ברכי יוסף על אורח חיים· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
סימן רסא
א
דין א׳. ספק חשכה והוא בין השמשות וכו' בשיעור בין השמשות נתחבטו בו קמאי ובתראי והרב מנחת כהן האריך ועשה מאמר שלם ואחרי דרך מבא השמש להרב הנז׳ הביטו אליו ונה״רו הרב פר״ח בקונטריס נדפס סוף שמן למאור ומהר״ח אלפאנדרי במוצל מאש שבס׳ רב יוסף ושם כתב מהרח״א דדעת הרמב״ן כר״ת שכן כתב הרי״טבא בשמו ואין צורך לזה דדברי הרמב״ן מבוארים בספרו תורת האדם בענין אבילות ישנה. ועיין בס׳ בתי כהונה ח״ב סי׳ ד':
וראיתי להרב גנת ורדים בתשו' כ״י שכתב שהעולם נהגו בכל גלילות ישראל כסברת הגאונים ובמוצאי שבת בכדי שהות שנים שלשה מילין מדליקין ומהר׳ל ן' חביב פ״ב דקידוש החדש ייחס דעת זה להרי״ף והרמב״ם והרא״ש ודברי הנגיד רבינו אברהם בן הרמב״ם כסברא זו כמ״ש מה״רם אלשקר בתשובה סי' צ״ו ומשמע דקי״ל כסברת הגאונים ואפי׳ תימא דהמחלקת שקול אין בידינו לבטל המנהג:
והרב מהר"ר יעקב פראג״י מהמה בתשובותיו כ״י סי' נ״א השיב על הרב הנז׳ דהגאונים ס"ל כר״ת ורב האיי גאון והרי״ף והרמב"ם ס"ל כר"ת. ומ״ש הרב הנז' בתשובתו דמהר״ם אלשקר מאריה דארעא דמצרים אדרבא נודע וגם מפורסם דהרדב״ז מאריה דאתרא והרב המוסמך מהר"ר חיים אבואלעפיא הזקן בנו של הרב המוסמך מהר״ר יעקב אמר דבתלמוד מוכח ופשוט כסברת ר״ת אין בו ספק אלא דרשו בו רבים הפך ר״ת ויפה שתיקה לחכמים. ולשון הרמב״ם בפירוש המשנה פ״ק דברכות יש בו ט״ס ומנסחת הגדי מבואר שצ״ל ועמוד השחר וכו' בכדי שעה וחומש מן שעות ההשויה וכו' אשר די גובהם מן הארץ נ״א מילין ובכן מה שהוכיח הרב מנחת כהן ליתא עכ״ד הרב מהר״ר יעקב הנז׳:
ב
ואין מטבילין את הכלים וכו' עיין בתשו׳ שער אפרים סי' שכ״ג ובמ״ש לקמן סי׳ תק״ט בס״ד:
ג
אבל מעשרין את הדמאי וכו׳ וכן יכול להפריש חלה בח"ל דהויא דרבנן בלי סמך מהכתו׳ כדי שלא תשתכח תורת חלה. בית דוד סי׳ ק״ג:
ד
דין ד'. אין מערבין ואין טומנין משום דהא קבליה לשבת עליה וכו'. זה סברת רבינו שמריה אחר חזרה שהביא המרדכי והביא ראיה לאסור מתוספתא דסוכה דתניא התחיל לתקוע שלישית אפילו מיחם בידו מניחו על הארץ ואלו בספק חשיכה תנן מערבין וטומנין אלמא חומר בקבלה מבספק:
וחזה הוית להרב מהר״ר אברהם ן' נחמיאס בתשובה כ"י הבי״אה הרב החבי״ב בכני״סתו משלו שדחה ראית רבינו שמריה דמשבשתא היא הך תוספתא דמייתי שאם אחר תקיעה שלישית מותר להדליק את הנר כדמוכחי בריתות בפ' במה מדליקין ועוד שהבריתא שבידינו מתפרש אחר שש תקיעות ולכן פסק כרבינו יואל להתיר עכ״ד ואני בעוניי לא זכיתי להבין דבריו דלגירסת רבינו שמריא הא דתנינא התחיל לתקוע ג׳ על ג' אחרונות קאמר ומאי דאתמר בברייתות דמייתי תלמודין שאחר תקיעה שלישית מדליק את הנר היא שלישית דראשונות. ומ״ש ועוד וכו׳ לא ידענא איך בזה ידו נטויה לדחות ראית רבי׳ שמרי׳ כי האף אמנם דאיירי אחר שש תקיעות ודאי דהיה קודם בין השמשו' ואפ״ה כיון דהא קבליה לשבת אינו טומן. ובמתניתין בספק חשיכא קתני טומנין וע״כ לומר דקבליה לשבת אלים מספק חשיכא וזוהי בעצם ראית רבינו שמריהו:
אחרי כותבי ראיתי מ״ש הרב מגן אברהם ס״ק י״א ועם שיש בלשון טעיות ולישנא קייטא כונתו להשיב על מהר״א נחמיאס במ״ש דמשבשתא וכו׳ כדאמרן. הגם הלום ראיתי להרב ט״ז לקמן סי׳ ת"ר דשקיל וטרי בדברי רבינו שמריא ויש גמגומים בדבריו ע״ש ודוק ועמ״ש בעניותינו לקמן סי' שצ״ג בס״ד:
ה
מי ששכח להפריש חלה בא״י בע״ש אם יש תיקון כדי לאכול בשבת עמ״ש הרב קרית מלך רב ח"ב בש"ות סי' ט':
ו
מי ששכח להפריש חלה בע״ש וערב פסח בשבת עמ"ש הרב מג״א סי' תק"ו וע״ש הרב פנים מאירות ח"ב בשו״ת סי' צ״ו: