ברכי יוסף על אורח חיים· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
סימן קס
א
דין א'. מים שנשתנו מראיהן וכו' כתב מרן בב״י משם הרא״ה דטעמא דומיא דקדוש ידים ורגלים מן הכיור והתם מסתברא משום דכתיב מים יתירא וכו׳ ומהכא דייקי' דמים בהוייתן בעינן שלא נשתנו עכ״ל ומשמע מדברי הרא״ה דמי כיור בעינן מים שלא נשתנו כלל משום אופן דמים בהוייתן יהיו:
ואיכא למידק דהא אמרינן בזבחים דף כ״ב אמר ר״ל כל המשלים למי מקוה משלים למי כיור ותו אתמר התם א״ר ירמיה אר״ל מי מקוה כשרי' למי כיור וכן פסק הרמ׳ פ״ה דביאת מקדש כל המימות כשרים לקדוש ובלבד שלא ישתנו מראיהן אלא יהיו כמים הכשרים לטבילה אלמא מי כיור ומי מקוה כי הדדי נינהו. ותנן פ״ז דמקואות הדיח בו סלי זתים וענבים ושנו מראיו כשר ותו תנן התם דאין מי צבע פוסלין את המקוה. ושינוי מראה דפוסל במקוה היינו אם נפל בו יין וכיוצא דנשתנה מחמת משקה אחר שנפל לתוכו כמבואר בהרמב״ם סוף פ״ז דמקואות ובב״י י״ד סי׳ י״א. וכיון דמי כיור כמי מקוה הרי משכחת במי כיור שינוי מראה ולא פסיל כנפלו בו מי צבע וכיוצא דוגמתו דכשר בטבילה ואיך הרא״ה פסיק ותני במי כיור דכתיב מים יתירא דבעינן מים כהוייתן שלא נשתנו צורתן דהרי זימנין דמשכחת במי כיור דנשתנו צורתן ולאו הוייתן וכשרים:
ואפשר דהרא"ה לא סבר לה כהרמב״ם שכתב דמי כיור הם מים הכשרים לטבילה אלא סבר דמי כיור חמירא ובכל שינוי מפסלי ומנא תימרא מהא דאמרו בסוטה דף ט״ו אמר רבא כלי שנתאכמו פניו פסול מה מים שלא נשתנו אף כלי שלא נשתנה הרי מפורש בדמי כיור בעי מים שלא נשתנו ומשמע שלא נשתנו מהוייתן בשו' אופי ולכן כלי שנתאכמו פניו ע״י האו׳ פסול ומכח סוגייא זו סבר הרא״ה דמאי דאמרו בזבחים דמי מקוה כשרי׳ לכיור אינו אלא לאפוקי דלא בעי מים חיים וכן סבר דמשלים למקוה משלים לכיור אבל אה״נ דחמיר טפי כיור דשינוי מראה דשרי במקוה בכיור אסור דמדכתיב מים יתירא דריש שיהיו בהוייתן ובהא לא איירי התם ולא אתא אלא לומר דלא בעינן מים חיים ובהכי סלקי שפיר דברי הרא"ה:
ועדיין צריכים אנו למודע״י לבאר דעת הרמב״ם ז״ל דמוכח מדבריו הנז' דכל הכשר במקוה כשר במי כיור וכפשטא דשמעתא דזבחים דהרי סוגיית סוטה הנז׳ מוכחא דיתר על מקוה מי כיור דבעינן שלא ישתנה כלל. וביותר מצאה החקירה מקום לנוח על שני גדולי הדור האחרון הר׳ פרי חדש והר' בני יעקב בהגהותיה׳ שם פ״ה דביאת מקדש דבהא דכתב הרמב״ם שלא ישתנו מראיהן אורוי״י הוא דקמו"רו מקור דינו מסוגיית סוטה הנז׳ ולא לימדונו לדעת מה טעם הרמב״ם הכשיר במים הכשרים לטבילה נגד ההיא סוגייא דמשמעותה דלא נשתנו כלל ולהכי פסול כלי שנתאכם:
הן אמת דהתוס' בסוטה כתבו וז״ל מה מים שלא נשתנו תימא דמאחר דמי כיור הן ומי כיור כשרי' כמי מקוה ומי מקוה שנשתנו מראיהן כשר דמי צבע אין פוסלין המקוה בשינוי מראה ועוד תימא לרבי מ״ש דהכא אמר מה מים שלא נשתנו ובפ״ב דע״ז לא מסיק הכי ונראה דהכי נמי אסמכתא בעלמא הוא וליכא אלא פסולא דרבנן עכ״ל ולכאורה משמע דבכיור בעי מדרבנן מים שלא נשתנו כלל לדעת התוס' וכפ״ז קשה לדעת הרמב״ם דאמאי לא ביאר בה׳ ביאת מקדש דמדרבנן בעינן במי כיור שלא ישתנו כלל ומה גם למ״ש הרב מש״ל והרב פר״ח פ״ג דסוטה בנותן טעם למאי דפסיק הרמב״ם דהחזיר הכלי לכבשן ונתחדש כשר דסבר כדברי התוס׳ הנז׳ דהוי מדרבנן וספיקא לקולא וא"כ אמאי לא השמיענו כזאת בה׳ ביאת מקדש וכמדובר:
ונראה לישב וממדב״ר קדמו״ת נהלך ברג״ש בדברי התוס׳ הנז' דאין בזה שתירצו דהוי מדרבנן זה מעלה ארוכה למאי דאמרינן דמי כיור כמי מקוה וממימרת ר״ל בזבחים הנז׳ משמע דגם מדרבנן כשר ואי דעת התוס' כדכתבינן בעניותין לדעת הרא״ה דההיא לאפוקי מים חיים איתמר ה״ל לתרץ זה לתוס' ולא לסתום. ותו דכי מטית להכי אימא דגם מדאוריתא בעינן מים דלא נשתנו כלל בכיור וכמ״ש לדעת הרא״ה וההיא דע״ז דף ל״ז לא תיקשי לן דההיא אסמכת' ומשו״ה אסמוך לה כדבעי אבל הכא מדאוריתא ואית לן מים יתירה משא״כ התם ומה גם דההוא קרא דהתם דאוכל בכסף וכו׳ אינו מוכרח לאוקומיה בבישולי עכו״ם כלל ומה גם דמילתא דבשולי עכו״ם איסורין מדרבנן ולק״מ מההיא דע״ז:
ותו יש להעיר בדברי התוס' דלכאורה נראה דקושיתם הוא דהתם בע״ז מסיק מה מים שלא נשתנו על ידי האור והכא קאמר מה מים שלא נשתנו סתמא ואיך תירצו זה באומרם דהוי אסמכתא הא עכ״פ יש שינוי בין האסמכתות דהכא דריש מים שלא נשתנו והתם לא דריש הכי אלא שלא נשתנו על ידי האור:
לכן אפשר לומר דכונת התוס׳ בתירוצם אינו אלא דפיסול כלי מדרבנן דוקא אבל לענין מים שלא נשתנו לא בעי הכי אפילו מדרבנן דמי כיור כמקוה כמ״ש בזבחים ומאי דלא פסיל במקוה אף כיור כמוהו אלא דכלי שנתאכם פסול מדרבנן והכא נמי דריש מה מים שלא נשתנו וכונת הש״ס שלא נשתנו ע״י האור כאסמכתא דהתם בבשולי עכו״ם וה״ק מה מים שלא נשתנו ע״י האור דהמים אינם משתנים ע״י האור אף כלי שלא נשתה ע"י האור ואם נתאכם פסול מדרבנן והוא אסמכתא וכיון דהוא אסמכתא לא חש הש״ס להאריך וסמיך אאסמכת׳ דהתם כן נראה לפרש בדברי התוס׳ ואף שהדבר סתום קצת בדבריהם וזהו דעת הרמב״ם דמי מקוה כשרים לכיור אף מדרבנן והא דכתב שלא ישתנו מראיהן היינו מדין מקוה דשינוי מראה ממשקה אחר שנפל בתוכו ומשנהו פסול וכן דין מי כיור ודוק:
ב
בין מחמת עצמן וכו' כן כתב הטור אבל הרמב״ם פ״ו דברכות לא כתב מחמת עצמן וק״ק על מהרש״ל בים ש״ש פ׳ כל הבשר סימן י״ד שכתב וכתב הרמב״ם והטור בין שנשתנו שנפל בהן שום דבר בין שנשתנו מחמת עצמן וכו׳ ע"ש דהרי הרמב״ם לא כתב מחמת עצמן. והרב ב״ח כתב דאיכא נסחי בטור דל"ג ליה וכתב הרב שיירי כנ״הג שכן נראה מדברי מרן בב״י דלא גריס ליה בטור. ועמו הסליחה דאי מרן לא גריס ליה בטור אמאי כתבו הכא בש״ע ומהיכן למדו מאחר דבהרמב״ם והטור ליתיה אלא מוכרח דהכי גריס בטור ואין ראיה ממאי
דלא ביאר בב"י מנ"ל הא:
וראיתי להרב ט"ז שכתב וז״ל בטור כתב כן וכו' דהא גבי מקוה בי״ד סי׳ ר״א דשינוי מחמת דבר שנפל בו פסול אבל נשתנה מחמת עצמן כשר א״כ ק״ו כאן לנט״י שהוא מדרבן דלא יפסל מחמת עצמן וברמב״ם ליתא למחמת עצמן עכ״ל וק״ק דמאי ראיה מייתי ממקוה ומהרמב״ם הרי הרמב״ם כתב דמחמת מקומן פסולין ומוכח דבמקוה נשתנו מחמת מקומן כשרים דלא גרע נשתנו מחמת מקומן מנפלו בו מי צבע ושינו מראיו או הדיח סלי זתים וענבים ונשתנו מראיו דכשר וא״כ הרי אשכחן חומרא בנט״י יותר ממקוה ומאי ראיה ממקוה אימור דמחמת עצמן כמחמת מקומן דבמקוה שרי והכא אסור. ותו דממאי דסתם וכתב הרמב״ם בין מחמת דבר שנפל לתוכן משמע דבנפלו מעט מי צבע בתוך יורה של מים ונשתנו מראיהן באופן דלית בה משו' נעשה בהם מלאכה אפ״ה פסילי מטעם שינוי מראה ליקח רביעית מאותה יורה וליטול ובמקוה אם נפלו מי צבע ושינו מראיו כשר ומ״מ הגם דליכא ראיה ממקוה הדבר קשה מנ״ל להטור לחדש דבר מעתה נגד משמעות המשנה דפ״ק דידים דלא פסל אלא נפל לתוכו דיו וכו׳ וכמ״ש הט״ז:
והיה אפשר לישב בעד הטור במ״ש בעניותנו לעיל דדעת הרא״ה דבמי כיור פסולים כל מים שנשתנו בכל אופן דממים יתירה דרשינן שיהיו בהוייתן ונט״י אסמיכנהו אקידוש ומשו״ה החמירו בנט״י דשינוי מראה דלא פסיל במקוה פסיל בנט"י דומיא דכיור ומשו״ה כתב הטור דבין מחמת עצמן בין מחמת מקומן פסולין דאף דבמקוה איכא שינוי מראה דכשר הכא בנט״י פסול דמשוינן ליה למי כיור דבעי מים בהוייתן וכ״כ הר״ן בפ' כל הבשר בחי' דאסמיכנהו אקידוש ובעינן מים כדרכן. ומזה מוכרח דאותה ששנינו פ״ק דידים נפל לתוכן דיו לאו
דוקא נפל:
אלא דכל זה איננו שוה לישב מאי דהקשה הרב מג״א דבמי חטאת אף דנשתנו מחמת עשן פסולין אם שינו מחמת עצמן כשרים כמו שמבואר במתני׳ ומתניתא והרמב״ם פ״ו ופ״ט דפרה. והיה נראה לומר דסבר הטור דקידוש דכיור חמיר טפי ממי חטאת דדרשינן מים שלא נשתנו ממים יתירה כדברי הראיה והיינו לא נשתנו כלל אף מחמת עצמן ונט״י אמי כיור סמכינן אבל קשה דזה חידוש גדול אעיקרא במי כיור דמחמירינן טפי ממי חטאת ותו דמנ"ל דנט״י מחמרי׳ טפי ממקוה ולא עוד אלא טפי ממי חטאת:
ועוד הקשה הרב מגן אברהם מהא דפריך הרא״ש פ' כל הבשר גבי קפדיתו אחזותא דמתני' הוא ואמאי לא משני דשאל אי קפדינן אחזותא דנשתנו מחמת עצמן אלא ע"כ מחמת עצמן כשר עכ״ד והא דמקשה הרא״ש כ״כ התוס׳ שם והמרדכי פ׳ אלו דברים והר״ן בחידושיו פ' כל הבשר. וק״ק על הרב מגן אברהם דהגם דנימא דמחמת עצמן כשרים כסברתו אכתי מצאה הקפידא מקום לנוח על גדולי הראשונים התוס' והרא״ש והמרדכי והר"ן דהא כתב הרמב״ם דמחמת מקומן פסולים ובהא מודה הרב מגן אברהם כדמוכח מדבריו שדקדק מדברי הרמב״ם שכתב מקומן וכו' וא״כ מאי ק״ל להגדולים דתנן נפל דיו וכו׳ אי מההיא ה״א דוקא נפל אבל הא דבעי אי קפדינן אחזותא על נשתנו מחמת מקומן דגבי מקוה כשרים דלא גרע מנשתנה ע״י מי צבע או סלי זתים וממתני' ליכא למשמע דנפל תנן. ושוב בא לידי ספר אליה רבה וראיתי להרב ז״ל דכתב נמי דמחמת מקומן במקוה כשר:
אמנם הרואה יראה להתוס' והרא״ש והמרדכי דלא קשיא להו אלא אחזותא אבל אמאי דבעי קפדיתו אמנא ל״ק להו ומוכח דהיינו משום דגבי מנא ל״ק דאימור דשאל אי בעי כלי שלם לאפוקי ניקב וכמו דמשמע מפירש״י א״כ בעי אי צריך כלי מחזיק רביעית כמו שפי' רבינו יונה פ׳ אלו דברים ומשו״ה לא הקשו על שאלת מנא. אבל לפום קושטא דמילתא דתירצו למאי דבעי היינו דאסתפק ליה דמתני' לתרומה אבל לא לחולין אם כן ממילא גם מאי דבעי תפליתו אמנא היינו אעיקר נטילה בכלי לחולין דמתני' אפשר דהיינו לתרומה וכן הר"ן בחידושיו אמנא וחזותא פריך ומשני ולפי דרכנו למדנו דהא דמשנו דדילמא מתני׳ לתרומה ניחא ועדיפא להו גם אמנא ומאחר שכן לא תידוק מהא דלא קפדינן אחזותא מחמת עצמן או מקומן מדלא משנו הכי דעדיפא מינה קמשנו דלשון מנא וחזותא משמע אעיקרא דמילתא דכלי ומראה:
ברם אכתי לא איפרק דכי היכי דאמרת ללא קבעו קושיתם אמנא משום דאיכא למידחי הכי נמי איכא למידחי בחזותא דשאל על עצמן ומקומן והו״ל לשאול אמנא וחזותא ולתרץ קושטא דמילתא כדברי הר״ן. ואפשר לומר דסברי התוס' והרא״ש והמרדכי דהא לאו דחיה היא דהא חזינן דגבי מנא אצטריכא לש״ס לאתויי כמה מימרי לאמוראי לרביעית וניקב וכיוצא ובהא דחזותא לא אשתמיט שום חד להשמיענו כזאת ומהא משמע דמילתא דפשיטא להו לאמוראי דכל שינוי מראה מפסיל ומשנתינו דקתני נפל לתוכן דיו לאו דוקא ומאחר דהוא פשוט כנראה מאשר לא אשתמיט חד לאשמועיניה מינה נמי דליכא למימר דזו שאלתו אי קפדינן אחזותא ולכן משום להאי שינויא לא רויחא להו כשינוייא דלגבי מנא קבעו קושייתם בחזותא.
ותו קשישיה להרב מג״א מהא דמק׳ דיין לפסול משום שינוי מראה אע״ג דהוי מחמת עצמו ודחיק לשנויי ע״ש ולי הצעיר ל"ק דאפי' תימא דמחמת עצמן כשר מה דמות יערוך מים ליין דמים הי״ל שעת הכושר ומראיהן כמים דעלמא אלא דהדר איתרע בהו מילתא מחמת עצמן אבל היין לא הי"ל שעת הכושר מעולם ומשו"ה מקשו ודוק. ולענין הלכה הגם דהאחרונים מקילין בנשתנו מחמת עצמן יש להחמיר כדעת הטור ומרן ומהרש"ל וכ״כ הרב ב״ח:
ג
בין מחמת מקומן וכו׳ כ״כ הרמב״ם פ״ו וכתב מרן בכ״מ דתנן נפל לתוכן דיו וכו׳ וסבר הרמב״ם דה״ה מחמת מקומן דמאי שנא וכ״כ בב״י. ובאמת דדבריו קשים למשמע דבמקוה מחמת מקומן כשרי' כמ״ש הרב אליה רבה וכדכתיבנן בעניותין לעיל. ועכ״פ שנא ושנא מנפל לתוכן דיו ומנ"ל להרמב״ם כיון דבמשנתינו לא תנן אלא נפל דיו וכו׳ והו״ל לאשמועינן רבותא. ותו אם נאמר דבמקוה כשרים מחמת מקומן ולדעת הרמב״ם מי כיור כמקוה כמש״ל אות א' זה דבר קשה דחמיר נט״י ממקוה ומי כיור:
ואולי סבר הרמב״ם דמים הראוים לנט״י דומיא דמי חטאת וכמ״ש מרן סי׳ קנ״ט משם בה״ג ובמי חטאת לא מכשרינן אלאנמחמת עצמן הא מחמת מקומן הו״ל כמחמת עשן דפסולין כדתנינן בתוספתא ופסקה הרמב"ם פ״ט דפרה ומ"ה פסל הרמב״ם נשתנו מחמת מקומן ואה״נ דלהרמב״ם מחמת עצמן כשרים כמי חטאת ומשו״ה פירש מחמת מקומן לאפוקי מחמת עצמן:
ד
דין ב'. או ששרה בהם פתו וכו' אם ראובן שרה פתו במים של שמעון למ״ד אין אדם אוסר דבר שאינו שלו המים כשרים. אבל למ"ד אדם אוסר בדבר שאינו שלו יש להחמיר. מורינו הרב מהר״א נחום בתשובה כ״י והאריך בצדדים וצידי צדדים ושקלא וטריא בדברי הפוסקים:
ה
ואם צינן יין במים פסולין וכו׳. ה״ה אם בדק הכלים במים לראות אם שלמים הם או שבורים פסולין. בית דוד סי' תק״ל:
ו
מים שנותנים בכלים חדשים שרוצים להכניס בהם יין או שמן לקיום כדי שישאבו מים שאז לא ישאבו יין ושמן פסולין. הרב בית דוד שם.
ז
ואם הדיח כלים מודחים או חדשים כשרים וכו' ואם יש בכלי' עפרורית וקסמין אף שהם חדשים פסולים. הרב בית דוד שם:
ח
דין י״א ספק נטל ידיו וכו׳ עמ"ש הרב משנה למלך סוף פ״ד דבכורות בקונטריסו ועיין מאי דכתיבנה בעניותין לקמן סימן קפ״ו בס"ד:
ט
דין י״ג. השלג וכו' עמ״ש מהר״י ן' נעים והרב כנ״הג בתשובות המודפסות סי' מ״ב וסי' מ"ג:
יו"ד
והמלח וכו׳ עמ"ש הרב מהרי״קש בהגהותיו והרב בית דוד סימן ע“ז:
יא
שאין נט״י במים ראשונים אלא במים וכו׳ הרב פר״ח חלק על זה בסוף סי' תס״ב ועמ"ש שם בעניותינו אות י״ב בס"ד:
יב
דין י״ג. ויש מתירין אפילו בשנוטלין זה אחר זה וכו' הגיה הרב מהר״ר ישראל בנימין בהפסק. מצאתי הגהה כ״י ממהר״ר אברהם צמח: