאם טעה החזן וגמר כל הפרשה כלומר בששי יחזור ויקרא שביעי ולא אמרינן דמפטיר יהיה במקום שביעי דרצונינו לעשות אליבא דכ״ע בשבתות וי״ט שמותר להוסיף וע״ז כתבו וכן אם הוא י״ט וקרא כל המנין וכו׳ כלומר בין בחיסר עולה בין בחיסר קריאה חוזר ומשלים חיובו ואתו לאשמועינן בכל חג בחובת היום אף דספר שני דקורין במועדות בקרבנות היום אינו מהגמרא רק מסדר רב עמרם כמ"ש התוס' לקמן פ׳ בני העיר דף ל׳ מ״מ צריך לחזור וכ״כ הרב מגן אברהם בעד התוס׳ סי' קל״ז. וז״ש וכן אם הוא י״ט וכו' להשוות חסרון עולה לחסרון קריאה ולפי שבקריאת המפטיר יש מנהגים דיש נוהגים שקורא המפטיר בספר שני ויש שגם בספר שני קורא עולה ואחריו קורא המפטיר מה שכבר קרא האחרון וכמ״ש התוס' בדיבור שאחר זה. לכן סתמו דבריהם הכא ולא נטפלו בענין המפטיר דכל עצמם לא באו אלא לחדש דבר מעתה שיש לחזור בעבור חובת היום וכפ"ז סיום זה אינו מדברי ר״ת אלא מהתוס'. ודין זה ששכחו לקרות חובת היום ישנו בין אם החזירו הס״ת כבר בין אם לא קרא המפטיר והמנהג שהאחרון קורא בחובת היום בין אם קרא המפטיר וחזר בספר הראשון וכיוצא. ומשו״ה סתמו דבריהם כי דין זה כולל בכל אופן אך במקום שהמפטיר קורא בחובת היום לא שייך דין זה אם נזכרו קודם המפטיר דאז הענין כסדרו ושכחת הלב אינה עושה רושם ושינוי כלל. ומ״ש ואחרון שקרא מקודם כמאן דליתיה. הכונה דהגם דקי״ל דמוסיפין בי״ט. מ״מ המנהג שהאחרון קורין אותו בפרסום בקול רם משלים או מסיים וכיוצא וא״כ זה האחרון אשר נתפרסם שהוא עיקר ומסיים ליכא למימר שהוא נוסף שהרי נתפרסם בקהל רב שהוא עיקר והוא מסיים לז״א דזה כמאן דליתיה ואותו הפרסום בטעות והרי הוא כאלו לא היה ונשאר לנוסף. והרבה צדדים ודרכים שונים עלו במחשבה בדברי התוס' הנז״ל ומה שכתבתי נראה לי כעת יותר ישר ונכון. וכעת לא ראיתי לבעלי השיטות והאחרונים שהעירו בדבר התוס' הנז'. והתימא על הרב ט"ז. ועל ס' יד אהרן ואמת ליעקב שהביאו דבריו ודוק היטב ככל האמור.
ג
דין ב'. מותר לקרות עולים הרבה וכו׳ זה דעת הרי״בש בתשובה. וראיותיו אינן מכריעות והרשב״ץ ח״ב סי' ע' וקצת אחרונים חולקים בדין זה כאשר יראה הרואה בספרי האחרונים. ואף דנהוג הכי בכמה מקומות כהוראת הריב״ש ומרן ואין למחות בידם מ״מ ירא שמים היכול ליזהר לא יעלה כשאין קוראין לו מחדש. ואיש על העדה שדבריו נשמעים בקהל עדתו ינהיג שיקראו העולים כלם מחדש איזה פסוקים נוספים:
ומטעם זה נהגו בכמה מקומות בר״ח טבת שחל בשבת ויש עולים הרבה לחלק הפרשה כפי העולים והסמוך שהוא במקום הששי הוא גומר הפרשה והמשלים בשל ר״ח ודלא כמ״ש
הרב הלכות קטנות בח״ב סי' ר"ח. ומ״ש שקורין ששה בספר הראשון היינו למקומות שאין קוראין אלא ז' וכמ"ש הרב הלבוש וכמו שהאריך בזה הרב שיירי סי' תרפ״ד ע״ש באורך ובספר יד אהרן הביא בסי' זה תשובת הלק"ט ולא זכר דברי השיירי ודוק כי קצרתי:
ד
אעפ"י שקרא זה מה שקרא זה וכו׳ מקום שנוהגים שאחר שקראו ה׳ בחובת היום חוזרים וקוראים מה שכבר קראו הראשונים ואח״כ עולים שנים למנין שבעה והש״ץ קורא עם החמישי מה שקרא עם הרביעי ולא הוסיף כלום. אינו עולה למנין שבעה אלא מי שקרא שלשה פסוקים שלא קראם מי שלפניו. הרב מהר״ר ישועה זיין בתשובותיו שערי ישועה כ״י א״ח שער ג' סי׳ ג׳ ועיין בסוף סי׳ קל״ז ובמה שהאריך הרב פר״ח שם:
ה
דין ג׳. הכל עולין למנין שבעה וכו׳ כתב בס' תקון יששכר משמע שעולין אפילו (לפנין) [לענין] העולין ב׳ וה׳ ושאר הימים שאינן ז׳ אמנם לדעת המקובלים דוקא למנין ז'. ויש לחוש לדבריהם ובפרט שלא בשעת הדחק. מר זקני הרב מהר״א אזולאי בהגהותיו כ״י. והרב כנ״הג העלה להלכה דאינו עולה למנין שלשה ע"ש באורך. אך הרב שבות יעקב ח״א סי' מ' מפקפק בדברי הרב כנ״הג עש״ב:
והרב המאירי בפסקי מגילה הנדפסים מחדש כתב הכל עולין למנין ז' או לאיזה מנין של קריאת התורה עכ״ל ועיין בס׳ גנת ורדים כלל ב' סימן כ״א ובש״ות פנים מאירות ח"ב סי׳ נ"ד. ולדעת רבינו האר״י זצ״ל אינו עולה הקטן או האשה כי אם לשביעי דוקא ועמ״ש הרב גנת ורדים שם:
ו
יש מי שאומר שמ״מ צריך שבכל קריאה יקרא א׳ גדול והואיל וכבר קרא אחד כבר נשלמה תקנת משה רבי׳ ואין כאן עוד קריאה אלא מתקנת עזרא שלא היו מנין הקוראים מתקנת משה רבינו אלא גוף הקריאה לבד מכלל דשרי להשלים הקריאה על ידי אשה וקטן. הרב המאירי בפסקיו למגילה דף כ״ו ע״ב. ולענין הלכה יש לחוש לדעת החולקים. ועמ״ש מור"ם בהגהה בדין זה והאחרונים:
ז
אפילו אשה וכו'. בס' אליה רבה כתב וז״ל כתב מגן אברהם הנשים חייבות לשמוע קריאת ס״ת וכו' וכן נהגו הנשים לצאת החוצה ודבריו סותרים ואפשר דקאי למעלה עכ״ל ובדפוס אמשטרדם כתוב במגן אברהם וכאן נהגו הנשים לצאת החוצה. והיא נסחא אמיתית. והרי הוא כמבואר. ויש קצת ראיה דהנשים חייבות בשמיעת קריאת ס״ת ע״ד מצות הקהל ממ״ש הטור ריש הלכות ר״ח דמוסיפין עולה ד׳ בס״ת בר״ח מפני שאין בו ביטול מלאכה לנשים משמע דיש להם שייכות בשמיעת קריאת ס״ת. וכבר הרב מגן אברהם הביא ממס' סופרים שחייבות בשמיעת קריאת ס"ת. והרב המאירי בפסקיו הנז׳ כתב יש מי שמפרש שלא נאמרו הדברים אלא בזמן שהיו קוראים אמצעיים בלא ברכה ואשה יכולה לקרות באמצע אבל עכשיו שכלן מברכין אין אשה קוראה כלל וכן הדין נותן שהרי היאך תברך והיא פטורה ומיהו קטן מברך הואיל ויש לו שייכות בתלמוד תורה גם אחרים מצווים ללמדו עכ"ל ועמ"ש הרב שם בדף כ״ח ע"א:
ח
הגהה. וממזר מותר וכו׳ אבל לא יעלה ראשון במקום כהן ואם הוא כהן או לוי נפגם מקדושת כהונה ולוייה. בית דוד סי' כ״ה ועיין דבר משה סימן ט״ו:
ט
דין ד׳. וחוזר וקורא עם המפטיר וכו׳ עיין מ״ש הרשב״ץ בתשובותיו ח״ב סי׳ ע':
י
אם נמצא טעות בס״ת כשקורא העולה השביעי הורה הרב כנ״הג דאם קרא כבר הז' ג' פסוקים בהכשר א״צ להוציא ס״ת אחר אלא הז׳ ישלים הפרשה ולא יברך אחריה והוא יפטיר בברכות. וכמה אחרונים חלקו עליו הרב תורת חסד והרב פרח מטה אהרן והרב גנת ורדים והרמ״ע והרב מנחת יעקב וכאשר הזכירם הרב פרח שושן כלל ב' סי׳ ג'. וגם ראיתי להרב מהר״ר יעקב פראג״י מהמה בתשובותיו כ״י סי' פ״ח ולהרב מהר״ם זכות בתשובותיו סי' ל״ו שדחו בשתי ידים הוראת הרב כנ"הג ופסקו להוציא ס״ת אחר. וכן המנהג בע"הק ירושלם תו' מדורות שלפנינו להוציא ס״ת אחר בכל מין טעות דלא כהכרעת הרב פרח שושן:
יא
ואומר קדיש. וחוזר וקורא וכו'. משלים שגמר קריאתו ואמר קדיש ובאמצע אמירתו הקדיש נזכר שלא בירך ברכה אחרונה על קריאתו. נראה דיגמור לומר הקדיש ואח״כ יברך. ועיין בס' יד אהרן סי' ו׳ הגה״ט. ובתשובת נחלת יעקב סי' מ“ח. הביאה בס׳ אמת ליעקב דף ל״ז ע״א ודוק:
יב
הגהה. וביום שמוציאים ב' ספרים או ג׳ ספרים המפטיר וכו׳. ששאלת י״ט או ר״ח שחל להיות בשבת אם מותר להיות המשלים עצמו מפטיר ויקרא בספר השני הפרשה שהוא למפטיר הואיל והפסיק ביניהם בקדיש או אין זה מותר משום פגמו של ראשון. תשובה הואיל והפסיק ביניהם בקדיש הנה הוא כשאר הצבור ואין בזה הפרש אם יקום זולתו ויקרא הפרשה בספר שני ויפטיר בנביא או שיהיה הוא בעצמו החוזר לעשות זה. רבינו מהר״י הלוי ן׳ מיגאש בתשובותיו כ״י סי׳ מ"ח. ועמ״ש הרשב״ץ בתשובה ח״ב סי' ע״א ומרן בבדק הבית לעיל סי׳ קמ״ד ובפר״ח שם ועיין מה שכתב מהרי"קש שם ובתשובותיו כ״י:
יג
קטן יכול לקרות בפרשת המוספין ובד׳ פרשיות וכו' עיין מה שכתבנו בעניותינו לקמן סי׳ רפ״ד באורך בס״ד. ועמ״ש הרב המאירי במגילה דף כ״ח ע״א ע״ש ודוק:
יד
ואומרים קדיש קודם שעולה המפטיר וכו׳. משפט אמירת קדיש זה אמר קריאת ס״ת בכל חילוקיו האריך הרשב״ץ בתשובותיו ח״ג סי׳ ש“ך ובנו מהר״ש בתשובותיו סי׳ תר"ו:
טו
דין ו׳. אם טעה ש״ץ וסיים הפרשה עם הששי ואמר קדיש א״צ לקרות וכו'. שמעתי מקשים על מרן דהרי״ף פ' הקורא עומד
הביא משם רב נטרונאי משם רבנן סבוראי דאם אמר קדיש ולא קרו אלא שיתא והדר אפטירו אינו עולה. והיכא דלא אפסיקו בקדישא לקמיה הפטרה עולה למנין ז׳ וטעמא רבא ומסתבר הוא עכ״ל וכך הם דברי הרמב״ם פי״ב מהל׳ תפלה ומרן בכסף משנה שם רמז לדברי הרי״ף וגם בהגהות הביא דברי רב נטרונאי ומאחר שכן מה ראה על ככה מרן דשביק סברת רב נטרונאי גאון והרי״ף והרמב״ם ורבנן סבוראי ופסק כמהר״ם ע״כ שמעתי:
והנני יוסף להפליא על הרב שיירי כנסת הגדולה שתמה מדברי התוס׳ פ׳ הקורא עומד דף כ״ג שכתבו דחזן שטעה וגמר כל הסדר יחזור ויקרא שביעי וכ״כ שבלי הלקט. וכתב דכתבו כן למ״ד אינו עולה ובסוף כתב דדברי התוס׳ כשלא אמר קדיש אבל אמר קדיש מפטיר עולה. והאריך בזה. ודבריו קשים בעיני חדא דלא זכר מדברי הרי״ף והרמב״ם הנז'. ותו שהזכיר גם הגהות מיימוניות פי״ב בהדי תוס' ושבלי הלקט והרי הגהמי״י כתבו לקמן באותו פרק דברי רב נטרונאי נמי וכן הרב שבלי הלקט נמי הזכיר אח״כ דברי רב נטרונאי:
ותו דהתוס' כתבו שם אח״כ דהקדיש הוא להודיע דמפטיר אינו ממנין שבעה ומאחר שכן איך הונח לו להרב הנז' לומר דמ״ש התוס׳ דיחזור ויקרא שביעי היינו כשלא אמר קדיש אבל אם אמר קדיש א״צ לחזור ולקרוא שביעי אלא די במפטיר והלא אם באנו לחלק בין אמר קדיש ללא אמר איפכא מסתברא כיון דהקדיש הוא להודיע דמפטיר אינו ממנין שבעה:
ואעיקרא דדינא על מהר״ם והרא״ש קשה איך פסקו הפך רבנן סבוראי ורב נטררונאי ובהגמי״י לעיל כשהביאו הא דמסכת סופרים שם בהגהו׳ חדשות הביא דברי מהר"ם והרא״ש וצ״ל דסבר דדעתם כמ״ש הרב שיירי דההיא למ"ד אינו עולה. והרב המאירי כתב בפסקיו. מפטיר עולה למנין ז' וה״ה לשאר המנינים ופירשו הגאונים שאם הפסיק ש״ץ בקדיש אחר ששה אינו עולה שהרי גילה דעתו שאינו רוצה (לצרך) [לצרף] בכלל הששה עכ״ל. ואחר זמן רב ראיתי בש"ות שערי ישועה למהר״י זיין כ״י א״ח שער ג' סי׳ ד׳ שהאריך בזה ותמה על דין זה שפסק מרן כמהר״ם דלא כהרי״ף והרמב״ם וסיעת׳ ועיין בתשב״ץ ח״א סוף סי' קל״א:
טז
ס״ת שני שקורא בו המפטיר שנפסל צריך להוציא אחר. אך אם נפסל במפטיר שבת דעלמא יש להסתפק. מרן בב״י משם הרשב״ץ והוא בתשובותיו ח״א סי' קל"א .
טוב בשבת שקורין ב' פרשיות קורין ג' בפרשה אחד והד׳ קורא בסיום פרשה א' והתחלת הב' וג' עולים אחריו: וכ״כ הלבוש ועיין בש״ות בית יהודה א״ח סי' ל״ב :