אור ברסלב

ברכי יוסף על אורח חיים· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]

סימן רם

סימן רלט

א

דין א'. בעונה האמורה בתורה וכו׳ עמ״ש בעניותינו בא״ה סי' ה׳ אות ב׳ בס"ד:

ב

דין ג'. בני שנואה וכו׳ הראב״ד בס׳ בעלי הנפש דף ע״ג כתב וז״ל והשנואה שאמרנו שנואה ומרוחקת בשעת תשמיש היא שהרי לאה אמנו שנואה היתה וכו' מיהו בשעת תשמיש מיהא רצויה עי״ל שהיא עצמה קרויה שנואה על שלא היה אוהב אותה אהבה יתירה כרחל אבל מ"מ לא היתה שנואה עכ״ל:

וק״ק דאמאי לא משני רבינו כדמשני הש״ת פ׳ יש נוחלין דף קכ״ב דאמרו שם מאי שנואה אלימא שנואה ממש אפשר בגנות בהמה וכו׳ אלא ראה הקב"ה ששנואין מעשה עשו בפניה ויפתח רחמה. תו ק״ק לתירוץ ראשון דמשמע שהיתה שנואה שהרי כתיב ויאהב גם את רחל מלאה אלמא הי"ל אהבה עם לאה אלא שאהבת רחל יתירה:

ג

בני נדוי וכו׳ פירש הרא״ש אם הוא או היא מנודין ואסורין בתשמיש והקשה הרב כמהר״ר נסים מזיליו בכ״י וז״ל ק׳ דמנודה מותר בתשמיש וכ״כ בטי״ד סימן של״ד והרא״ש גופי' הביא דברי הרי״ף פ״ק פ״ג דמ״ק דפסק לקולא וי״ל דמיירי שהחמירו עליהם בשעת נדוי לאוסרם בת״ה כדאשכחן בשאר דברים דיש כח ביד ב״ד להחמיר עד כאן לשונו ואחר זמן רב ראיתי שהרב בני חיי בי״ד סי׳ של״ד הביא דברי הרב נ"ר הנז'.

ד

בני תמורה וכו׳ פירש הראב״ד וז״ל מתכוין לערוה ונזדמנו לו אשתו וי״מ אף בשתי נשיו שמכוין לאחת ונזדמנה לו האחרת ויש ששואלים לזה שפירוש א״כ יש מן השבטים שהם בני תמורה שהרי יעקב אבינו לרחל נתכוון ונזדמנה לו לאה י״ל עדיין לא נתנה תורה ולא נאסרו בדוקדוקיה א״נ שלא נתעברה בלילה ההוא אי קשיא הא קשיא מאחר שהוא שוגג והוא סבור שהיא היא המתכוין אליה למה נקרא מורד ופושע אלא מחוורתא כלישנא קמא:

ומה שתירץ דעדיין לא נתנה תורה אכתי מצאה החקירה מקום לנוח בדוד מלך ישראל שאמרו רז״ל דיש נתכוון לשפחתו ונזמדמנה לו אשתו וכבר פירש הרב עשרה מאמרות דכונתו משום ספק מואבי ולא מואבית וכהוראת הרב ברוך ברזילי כמ״ש מהר״א אלפאנדארי במוצל מאש סי׳ ס"ח. ומ״מ יקשה לתירוץ זה וגם לתירוץ שני של הראב״ד מדוד המלך שהיה אחר מתן תורה הרבה ונתערבה בעת ההיא:

ולמסקנת הראב״ד שהעיקר כפירוש הראשון דהיינו במתכוון לערוה ונזדמנה לו אשתו ניחא הכל דאפשר דישי שחררה או כמ"ש הרמ״ע שהיה על תנאי ודעתו לקדשה בביאה כדין. אמנם הרא״ש והר״ן ורש״י לחד לישנא פירשו אפי' נשיו:

ומה שתירץ הראב״ד ליעקב אבינו בתירוץ שני שלא נתעברה בלילה ההוא ק' דהכתיב ראובן בכורי אתה כחי וראשית אוני אלמא נתעברה בלילה ההוא והכי אמרינן ביבמות דף ע״ו אטו כ״ע כיעקב דכתיב כחי וראשית אוני שלא ראה קרי מימיו ע"ש:

ואפשר לדעת רש״י והרא״ש והר״ן דיש חילוק מיעקב אבינו וישי לעלמא דהא דאיקרו גבי תמורה אף שנתכוון לאשתו אחת ובאה לו אחרת היינו משום דפשע דהי״ל לבדוק ולידע מי היא אמנם יעקב אבינו כבר מסר סימנים לרחל ולאה ידעה מרחל ועשתה לו הסימנים וגם ישי אבי דוד כתב הרמ״ע במאחר חקור דין ח״ג פ״י שכה עשה ישי דמסר סימני' לשפחתו והיא מסרה סימני׳ לגבירה ע"ש ובכה״ג דכבר היו סימנים והטעם לא הוו בני תמורה מאחר דעשו את שלהם והשתדל בסימנים ולא עלתה להם והרמ"ע שם נ״ט לזה על פי דרכו ע״ש. והרב מגן אברהם עמד בזה ותירץ אך נעלמו ממנו דברי הראב״ד. ואחר זמן רב בא לידי ס' אליה רבה וראיתי לקמן ס' רמ"א שעמד קצת במ״ש ודבריו רחוקים:

ואחרי כתבי זה ימים רבים בא לידי יד כהה קובץ ישן נושן כתיבת יד על קלף ובו פסקי הלכות מרבוואתא קמאי ומצאתי שם שכתב וז״ל צריך לכל איש להזהיר לאשתו להיות׳ זריזה ולשמור עצמה מאד כי הכל מוטל על האשה לשמור ולעשות כפלים יותר מהאיש כי ארז״ל ד׳ מתו בעטיו של נחש בנימין ישי וכלאב והנה אמר דוד המע״ה הן בעון חוללתי וכו' ודרז״ל כי אשת ישי שמה הצללפונית וישי היה שונא אותה והי״ל לישי פלגש פעם אחת בא אשתו של ישי במקום הפלגש בלא ידיעת ישי ובאותו הלילה נתעברה וילדה ממנו דוד ודאי דעת הצללפונית היתה על בעלה וכל רעיוניה. ומחשבת ישי לא היתה עליה כלל כי היה סבור לבא על פלגשו וכו׳ וכן ראיה מיעקב אבינו דכתיב ויהי בבקר והנה היא לאה הרי שכל הלילה הי' סבור יעקב להיות עם רחל וכן ראיה מיהודה ותמר שלא היה יודע מי היא והיא יודעת שחמיה הוא ויצאו ממנה בנים צדיקים עכ״ל ומ״ש דהצללפונית היתה אשת ישי אמו של דוד המע״ה הנה בש״ס בתרא דף צ״א אמרו דצללפונית אמיה דשמשון ואמיה דדוד נצבת בת עדאל:

ה

דין ד׳. ועוד שעובר משום בל תשקצו וכו׳ מור״ם בא״ה סי׳ כ״ג כתב שיכול לבא שלא כדרכה ובלבד שלא יוציא וכו׳ ויש מקילין שמותר אף אם מוציא אם הוא באקראי ואינו רגיל והרב הקדוש בעל ספר חרדים האריך בזה וכתב דאיסור גמור הוא לכל הפוסקים ומה שהותר אינו אלא במקום הראוי רק שאינו פנים בפנים ע״ש באורך שהגזים מאד מאד ואמר שאירע מעשה וגדולי הדור אמרו לשרפו וכו׳ ע״ש. והרב פנים מאירות ח״ב סימן קנ״ח הוכיח במישור דהוא כפשוטו עיין שם וכן נראה מדברי הר"ן בחידושי סנהדרין דף נ״ח. ומשמע מדברי הר״ן שם דלדעת התוס׳ והרמב"ם מותר אף אם מוציא. וכן משמע קצת מדברי רבי׳ יונה בחידושיו לסנהדרין כ״י שם והרב אליה רבה השיג על כל דברי ס׳ החרדים. ומה שהשיג עמ״ש דלא הותר אלא פעם אחת בכל ימיו דהרי התוס' והרא״ש והטור ורמ״א כתבו דוקא ברגיל אסור משמע באין רגיל אף הרבה פעמים מותר עכ״ד.

אי מהא לא איריא דמוכח בירושלמי דנדרים פרק השותפין דבתרי זימני עיקרי רגיל וכתבו הר״ן שם דף מ"ו ע״א ע״ש וכן משמע מלשון רבינו ירוחם נתיב כ״ג סוף ח״א שכתב דאסור תדיר אבל דרך מקרה פעם אחת מותר אבל מדברי התוס׳ דסנהדרין דף נ"ח שהביא מוכח דשרי טפי מחד זימנא ולפיהן ישיב לשוי הפוסקים שכתבו סתמא דרגיל אסור שכונתם כלשון בני אדם. ועתה נדפס יד אהרן א״ה ח״ב ושם ראיתי שהאריך בזה והשיב על הרב ס' החרדים ועל הרב פנים מאירות ונדחק דלכ״ע תרי תלת שלא כדרכה איכא:

ו

דין ה׳. הוא למטה וכו׳. לא יתכן זה בליל טבילה. ספר החסידים סימן תק״ט. משמע הא בשאר אין בו איסור. וכ״כ רבינו ירוחם נתיב כ״ג סוף ח״א גבי שלחן ערכתי לו וכו'. שמעתי שנמצא בשיטת הראשונים לנדרים כ״י דליכא איסורא:

ז

דין ו׳. ואם יש בו תפילין וכו' עמ״ש לעיל סי' מ׳ בס“ד:

ח

או ספרים אפילו של גמרא וכו' בית שיש בו ספרים וקבועה בו נאמוסי״א וישנים בתוכה איש וביתו שרי לשמש מטתו שם. הרב דבר משה א״ח ח״א סי׳ י״ט ועיין בסוף ס׳ סם חיי ודבר משה ח״ב ה׳ וס' גור אריה:

ט

אם יש נקבים וחלונות כעין סגריגה והספרים נראין אסור הרב מגן אברהם ועיין בשו"ת שער אפרים סימן כ״ה ובס' דבר משה ח״ב א״ח סי' ה' ובתשובות שבסוף ס׳ סם חיי:

י (יו"ד)

ת״ה בסוכה שרי ועמ״ש סי' תרל״ט אות ג׳ בס״ד:

יא

דין ז׳. לא ישמש בתחילת הלילה וכו' אמרו בנדה דף ל״ח חסידים הראשונים לא היו משמשין אלא מרביעי ואילך כדי שלא יבואו נשותיהן לידי חילול שבת. ובשיטה מקובצת קמא דף פ״ב כתב משם הרב המאירי דיש מפרשין דה״ט שאמרו מע״ש לע״ש והכונה מרביעי ואילך ודברים אלו טפלים הם ועיקר הכונה משום שיעסקו בתורה עכ״ד ודבריו חיים וקימים דודאי מ״ש מע״ש לע״ש היינו אור שבת ואינו ר״ל מיום ד׳. וזה פשוט דדוקא בליל שבת וחוץ מטעם עסק התורה שכתב הרב המאירי כמה טעמים בדבר ע״ד הפשט וע״ד האמת. וע״ש על חסידים הראשונים הנז' היינו אף בליל טבילה. אבל ודאי בלא"ה היו נזהרים מליל שבת. וכתב מהרח״ו זצ״ל בדרושותיו כ״י ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת לדורותם ר״ת ביאה לאהל:

יב

כתב הרב כנה״ג איתא בזהר שיזהר אדם כשיוצא מבית הכסא שלא ישמש כל אותה שעה וכו׳ עיין שם ולא זכר שד מאי דאמרו בגיטין דף ע׳ ת״ר הבא מבית הכסא אל ישמש עד שישהא שיעור חצי מיל ששד בה״כ מלוה עמו וכו׳ והביא הרי״ף ר״פ שני דשבועות:

יג

כתב הרב עולת תמיד דבספר כנה״ג מונה ימים שאין לשמש ודבריו ל"נ להוסיף על דברי חכמים זולת ליל ז' של פסח כתבו חכמי האמת שאסור וזהו סוד ולא קרב זה אל זה עכ״ל ומה שפקפק על דברי הרב כנה״ג תיוהא ליכא שהרב כתבה דרך פרישות והנהגה טובה לשרידים. ומ״ש בשם חכמי האמת לאסור איסור ליל ז' פסח. אפשר שעפ״ז נדבו בכמה מקומות להתקבץ כל ליל ז׳ ש״פ כתות כתות ללמוד כל ליל ז׳ ש״פ בחבורה:

אבל בס' הכונות מכתיבת יד הרב מהר״ר שמואל ויטאל שהעתיקו מכתב יד הרב מר אביו מהרח״ו זצ"ל כתוב בדרוש ז' ש״פ כי יש חיוב בליל ז׳ של פסח להזדווג וביאר טעמו על פי הסוד ועל זה ראוי לסמוך:

יד

דין ח׳. היה מצריכה לחוגרה וכו׳ עמ״ש בס׳ יד אהרן א״ה ח"ב סי׳ כ״ה:

טו

דין י״א. לאור הנר וכו׳ לאור הככבים מותר. הר״ם ן׳ מכיר בספר סדר היום והביאו כנ״הג ועמ״ש הרב בית דוד סי' צ״ה:

טז

אעפ״י שמאפיל בטליתו. הרב עולת תמיד התיר לת״ח לאור הנר אם מאפיל בטליתו דלא גרע מן היום. והרב אליה רבה הביא מס׳ סדר היום דלילה גרע מיום ע״ש. וברמזי הרשב"ץ למס׳ נדה פ׳ כל היד כתב וז״ל אסור לשמש ביום ות״ח מאפיל בטילתו ולאור הנר אסור ולא סגי להאפיל בטליתו וצ״ע לתשב״ץ מאי שנא עכ״ל:

טו״ב אא״כ הוא בית אפל. כתב הרב מגן אברהם דבכתובות דף ס״ה ע״ב משמע דמותר לכתחלה עכ״ד ובשיטה מקובצת כתב שם משם הרי״טבא וז״ל איכא למידק נהי דמות' לעת הצורך למה מחייבו רשב״ג בכך וי״ל דמיירי בטיילין או בפועלין שעונתן שתים בשבת וסבר רשב״ג דאף דקבלה עליה להשרות על ידי שליש וכו׳ אין לו למעט בעונתה כל מה שאפשר ונותן לה שתי עונות לתשמיש ליל שבת ושבת עכ״ל ולפי זה אין כל כך ראיה מסוגיא הנז׳:

גם למ״ש שם בשם רבני צרפת דרב אשי דאמר אוכלת תשמיש מיירי בת״ח אין ראיה דשרי לכתחילה אלא לת״ח בבית אפל ולדידהו הא דמשני בבית אפל אף דת״ח מאפיל בטליתו אף בבית שאינו אפל י"ל דההיא דמאפיל לצורך גדול כמ״ש הרמב״ם פכ״א דאיסורי ביאה ובית אפל מותר לכתחילה לת"ח וליכא למיגמר לדידהו אלא לת״ח. ובכתובות דף נ״ו ע״א משמע דלכתחילה שרי ע״ש. ועיין מ״ש הרשב״ץ בתשובותיו ח״א סי' קנ״ח דף פ' ע״ד:

יח

דין י״ב . בשני רעבון. וכו׳. הגהה. וה״ה בשאר צרות וכו' עיין בשיירי ובית דוד סי' צ״ה ועמ״ש בית יהודה א״ח סי׳ מ' ומ״ש לקמן סי' תקע״ד:

תוכן העניינים

ברכי יוסף על אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה