ברכי יוסף על אורח חיים· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
סימן קנט
א
דין א׳. אין נוטלים לידים אלא בכלי וכו' ספוג מלא מים וסחט . הספוג ונטל ידיו ממנו כתבתי בתשובה כד הוינא טליא דלא עלתא לו נטילה. ואחר כמה שנים נדפס ס' אדמת קדש ח״ב וראיתי להרב שם סי׳ ה׳ שהסכים כן דהספוג אינו כלי כדתנן פ״ו דפרה. ופשוט:
ב
אפי׳ כלי גללים. הרמב״ם בפירושו ריש פ״י דפרה והר״ש פ״ב דעוקצין הכריחו דלא כמי שפירש שהוא כלי שיש אבן גלל וכן הכריחו התוס׳ במנחות דף ס״ט אלא הוא כלי מצפיעי בקר וכן הסכים הרשב״ץ ח״א סי׳ קכ״א וע"ש מה שהאריך בפירוש כלי אדמה ומגופת חבית:
ג
וכלי אבנים וכלי אדמה וכו׳ פירשו רבוואתא קמאי דנקט הני כלי גללים וכו' לאשמועינן דאף דלא חשובי כלים לענין טומאה לנט״י חשיבי כלים. ונראה דאצטריכא להו לרבוואתא למימר האי טעמא משום כלי אבנים וכלי אדמה דאלו לענין כלי גללים לא צריכנא להא דאיכא למימר דטעמא דתנייה תנא דאשכחן דלענין קנין כתבי במנא דכשר לאפוקי מרוקא ופירש״י במציעא דף מ״ז ע״ב כלי העשוי מצפיעי הבקר וה״ט דמאיס ומשו״ה תנא כלי גללים דמאיס ואין קונין בו והו״א דגם לענין נט״י לא חזי קמ״ל. אבל רבוואתא יש בהם בנותן טעם משום דלא מטמו משום אינך שארא וכדאמרן. אי נמי משום דבמרוקא איכא מאמוראי דסברי דקונין בו נקטי טעמא דאכולי עלמא נייחא:
הן אמת דגם במרוקא איכא לרבוואתא פירושי אחריני כמתבאר בתוס' ובשיטה מקובצת ולמאי דאמרן אליבא דמאן דמפרש כלי גללים ומרוקא צפיעי הבקר לא תיקשי דהו״ל לתנא למתנייה לכלי גללים בסוף והוי בדרך לא זו אף זו דכלי גללים הוי רבותא טפי דלא מטמו ומאיס דלא קנו ביה והשתא דתנא כלי גללים כלי אבנים הוי זו ואצל״ז ורגילי התוס' לאקשויי דאמאי תני תנא בזו ואצל"ז. דאיכא למימר דסירכא דלישנא דריש פ״י דכלים ודכוותיה דתני כלי גללים ברישא נקט:
ד
ואם ניקב בכונס משקה וכו' אם סתמוהו בסמרטוט למטה לא מהני אבל מן הצד מהני ואם סתמו בזפת מהני אף שאינו ממין הכלי כמ״ש פ״ג דכלים. הרב החסיד מורי זקני מהר״א אזולאי בהגהותיו כ״י משם זכרון משה ועיין באחרונים:
ה
אם סתם כלי נחשת בבדיל וכלי חרס בחרסית חזר להכשרו הראשון. הרב אדמת קדש בראשון בראשו:
ו
דין ג׳. מגופה של חבית וכו׳ בריש מס׳ ידים תנן אין נותנין לידים לא בדפנות הכלים ולא בשולי המחץ ולא במגופת החבית וכו' ופירשו הר״ש והרא״ש ורבינו עובדיא דטעמא דלא בדפנות הכלים ושולי המחץ דשברי כלים נינהו וכתב מרן בב״י דדוקא כשאין מחזיקין רביעית שלא מסומנין אבל אם שברי כלים מחזיקין רביעית שלא מסומנין נוטלין מהם ומ"ש הר״ש תוספתא שולי כלי עצם וכלי זכוכית וכלי עץ אין נוטלין מהם לידים קינקסן ושפן ועשאן כלים נוטלין מהם אם יש להם קבלת רביעית צ״ל דפסולא דהני מפני שאין יושבין שלא מסומכין הוא וקרקסן ושפן היינו שתקן מקום מושבן כדי שישבו שלא מסומכין עכ״ל מרן בב״י וכתב עליו הרב מגן אברהם ופליאה בעיני איך נעלמה ממנו משנה פ׳ ל׳ דכלים דתנן שולי הקערה ושולי אסקוטלא של זכוכית שהתקינן לתשמיש טהורים קרסמן או שפן בשופין טמאים ופירש הרמב״ם שהכינו לתשמיש וגרר במגירה מה שהוא סביב השפה עד שהסיר ממנו תורת שבר כלי והר״ש פירש שתקנם ועשאם חלקים וכ״כ הרמב״ם פ"ו דפרה ופירש הר״ש שולי היינו הבית קבול שבצד התחתון והטעם וכו' עכ״ל והפלאה זו איני יודע מה היא דחס ליה למרן דנעלם ממנו משנה שלימה שוגר״ת ומשוגר״ת בפיו פה קדוש אמנם ודאי דלטהרות כל כלי שיש בו בית קבול מכל מקום הן רב הן מעט מקבל טומאה ולא בעינן מקבל רביעית ומה ששנו חכמים בלשון המשנה הזו דשולי קערה וכו' לטהרות שנאוה והני שוליים יש להם בית קבול ואינם מחזיקים רביעית ולכן אף שהתקינן לתשמיש טהורים דשברי כלים נינהו ואינם מחזיקים רביעית ואם קרסמן או שפן שעשה מעשה בגופן ותחילתן וסופן בכלי שלם טמאים דתו לא היו שברי כלים רק הם כלים חדשים שיש להם בית קבול ופנים חדשות באו לכאן ופקע מינייהו שם שברי כלים אבל אלו היה לשוליים אלו בית קבול מחזיק רביעית אף שנשברו כל שיש בבית קבולם להחזיק רביעית ויושבין שלא מסומכין שם כלי עלייהו ודא תברתהון לא מצלא מידי טומאה. ופרישו לה רבוואתא בהכי משום דסתם שולי קערה ואסקוטלא אינם מקבלים רביעית. ואולם התוספתא דפרישה מדן בהדיא איירי בכלי מחזיק רביעית והיא שנויה לענין נט״י ואמטו להכי שפר קדמיה לפרשה דהני מאני מופסלי״ן מראשיהן דלא היתה להן ישיבה בלי סמך. ובסוף שהתקינן וגררן דאינון יתבין שלא מסומכין כשרים ליטול מהן. וזה מוכרח לפי דברי התוס' שהביא מרן בב״י שפירשו דטעם דפנות הכלים ושולי המחץ שאינם מקבלים רביעית שלא מסומכין ולפי דבריהם אם מקבלים רביעית שלא מסומכין הגם דהוו שברי כלים נוטלין מהן וכן מוכח מדברי הגהמי״י פ״ו דברכות גבי דופני כלים ומשו״ה מרן ז״ל פירש הכי בתוספתא והסכים דברי שאר הפוסקים שפירשו מטעם שברי כלים לדברי התוס׳ כנ"ל לפום ריהטא:
ז
ואינה מקבלת רביעית שלא מסומכת וכו׳ כן פירשו התוספו׳ וסיעתם וכתב הרב בית חדש דרבינו שמשון פי' במגופה דלא לתשמיש בתוכ׳ עבידא אלא לכיסוי חבית משמע דסבר דמגופה יש בה רביעית וגם מושבה רחבה ופסולה משום דלא עשוי לקבלה ואם התקינה כלומר שיחדה מעתה והלאה לקבלה נוטלין ממנה וזה דלא כפירש״י ולא כפי׳ התוס׳ עכ״ל וק״ק דהרי רש״י נמי פירש דמעיקרא לאו לאשתמושי עבידא ואפ״ה פירש חקקה לקבל רביעית ומאחר שכן אימור דהר״ש מפרשה כדתרגמה רש״י ומנ״ל להרב ב״ח דפירוש הר“ש דלא כרש״י והתוס׳. ואי משום דהרב ב״ח סבר דהר״ש לא פירש כלום בהתקינה והו״ל לפרושי כרש״י גם לפי דבריו הו״ל לפרש אם התקינה שיחדה והוי רבותא דבלי שום מעשה בגופה מהני לה ולזה יש לישב קצת דסבר הרב ב״ח דבשלמא אם פירו׳ התקינה שיחדה לא אצטריכא ליה להר״ש לפרושה כלל דממילא משמע אבל אם פירוש התקינה להר"ש נמי כרש״י הו״ל להר״ש לפרש חקקה לקבל רביעית. אמנם כד דייקת שפיר אין מזה ראיה חדא דהא הוי רבותא כדאמרן ותו זיל לאידך גיסא דכיון דרש״י פי׳ דלאו לאשתמושי בגוה עבידא ופירש התקינה חקקה לא הו״ל להר״ש לסתום דבריו אי מפרש דלא כרש"י וטפי ניחא לומר דהר״ש מפרשה כרש״י והוה פשוט בעיניו מלומר דמפרש פי' מחודש דלא כדין וכדין דהו״ל לפרש הפירוש מחודש דלא נטעה שהוא מפרש כפירש״י וכל זה הוא למאי דסבר הרב ב״ח דהר״ש לא פי' כלום גבי התקינה.
אבל בקושטא אשתמיטיתיה סוף לשון הר״ש דבתר דמייתי הר״ש התוספתא דקתני מגופה שהתקינ' כתב הר״ש פירוש שהתקינה שחקק בה כדי לקבל רביעית. הרי מפורש יוצא דרבינו שמשון תרגמה לכולא מילתא כדברי רש״י:
וחזיתיה להרב מגן אברהם אחד מעי״ר במקצת על הרב ב״ח וז״ל והר״ש והרשב״א פירשו דמגופה פסולה משו׳ דלאו לתשמיש לתוכה עבידא וכתב הב״ח שהם מפרשים מאי דתקנה שיחדה וכו׳ אבל בר״ש פירש בהדיא שחקק בה כדי לקבל רביעית עכ״ל וקצת יש להרגיש כי הרב בית חדש לא הזכיר הרשב״א בזה כלל. והרב ז״ל שצירפו בהדי הר״ש הול"ל נמי שכן נראה מדברי הרשב״א בתורת הבית דלפום הדין פירושה דפיסול מגופה משום דלאו לאשתמושי בגוה עבידא התקינה היינו חקקה לקבל בה רביעית דהרואה יראה שם בתורת הבית דהרשב״א הביא התרי פירושי בפיסול מגופה דלא לאשתמושי בגוה עבידא או שאינה יושבת שלא מסומכת ובהתקינה הביא פירש״י שחקק לקבל בה רביעית או שעשה לה בית מושב ומשמע דמאן דמפרש דלאו לאשתמושי מפרש חקק לקבל בה רביעית ואידך מפרש בה שהתקין לה בית מושב:
ואחזה אנכי להרא״ש בפירושו למס׳ ידים שפי׳ פיסול מגופה דלאו לתשמיש עבידא ותקנה פירש שהתקין להבית מושב. וק״ק דארכבא אתרי ריכשי ופירש חדא כרש״י וחדא כהתוס'. ותו לדידיה דפריש תקנה שעשה להבית מושב נכון מאד לפרש דפסולה שאינה יושבת שלא מסומכת וכאשר ירדוף הקורא נראה ח״ו דפתח בכד ומסיים בחבית. ותו דהרא״ש גופיה בפסקיו פירש דפיסול מגופה היינו משום שאין לה בית מושב כפירוש התוספות:
ואפשר לומד דגם בפירושו מסכים הולך הכל כפירוש התוס׳ ומאי דקאמר ברישא דפסול׳ משום דלאו לאשתמושי בגוה עבידא כונתו שאם היתה נעשית מתחילה לכך אף דלא מייתבא בלי סמיכה כשרה וכדתנן פ"ד דכלים אעפ״י שאין יכולין לישב שלא מסומכין טמאין שלכך נעשו מתחילתן ולא אצטריך הרא״ש לפרש דמגופה חדה ואין להבית מושב כי דבר פשוט הוא. ותו דמובן ממאי דכתב דהתקינה היינו שעשה להבית מושב. ודוחק:
עוד זאת אדרש על הרב בית חדש במ״ש לעיל מזה אחר שהביא פירש״י וז״ל והתוס׳ חלקו עליו דא"כ פשיט' ומאי קמ״ל רבא על כן פירשו וכו׳ והשתא שמעי' מדברי התוס׳ דאפילו אינו שבר כלי והוא כלי שלם ומחזיק רביעית עד שיסמכוהו פסול לנט״י לאפוקי מפירש״י דמגופת חבית אינה פסולה אלא לפי שאינה מחזקת רביעית אבל אם מחזקת אף שיסמכוה כשרה עכ״ל וק"ק דכפי דבריו דרש״י סבר דמגופה המחזקת רביעית אף שיסמכום כשרה מאי קשיא להו על רש״י פשיטא הרי כפי דעתו טובא אשמועינן דאם התקינה שחקק בה לקבל רביעית אף דלא מייתבא בלא סמיכה כשרה וזה חידוש גדול. ויראה דמאי דקשיא להו על פירש״י היינו דרבא נקט מילתיה בהתקינה לקבל רביעית ומשמע דכל תורפיה לאשמועינן בהתקינה וכן הברייתא דקתני הכי אתיא לאשמועינן דינא דהתקינה והא פשיטא. ואי תימא דהיינו רבותא אף דאינה יושבת בלי סמיכה אם כן הול״ל מגופת חבית שיש בה רביעית נוטלין ממנה ומהא שמעינן דאף דלא מייתבא בלי סמיכה כשרה דהא דהתקינה דנקטי אינו חידוש ולא עוד אלא שנטעה לפרש התקינה שהתקין להבית מושב. וזהו לדעת הב״ח. אך לי ההדיוט נראה דאין הכרח לומר דרש״י פליג על דין התוס' והראיה דהתוספות לא הקשו עליו דמשמע מפירושו דאפי' דיושבת בסמיכה כשרה וליתא וגם רבינו יונה פ' אלו דברים לא הקשה על פירוש זה אלא דפשיטא. ואפשר לומר דרש״י איירי במגופה שיושבת בלי סמיכה ומשו״ה סבר דכשרה. וקצת נראה לדקדק זה מדברי רבינו יונה דכאשר דחה פי׳ הנז' ואתא לפרש כתוס' כתב ומשו״ה נראה לפרש דזו המגופה היא של חרס וכו' משמע דמגופה שאינה חרס יושבת בלי סמיכה ובה איירי רש״י ולענין דינא מודה רש״י להתוספות דיושבת בלי סמיכה לא מהניא ליטול ממנה:
ח
דין ד'. אבל שק וקופה וכו' לא דמו למגופה חבית שאם התקינה כשר' דהני לא נעשו לקבלה כלל משא״כ מגופה דגם כשהיא משמשת לכיסוי זימנין דמקבלת משקין וכמ״ש הב״ח והט״ז והמג״א וזה שנים שהקשיתי על הרב נחלת צבי דלא ירד לחילוק זה. ושוב בא לידי ס' אליה זוטא ורבה ושם ראיתי שהשיגוהו. ושם ראיתי שהשיגו על הרב ב״ח מסוף לשון הר"ש כמש"ל:
ט
דין י״א. עכו״ם ונדה וכו׳ ורש״ל כתב דטוב ליזהר בזה דיש אוסרין ונ"ל דוקא כשיוצק על ידיו אבל להביא מים בכלי לית לן בה עכ״ל הרב מגן אברהם. ומקשי׳ עליו דמהרש"ל בים ש״ש כתב דטוב ליזהר מן המים אפילו ששאבן עכו״ם או נדה. ולי ההדיוט נראה דל״ק דאף דכתב מהרש״ל הכי הרב מגן אברהם מר ניהו סבר דלהביא הכלי לית לן בה והיה טעמו דכיון דשר״ו חכימיא ליטול מהם תיסגי לן שלא ליטול מהם אבל להחמיר נמי שלא יביאו הכלי לא ואי נמי מהרש״ל חש לה אף לשאבו עכו״ם ונדה איהו לא חייש ולא רצה הרב מג״א להביא כל דבריו ולחלוק. ואי בעית אימא דיש חילוק בין שאבן למביא המים בכלי וק"ל: