אור ברסלב

ברכי יוסף על אורח חיים· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]

סימן רב

סימן רא

א

דין א׳. על כל הפירות האילן וכו' בפ"הע וכו׳ על הסאברא״ס מברך בפ״הע. הרב פרי האדמה והסכי' עמו הרב קרית מלך רב ח״א סי' יו"ד:

ב

הגהה. ואם נתערב יין וכו' מברך שהכל. על ארופי שהוא מי ענבים שנקפא מברך שהכל וכן הענבים המבושלים הנקרא טראנקופי״ט וכן קאמא"ר הידי״ן שעושין מהמשמישי״ם ועיין תשובת הרב מהר״י קולון שרש מ״ג הביאו ב״י סי׳ ר״ד. מר זקנינו הרב החסיד מהר״א אזולאי ז״להה בהגהותיו כ״י. וכן ראיתי בתשובות הרב כנ״הג הנדפסות סי׳ א׳ שכתב דאם נתן עפר ידוע למתק מברך שהכל וכן על הארופ״י וע״ש מ״ש בדין השרבי"ט. ועיין מ״ש ב"י משם ארחות חיים.

ג

דין ג׳. גרעיני הפירות וכו׳ בפ״הע וכו' זה דעת התוס׳ והרא"ש והמרדכי ורבינו יונה מיהו האחרונים תמהו על זה דגרעינין לאו פרי נינהו ומותרין ברבעי וגרעיני תרומה אם זרקן מותרין והרא״ש עצמו בהל׳ ערלה כתב דגרעינין נתרבו מאת וכמו שכבר הרשב"א דחה דברי התוס' והפר״ח כתב דהרא"ש הדר ביה ובאמת שדברי התו' והרא״ש וסיעתם קשים כמו שהאריכו הרב מעד״מ ופר״ח וגן המלך סי' ל' ופנים מאירות ח״א סי' ס״ה ואבן העוזר ויתר אחרונים. הלכך לאפוקי נפשין מפלוגתא יברך שהכל כמ״ש הפר״ח. ואף שבס' גן המלך ואבן העוזר כתבו דיברך פ״הא. מאחר דבאנו לחוש לחולקין ראוי לברך שהכל:

ד

ואם מתקן על ידי האור וכו' הרב אבן העוזר האריך לישב מה שדקדק הרב מגן אברהם ע״ש באורך והרואה ירא' שבכלל דברי המג״א דבריו וכבר המג״א רמז לדברי הלבוש ע״ש ודוק:

ה

דין ו׳. צלף על העלין ועל התמרות וכו' הצלף בזמנינו ישתנה דינו. והנה הקפרסין כשהם קטנים הם סגורי' והאביונו' בתוכן אינם נראות וכשהקפרסין גדלים נפתחים ונעשים פרחים גדולים ובתוך הפרח נראה גיד ובראש אותן הגידין הנראין בתוך הפרחים האביונות וגדלין אותם הגידים ובראשם האביונות גדלים והולכים עד שגדלים כמו זית וכשמלקטין הקפרסין מלקטין אותן ומה שמוצאים שנעשו אביונות ובוררים הקפרסין הקטנים מן הגדולי׳ שכל מה שהם קטני׳ הם החשובי׳ וקורין אותם קאפ״ר סולטאנ״י ובזמן הזה אין עיקר הפרי אלא הקפרסין ושני להם האביונו' וצריך לברך על הקפרסין בפ״הע והעלים והתמרו' אין מי שיאכל אותם ולא נטעי הצלף אדעתא דעלין ותמרות וצרי׳ לברך לפי הזמן שהכל מידי דהוה אקורה הוא ראש הדקל כשהוא רך דמטעם זה דלא נטעי אותו מברך שהכל. הרב מהר״ר יעקב פראג״י מהמה בתשובותיו כ״י סי' פ״ה:

ו

ועל הקפרסין בפ"הא וכו' דבר זה פלוגתא דרבוותא וכתב הטור שטוב לברך בפ"הא לצאת ידי ספק וה״ט דמרן דפסק כאן כדעת הרמב״ם וסיעתו דס״ל דמברך בפ״הא ובי״ד סי׳ רצ״ד פסק דבארץ אף התמרו' חייבין וכדעת הרא"ש דבח״ל דוקא אוכל הקפריסין דאף דמדברי הרמ׳ פ׳ יו״ד דמעשר שני ומסתמותן מוכח דהקפריסין מותרו' בין בארץ בין בח״ל ופסק כר"ע וכן פסק פ״ב דתרומות לענין מעשר. מ״מ מרן אזיל לחומרא הכא והכא דכאן לענין ברכה פסק דמברך בפ״הא דנפיק אליבא דכ״ע ולגבי ערלה חייש לדעת הרא״ש וסיעתו:

וממאי דשמעינן בדעת הרמב״ם מוכח קצת דזהו דעת הרי״ף נמי דהקפרסין מותרות אף בארץ דעל הרוב סוגיין דעלמא דהרמב״ם ז״ל פוסק כהרי״ף והכא נמי אזלינן בתר רובא ואית לי למימר דגם הרי״ף הכי סבר והיינו דהרי״ף פ׳ כיצד מברכין לא הזכיר שם דבר ממאי דשקיל וטרי תלמודא התם בטעמא דרב דמקל בח״ל והשמיט נמי ממימרת רב תיבת בח״ל וסתם הדבר כי היכי דנשמע מינה דקאי הרב בין בארץ בין בח״ל. ומאי דדחי התם רבינו יונה דהיאך הרי״ף יכול להקל ולהתיר בשם רב מה שהוא לא היה מתיר יש לישב דהרי״ף כיוון לקצר וכיון דלענין הלכה סבר הכי מדרבינא ומר לא חש להזכיר במימרת רב תיבת בח״ל דאי הוה מדכר לה אצטריכא ליה לפרושי ולהאריך. ומימרת רב הרי היא מפורשת בש״ס ובמאי דשקיל וטרי בה הש"ס:

והא ניחא לן בדעת הרי״ף טפי ממאי דאסיק רבינו יונה דהרי״ף סבר לחייב בארץ בקפרסין וסמך דרבינא ומר היו בח״ל. והדבר קשה דאין רמז מזה בדברי הרי״ף כלל ותהי להפך דהשמיט תיבות בח"ל ממימרת רב:

לכן נראה כמ״ש רבינו יונה בשם יש אומרים דמאי דאמרו בש"ס ר״ע במקום ר״א עבדינן כוותיה אף בארץ דהלכה כר״ע ע״ש ויש להכריח הך פירושא דאי כדפריש לה הר״י דמקלינן כר״ע בח״ל למה ליה להאריך הש״ס כולי האי הרי מאי דקשיתיה הוא נקיל טפי כב״ש ולהא תיסגי באומרו ב"ש במקום ב״ה אינה משנה ותו לא. אבל להך פירושא. א״ש דכיון דרבינא א״ל מאי דעתיך כר״ע דמקל והיינו כסברת רב ובמאי דשקיל וטרי הש״ס לעיל הוכרח מר לומר לו שלא כמו שעלתה על דעתו דבח״ל מקלינן כר״ע אלא דהלכה כמותו לגבי ר״א אף בארץ ובזה ראיתי להרב פר״ח בלקוטים בדין זה דהסכים כן בדעת הרי״ף ודייק לה ע״ש. והגם דלפי האמור הרי"ף והרמב״ם שוין וכללא כייל מרן דבאשר שנים מכל עמודי ההוראה בדעת אחד פוסק כמותם עכ״ז פסק מרן בי״ד סי׳ רצ״ד כדעת הרא״ש משום דדעת הרי״ף אינו מבואר בהחלט והרי רבינו יונה נקיט בדעת הרי״ף איפכא ומשו״ה פסק כהרא״ש לחומר' דבח״ל דוקא אוכל הקפרסין. ורבינו ירוחם נתיב כ״א ח״ב אף דפסק דקפריסין בארץ חייבין פסק דהעלין והתמרות פטורי אף בארץ. והכי רהטי דברי הש״ס והראשונים דלא פליגי אלא בקפריסין דר״א סבר דפירא נינהו וסתם לן תנא בבריתא כוותיה אבל בתמרות נראין הדברים דלכולי עלמא פטורין:

והראב״ד סבר כהרא״ש כמ״ש הטור בדין זה דעל הקפריסין מברך בפ״הע ויש להרגיש אמאי לא השיג על הרמב״ם דבארץ חייבין הקפריסין ופ״ח דברכות הו״ל להשיג דיברך בפ״הע ויש לישב:

ומלשון רבינו יונה אתה הראת לדעת דבין לאית דבעו מימר בין למאי דדחי ר״א ור״ע הלכה כר״ע אלא דלדעתו הכא שאני דאיכא סתם בריתא כר״א וק״ק על הרב יבין שמועה כלל קי״ב ורל״א דלא זכר שמועה זו נאה ולא דברי רבינו יונה שעליה. איברא דלשון רבינו יונה דנקט בהא הלכה כר״ע מחבירו לא דאיק דר״א רבו הוה ואף דהלכה כר"ע לגבי ר״א משום דשמותי או דנימא דהלכה כר״ע מרבו כמ״ש הרב יבין שמוע׳ שם לא הו״ל לרבינו יונה למנקט כר״ע מחבירו ודוק:

ז

דין ז'. תמרים שמיעכן וכו' עיין מ״ש הרב שיירי כנסת הגדולה ומ"ש הוא ז״ל בתשובותיו הנדפסות סי' ס״ד ועמ״ש הרב יד אהרן ודוק:

ח

דין ט׳. סופי ענבים וכו' עמ״ש הרב חק יוסף בפתיחת ספרו:

ט

דין יו״ד. פירות ששראן במים וכו' במשקה הקאהב״י והט״י אף שנחלקו קצת אחרונים פשט המנהג לברך שהכל וגם בגי"קולאטי פסק הרב מה"רר יוסף אירגאז בש״ות דברי יוסף סי׳ י״ד לברך שהכל וכן עמא דבר ועיין באחרונים שהזכיר בס' יד אהרן ועיין בס' פנים מאירות ח״ב סי' ק"ץ שחיזק דבריו בח״א סי' צ״ה והציל עצמו ממה שהושג מהרב שבות יעקב בח"ב סי' ה' ולבסוף כתב שגם הוא היה מברך שהכל על הקאהב״י והט״י כמנהג העולם:

יו"ד

דין י״א. ואם משך המים וכו׳ מהכא משמע דדעת מרן דאף בצמוקי בעינן משיכה דלא כתשובת הרב מהרלנ״ח סי׳ מ״א וכ״כ בהדיא בכ״מ הל׳ מאכלות אסורות פי״ז ועמ״ש בעניותנו בי״ד סי׳ קכ״ג בס"ד:

תוכן העניינים

ברכי יוסף על אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה