ברכי יוסף על אורח חיים· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
סימן רל
א
דין א׳. לכרך הזה לשלום וכו' בכלם גרסינן לשלום בש״ס ובגדולי הפוסקים וכ״כ בסדר רב עמרם כ״י ודלא כמאן דגריס במקצת בשלום וכמו שהאריך הרב אליה רבה. וגם חילוק הרב פרישה שהביא שם אינו ברור. ומאי דקשיתיה מהנהו קראי ושבתי בשלום וכו' כבר ישבנו דרך דרש במקומו וגם הא דתנן וי״ט היה עושה לאוהביו בשעה שיצא בשלום מן הקדש ואין כאן מקום להאריך בזה:
ב
בקש לצאת וכו' וזו היא תפלת הדרך וכו׳ עיין מ״ש האחרונים ומאי דכתיבנא בעניותין בס״ד בספרי הקטן שער יוסף דף כ״ה ודף כ״ו עש״ב:
ג
דין ב'. ברוך השולח וכו׳ ראיתי במכתב שהקשו על מרן הכ"מ פ״י דברכות שהביא משם הרי"טבא דהיא ברכה שלימה דאמאי אצטריך להביאו משם הרי"טבא והוא מפורש ברש״י בתעניות. ולק״מ דאיידי דמרן בעי לאתויי סברת הרמב״ן שכתב הריטב״א דדוקא במפריש מעשרות וכו׳ הביא כל לשון הרי״טבא ופשוט ועמ״ש הרב הלבוש והרב ל״ח אות נ“ט. ומ״ש הרב אליה רבה להליץ בעד הלבוש שכיוין לסברת הרמב״ן שלא הביאה מרן בב״י רחוק בעיני ודוק:
ד
העולם לא זהירי לברך ברכה זו וכתב הרב שיירי כנסת הגדולה דסמכי על סברת הרמב"ן עכ״ד ונכון לברך בלא שם ומלכות:
ה
יש להסתפק אי הא דשרי להתפלל עד שלא מדד היינו דוקא בלשון זה יה״ר שתשלח ברכה בכרי הזה אבל לומר י״הר שיהיו עשרים כור בכרי דאמדוהו שיש בו עשרה כורים לא צריך לומר כן. או דילמא כל מילתא דאמר עד שלא מדד שריותא היא:
ונראה להביא ראיה מהא דתניא בתוספתא שילהי ברכות יש דברים שהן תפלות שוא כיצד כונס מאה כורין ואומר יה״ר שיהיו מאתים כונס מאה חביות ואומר י״הר שיהיו מאתים הרי זו תפלת שוא אבל מתפלל הוא שתכנס בהן ברכה ולא שתכנס בהן מארה והא דקתני מתפלל שתכנס בהן ברכה וכו׳ לפום בריתא דתלמודין מוכרח דאיירי עד שלא מדד ורישא דכונס מאה כורין וכו׳ משמע דאיירי במדד וכדקתני כונס מאה כורין דמשמע דאחר שמדד קאי דכבר נודע שהם מאה כורין והיינו דקתני הרי זו תפלת שוא דכיון דכבר מדד אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין. והשתא אם איתא דעד שלא מדד מצי למימר בדבר שאמדוהו מאה לומר י"הר שיהיו מאתים כל שלא מדד דראוי שתשר׳ עליו ברכה ליפלוג וליתני התוספת׳ בדידה ולימא בסיפא אבל עד שלא מדד מתפלל י״הר שיהיו מאתים והויא חתימה מעין פתיחה. אלא ודאי מדקתני אבל מתפלל שתכנס בהן ברכה משמע דלא מצי לומר בדבר שנראה לפי אומד הדעת שהוא מאה לומר י"הר שיהיו מאתים משום דלא צריך לתת קצבה ומי מילין לצד עילאה ויגזור אומר בדרך קצבה ושלשה מדות יש מדד ואח״ך התפלל ה״ז תפלת שוא. לא מדד והתפלל בדרך קצרה י״הר שיהיו כך וכך תפלת שוא לא הוי דכיון שלא מדד אפשר שתשרה ברכה כמו שאמר אבל לא נכון לעשות כן. אבל מותר לומר י״הר שתשרה בהן ברכה. ובהא ניחא נמי דרישא דקתני די״הר שיהיו מאתים ה״ז תפלת שוא דאיירי אחד שמדד מאי איריא דקתני י״ה״ר שיהיו מאתים טפי הול״ל דאפי׳ בסתם יה״ר שתשרה בהן ברכה ה״ז תפלת שוא. אמנם לפי האמור ניחא דנקט רישא וסיפא הכי להורות דאף עד שלא מדד לא צריך לומר י״הר שיהיו כורים כך וכך אע״ג דלא הוי תפלת שוא וכדאמרן:
ומתוך דברי הן תוספתא יש לישב קצת דברי הטור וש״ע שכתבו בסמו' הנכנס למוד גורנו או' י"הר שתשלח ברכה בכרי הזה ותמה הרב אליה רבה דבש”ס והרי״ף והרמב"ם והרא״ש ושאר פוסקים איתא שתשלח ברכה בכל מעשה ידינו ותירץ דלדידן דלא נהגינן במעשרו׳ סבר הטור שאין לומר בכל מעשה ידינו עכ״ד ואיברא דהדב' צריך ישוב על הטור אשר שינה מדברי התלמוד והראשונים ומאי דניחא ליה להרב הוא דחוק כיון דהרא"ש והטור גופיה ברמזים כתבו כנסחת הש"ס. וראיתי לרבינו ירוחם בנתיב י״ג ח״ב שגם הוא כתב כדברי הטור. ואולי דהטור ורבינו ירוחם המה ראו שיש נסחא אחרת דגריס ברכה בכרי הזה ובחרו בגירסא זו לפי שנראית עיקר מהתוספתא הנז׳ דקתני מתפלל שתכנס בהן ברכה והכי תנינן נמי בתוספתא דשבת פ״ח היה מתחיל במלאכה נותן שבח והודאה לפני המקום בחבית או בעסה מתפלל שתכנס בהן ברכה דהוי מעין דוגמא לברכה אכרי הזה. אלא דהטור ברמזים דהוא קיצור דבריו של גדול הוא הרא״ש שנה בלשונו דהוה גריס בכל מעשה ידינו:
ו
מדד ואח״ך בירך הרי זו תפלת שוא וכו׳. הרמב״ם והסמ״ג וארחות חיים כתבו מדד ואח״כ בקש רחמים ונראה דכונתה על מה שאומר בתחילה י״הר שתשלח ברכה וכו' אבל לא קאי על מה שאומר ברוך השולח ברכה בכרי הזה דס"ל דפירוש השולח י"ל אשר שלח כמ״ש הרב דוד אבודרהם אבל בחידושי הרי"טבא למציעא דף מ״ב כתב וז״ל ברוך השולח ברכה וכו' ודאי האי ברכה לעתיד קאמר שישלח דאי הודאה הוא ולשעבר מכי מדיד נמי מצי בריך ומאי שייך למימר לפי שאין הברכה מצוייה אלא בדבר הסמוי מן העין אלא ודאי לעתיד הוא והברכה שמתברך ורבה מאליו עכ״ל:
ז
לפי שאין הברכה מצוייה אלא בדבר הסמוי וכו' הרב פני יהושע במציעא מ״ב דקדק דהכתיב הביאו את מעשר וכו' והריקותי וכו' ותירץ דההיא בתבואות שנים הבאות עש״ב ונעלם ממנו מ״ש הרמב״ן הביאו בשיטה מקובצת וכסף משנה אהאי קרא דמתברך קודם שיעשר ומאי דהרב תלוי זייניה בפסיקתא אין משם ראיה: