ברכי יוסף על אורח חיים· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
סימן קעה
א
דין א׳. מברך עליו הטוב והמטיב וכו' אם קידש על יין צמוקים ואח״כ הן בעודנו על שלחנו הביאו לו יין הדבר פשוט שצריך לברך בפ״הג שהרי מעולם אין שותין יין צמוקים במקומותינו בתוך הסעודה רק מקדשין עליו ותו לא ואין לך נמלך גדול מזה ועל כן צריך לברך על היין הבא לו בתוך הסעודה בפה״ג. אך רואה אני דיש מקום להסתפק קצת אם זה דרכו לשתות שכר ומים בתוך הסעודה והוא נוהג בחול לשתות מעט מים או שכר קודם הסעודה לפטור מה שישתה בתוך הסעודה ובשבת שמקדש על היין כונתו דברכת היין דקידוש יפטור כל אשר ישתה בסעודה ונמצא דזה דעתו דברכת היין תפטור כל שתיית הסעודה ובזה יש לדון דהגם שהוא אין רצונו לשתות עוד מיין צמוקים לא הו״ל כנמלך דהא הוא מכוין דברכת היין תפטור השאר משקין וא״כ גם היין הבא עליו נפטר מפ"הג וצריך לברך הטוב והמטיב וצריך להתישב בזה. ואחר זמן בא לידי ש"ות בית יהודה וראיתי שם בסי' מ״ט שכתב בפשיטות דאם קדשו על יין צמוקים ובסעודה הביאו יין שיברכו בפ"הג כמש"ל וע"ש שהאריך:
ב
הגהה. אף על גב שאין לו עוד מן הראשון וכו׳ זוהי סברת מרן בבית יוסף. ואפשר דאלו שמיע ליה למרן דסברת הראב״ד להפך היה מודה ובא כדעת הראב״ד וכבר כתב הרשב״א בתשובה שמבטל דעתו מפני דעת הראב"ד ואפילו לקולא. והרדב״ז ח״א סי׳ קכ"ה הביא סברת הראב״ד והכריע שאם לא הי״ל מן הראשון ולא הביאוהו מפני השינוי אין מברכין. ונראה דיש לחוש לסברת הראב״ד והרדב״ז שלא לברך וכ״כ מהרי"קש והרב של“ה:
ג
מעשה בליל התקדש חג הפסח באחד שבירך איהו ואביזריה על כוס קדוש ואחר שתייתם כוס קדוש המה ראו שהיין הוא גרוע כי האף אמנם ראוי שתשרה עליו ברכה מ״מ אין זה
משובח ואפי' יין בינוני אינו ויש מי שנסתפק אם ישלמו להביא יין טוב ומשובח לקיים שלש כוסות הנותרים ביין טוב במוטב תלתא או דילמא אינהו בדידהו שלש אלא יעשו מיין הראשון ולא יכנסו בספק ברכת הטוב והמטיב. ולדידי אין כאן ספק כלל הכי השתא חובת גברא למעבד מצוה מן המובחר ולא יתפתה מיינו כי גדול כח מצוה מן המובחר כדאמרי' במנחות דף ס״ד דאם שחט כחושה לחובת היום ואח״כ שמנה פטור ולא עוד אלא שאומרי׳ לו לכתחילה הבא שמנה ושחוט וכן פסק הרמב״ם סוף פ״ב דשגגות הדי דאפילו בשבת משום מצוה מן המובחר אף ששחט כבר חובת היום מאחר שהיא כחושה אומרים לו הבא שמנה ושחוט ואין חוששין למלאכות דאוריתא והדברים ק״ו בנ״ד דאמרין ליה שלח נא ביד תשלח להביא יין הטוב לקיים מצות כוסות הנותרים:
וכבר הזכיר ראיה זו הגאון מהר״ר צבי אשכנזי בתשוב' סי' מ״ה וללמד יצא כמה תקיף חילא דמצוה מן המובחר:
הן אמת דהדוחה ידו נטויה עלינו דשאני התם דאיכא בכחושה משו׳ הקריבהו נא לפחתך ואינו ענין לנדון הרב הנז״ל כאשר א' הרואה צפה והביט בתשובת הרב הנז' נדונו ואין להאריך:
ואולם כל קבל דנא דנדון שלנו הא איכא נמי ביין של קדוש כי מגרעו' נתן מיין בינוני משום הקריבהו נא לפחתך ובהא נמי אמרין ליה זיל אייתי חמר טב. והגם דאכתי לא דמי נ״ד לההיא דהכא שמנ' אי משום דעיקר מצות ד׳ כוסות דרבנן והתם מצוה דאוריתא דבר שבחובת היום. ותו דהתם היו שתיהם לפניו כמבואר בש״ס והרמב"ם מ״מ התם עבדינן מלאכות דאוריתא בשבת והכא אין דבר חוצץ:
מאי דחיישי לספק הטוב והמטיב לדידי ליכא ספיקא דאי משום מאי דכתב מהרי״ל דאיכא מאן דאמר דאין לברך בליל פסח הטוב והמטיב לא ברא חדא דרובא דרבוואתא פליגי עלה כמבואר בטור סי' תע״ג וכמ״ש הרב מגן אברהם ריש סי׳ זה וכן הרשב״ץ במאמר חמץ דף ל״ח ע״ד כתב דיכול לברך הטוב והמטיב בליל פסח ע״ש ותו דכל זה אינו אלא שלא להרבות בכוסות כמבואר בדברי הפוסקים ומהרי״ל גופיה וא״כ בנ״ד דמיבעי ליה לכוסות מצוה דוקא ותו לא ליכא למ״ד שלא יברך הטוב והמטיב וזה דבר פשוט.
ואי משום מ״ש הרדב״ז משם הראב״ד כדכתיבנה בסמוך הרי הרדב״ז הכריע דאם לא הי״ל מן הראשון ולא הביאו השני אלא משום שכלה הראשון אז הוא דלא יברך אבל בנ״ד דיש להם יין מן הראשון והראשון יין הוא דמברכי עליה בפ"הג והמביא תניין דין הניין בשנותו את טעמו לשבח בהא לדעת הרדב״ז נמי יש לברך הטוב והמטיב:
ורבינו ירוחם נתיב י״ו הביא הך סברא דהרדב״ז בשם הגהה דמשמע מינה כהכרעת הרדב״ז. ואעיקרא אפשר דהראב״ד בכי הא הוא דאמרה וכמ״ש הרדב״ז:
והרב כנ״הג כתב דהראב״ד סבר כרבינו ירוחם ונמשך אחריו הרב מג״א וק״ק דרבינו ירוחם כתב עליה וצ״ע וכמו שהביא מרן לשונו ונראה. שהוא מסתפק בדבר. והקרוב אלי דמ״ש הרדב״ז שבעל נתיבות מסתפק כוונתו על רבינו ירוחם אלא דהוה גריס בדברי רבינו ירוחם הראב״ד במקום הכתוב כנסחתנו הגהה:
ד
דין ב'. על כל שינוי יין וכו׳ אם עירב יין הבא מחדש בתוך יינו אם הרוב מיין הבא מחדש יברך הטוב והמטיב ע״ד שפסק מרן סי' ר״ח וסוף סי׳ רי״ז. הרב החסיד מהר״ר יעקב מולכו בתשובת כ״י סי' ע״ח: