ברכי יוסף על אורח חיים· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
סימן רסח
א
דין א׳. אומר ויכולו בתפלת ערבית. הנוהגים לומר ויכולו קודם ערבית אחר מזמור שיר ליום השבת. יחזרו לאומרו אחר שיתפללו העמידה. הרמב״ם בתשובותיו בספר פאר הדור סי׳ קי"ו:
ב
דין ג׳. אם היה סבור שהוא חול והתחיל וכו׳ עמ״ש הרב פרי חדש ז״ל בליקוטים:
ג
דין ו׳. וי״א דאם החליף של מוסף באחרת וכו׳ דברי מרן קשים דמשוי פלוגתא בדין זה דמשמע דלסברא קמייתא אפי' של מוסף באחרת ואחרת בשל מוסף יצא והרי שרש דין זה הוא משבלי הלקט, כמ"ש בב״י ואין כאן מחלקת כלל כי השבלי הלקט עצמו דקאמר דמחליף של זו בזו אינו חוזר איהו גופיה גמר אומר דאין הדין כן במוסף. ומ״ש הרב אליה רבה לטעם מרן דשנאה במחלקת הוי משום דבספר תניא קאמר בסתם ולא חילוק בין מוסף לאחרת ומשמע דפליג. אינו מחוור חדא דס׳ תניא אינו מזכירו מרן ואם ימצא איזה פעם שהזכירו יהיה אחת בריבוא באופן שאינו סומך עליו. ותו דאין להרבות מחלוקות ודילמא הוה פשיטא ליה דמוסף אינו נקנה בחליפין. ותו דלא שבקינן פשיטותיה דשבלי הלקט מפני ספק שאנו מסתפקים בספר תניא ואלו מרן קבע בסתם הסברא ראשונה ומסורת בידינו דכונתו לפסוק כסתם ומה ראה מרן לפסוק דאפילו של מוסף איתא בחליפין. ותו דהרגיל בס' תניא ידע שפיר דתדיר הולך בעקבות הרב שבלי הלקט וא״כ ודאי דהכא לא פליג עליה מסתמא אלא הוה פשיטא ליה דמוסף אינו בכלל. ועמ״ש מהר"ש בן הרשב״ץ בתשובה סימן ס״ג ועיין באחרונים:
ד
דין יו״ד. אין אומרים ברכה מעין ז׳ בבית חתנים וכו׳ וכן אין אומרים אותה אם בורחים מן העיר לכפרים מדבר באופל ומתפללים בכפר. בית דוד סי' תקל״ז ועיין דבר משה ח״א א״ח:
ה
דין י״ג. ושמע מהש"ץ ברכה מעין ז' וכו' עיין מ״ש בעניותנו לעיל סי׳ ק״ח בס"ד: