ברכי יוסף על אורח חיים· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
סימן רד
א
דין א'. ועל כמון וכסבר וכו׳. על הפרישי״ל נ״ל דמברך בפ"הא שהוא ממין כרפס. או אפשר דגם הפרישי״ל לטעמא עביד ולא לאכילה ומברך שהכל מצאתי בהגהה כ״י לאחד קדוש:
ב
מברך שהכל. יש מי שכתב שצ״ל נהיה בסגול הי״וד וכמ״ש הרב מגן אברהם לעיל סי' קס״ז ס״ק ח׳ ואינו מחוור אלא העיקר כמנהג העולם וכ״כ שאלת יעבץ סי' ק״ד וסי' ק״ה:
ג
דין ז'. ולאחריו בנ״ר. זה היה מעשה באחד שבירך בנ״ר בתחילה ושתה מים ואחר שתייתו בירך שהכל ויש להסתפק אם יצא. ונראה להביא ראיה דיצא דקי״ל לעיל סי' ס' דין ג׳ בברכות יוצר דסדר הברכות אינו מעכב ואם הקדים שניה לראשונה יצא ידי חובת ברכות והרי התם דברכה שניה אינה פותח' בברוך ואפ״ה אי אמרה בראשונה יצא כ״ש הכא דשניהם פותחות בברוך דיצא. ומזה למד הרב באר שבע בתשובה בברכות התורה בצבור דאם בירך שניה בראשונה יברך בסוף אשר בחר בנו ויצא:
איברא דחזיתיה להרב אליה רבה לעיל סי׳ ק״ס דפליג על הרב ב״ש ודחה ראיתו מברכות יוצר דשאני התם דלא נתקנו הברכות על ק״ש ואמטו להכי אין סדרן מעכב משא״כ בברכות התורה דתקון רבנן על קריאתה בצבור זו לפניה וזו לאחריה דאם הפך לא יצא והאריך בזה ע"ש ולפי דבריו ה״ה לנדון שלנו דהלכה רווחת לברך שהכל בתחילה ובנ״ר בסוף וזה דאזיל בתר איפכא לא יצא:
אמנם נראה דבנ״ד זה י״צא ראשונה במה שבירך בנ״ר ובסוף אין צריך לחזור ולברך ואף הרב אליה רבה שחלק על הרב באר שבע בברכת התורה הכא מודה והיינו טעמא דהכא בשותה מים סבר ר' טרפון דמברך בתחילה בנ״ד במקום שהכל הן אמת דנהירנא דחזיתיה למהראנ״ח פ׳ וישב זה שנים רבות דמדבריו משמע דלר' טרפון ברכת בנ״ר על המים אסיפא קאי ובו בפרק הייתי תמיה עליו דממתני' והתלמוד משמע דת״ק ור' טרפון פלוגתייהו בברכה ראשונה וכן הוכיחו התוס' ודעמייהו. ומאחר שכן הגם דקי״ל כת״ק בתחילה מברך שהכל בדיעבד מיהא הא גברא דאשתלי ובריך בתחילה בנ״ר כר״ט יצא ובסוף אפי׳ תימא דלא יצא בברכת שהכל נראה דאין זה מברך פעם אחרת בנ״ר. חדא דכבר בירכה בתחילה ותו כיון דאיכא אמוראי דלא הוו מברכי אמיא בסוף זה שטעה ובירך שהכל לא יברך עוד בנ״ר. ותו דכל האחרונים הסכימו בברכות התורה כהרב באר שבע. ועדיין יש לצדד בנדון זה כמה צדדין וצריך להתישב בדבר למעשה ועיין בהרדב"ז ח״ב סי׳ רכ״ט:
ד
טעם למאי דקרו לברכת בורא נפשות ולא כלום עיין להרדב"ז סי׳ תש"ט ומה שהקשה שם על דברי הרשב״א:
ה
בברכה אחרונה על שתיית הקאב״י פליגי בה רבנן בתראי וכבר זכר עשה לדבריהם דרבנן בס׳ יד אהרן אלא שנתחלף לו דהרב גנת ורדים מן הסוברים לברך ומורינו הרב זרע אברהם מן הסוברים שלא לברך והוא נר״ו כתב איפכא. והרב פנים מאירות בתשובה ח״ב סי' ז״ך דעתו לברך וכ״כ בש״ות שמש צדקה ובכל גלילות טורקי"אה וארץ מצרים וארץ הצבי נקבעה הלכה שלא לברך וכן הסכים הרב מכתם לדוד נר״ו בתשובה א״ח סי׳ כ״ב ועיין בש"ות בית יהודה סי׳ ז׳:
ו
כתב הרב יד אהרן ראיתי לאנשי מעשה שמניחין את הקאהב״י שתצטנן ואח״כ שותין אותה ומברכין וראיתי בגליון כתוב מיד הקדוש מופת דורנו הרב בתי כהונה וז״ל אין דרך שתייתו בכך ולא עבדי ליה לכה״ג ואין זה דרך הנאתו ותיקונו ואנשים הללו בטלה דעתם אצל כל אדם ובההיא דכותח דאמרינן אי שריף ליה בטלה דעתו וכו׳ וטעו' לחלק בנושאין ועיין במנחות דף ע' ע״א ותוס׳ בכורות דף כ"ג ע״ב ד״ה ואידך והרמב״ם פי״ד דמאכלות ופ״ח דין נ"ז בדברי הרב המגיד דבעינן דרך אכילה כתיקונו ועיין מ״ש מורי הרב בפרי חדש י״ד סי׳ ק״ג ס״ק א׳. ואותה שכתב הרא״ש בריש פ׳ כל שעה אינו אלא איסורא דרבנן וחומרא. ועמ״ש הרב מש״ל סוף פ״ח דמאכלות אסורות ובש"ות מורי הפר"ח סי׳ יו״ד. ומכל הנז׳ עיניך תחזינה משרי׳ דאנשי מעשה הללו לא עשו כלום דעל כל פנים לענין ברכה אמרינן כל כי האי גוונא בטלה דעתם וזה ברור:
ז
דין י״א. ועל של ורדים בפ"הא. הרב החסיד מהר״ר יעקב מולכו בתשובותיו כ״י סי' ס״ב העלה לברך על מרקחת ורדים שהכל וכ״כ מהר״א ן׳ שנג״י בתשובה בס׳ דת ודין סי׳ ב' דכמה גדולים מברכין על סוקא״ר דוזאדו שהכל:
ח
דין י״ג. אינו מברך במ״מ מפני שהדבש הוא העיקר. שאין כונתם לאכול חלב חטה אבל קדרה של תבשיל שנותנים בה דבש או סוקא״ר או פלפל לתת טעם כונתם לאכול התבשיל העיקר הוא התבשיל וכן המלב"ן שעושין מקמח ודבש של ענבים הקמח עיקר שאינו לדבק אלא לאכילה ומברכין עליו במ״מ וברכה מעין שלש ועיין סי׳ ר״ח דין ב'. מר זקנינו הרב החסיד מהר״ר אברהם אזולאי ז״להה בהגהותיו כ״י. ודין המלב״ן כן כתב בר ברתיה מורנו הרב זרע אברהם סי׳ א' והרב החסיד גיסו מהר״ר יעקב מולכו בתשו׳ כ״י סי' קל״ג וכן הסכים הרב
פר״ח בי״ד סי׳ קי״ב ובתשובותיו סי׳ א׳: