ברכי יוסף על אורח חיים· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
סימן קמג
א
דין א'. ויצאו מקצתן גומרין. נראה דאין אומרים קדיש אחר קריאת ספר תורה וכמו שהסכים הרב פ״ח לעיל טמין נ״ה דאין אומרים קדיש תתקבל. ועוד כי הא דנהגו לומר קדיש בשני וה' אחר קריאת התורה הוא מנהג אחרונים ופוק חזי מ״ש בתשובותיו רבינו מהר"ר יוסף ן׳ מיגש ז״ל תלמידו של הרי״ף ז״ל כ״י סי׳ מ״ט שכתב וז״ל וששאלת מפני מה תקנו לומר קדיש בשבתות ויום טוב אחר שקראו בתורה ולא תקנו כן בב' וה׳ ואם היה זה כדי להפסיק בו בין הקריאה שהחיוב בה מן התורה ובין קריאת המפטיר שהיא מדרבנן הנה במנחת יוה“ך וט״ב השלישי מפטיר ואינו מפסיק ביניהם בקדיש. תשובה מה שחייבו לומר כן בשבתות ויום טוב אחר קריאת ס״ת הוא משום דאיכא נביא כדי להפסיק בו בין הקריאה בתורה ובין הקריאה בנביא ולפי שאין נביא בב' וה' אין אנו צריכים לקדיש ומה שחייבו במנחת יוה״כ וט״ב שלא להפסיק בקדיש בין קריאת התורה לנביא הוא לפי שהתקינו שיהא קורא בנביא קורא בתורה תחילה ואחר כך יקרא בנביא וזה כבוד לתורה שלא יראה שדחה התורה ועבר מעליה ואין מגמת פניו אלא לקרות בנביא לבד ושאינו צריך לתורה ולהיות דבמנחו׳ הנז' קורין ג׳ ואין מוסיפין אם אמרו קדיש הי' צריך לקרות בתורה ואח"כ קורא בנביא והיו מוסיפין ע״כ הג׳ קורא בתורה ומפטיר בנביא ואינו מפסיק בקדיש עכ״ד. הראת לדעת מדבריו של גדול שלא היו נוהגין לומר קדיש בב' וה' ונתן טעם לדבר ומאחר דבימי רבוואתא קמאי לא היו אומרין קדיש זה ומנהגא בעלמא הוא דנהוג בתראי שפרא מילתא דהשתא דיצאו מקצת עשרה אין לאומרו:
ומ״ש רבינו בתוך דבריו הקריאה שהחיוב בה מן התורה לקריאת המפטיר שהיא מדרבנן לכאורה קשה דקריאת התורה אינה מדאוריתא דאינה אלא תקנה כמבואר בבבלי וירושלמי ומ״ס וכמ״ש התוס' והרשב״א בריש פ״ב דברכות וכמבואר לעיל סי׳ קל״ה ונראה דלאו דוקא אלא ר״ל דקריאת התורה הוא חיוב מכח התקנה של נביאים וקריאת ההפטרה אינה אלא שנתקנה בזמן השמד ונשארת התקנה וקורין בתורה תחילה ולא דמי לקריאת התורה של חיוב ודוק ועיין בהרשב״ץ ח״ג סי' ש״ך:
ב
דין ד'. מוציאין ס״ת אחר ומתחילין ממקום שנמצא הטעות וכו׳ אם נמצא הטעות בס״ת בחול המועד אחר קריאת הלוי כיון שהישראל חוזר וקורא מה שקרא כהן ולוי א״צ לחזור ולעלות הלוי פעם אחרת לקרוא מה שקרא בפיסול. ואפילו בשני וה' ומנחת שבת אם נמצא טעות בקריאת השלישי ולא נתברר אלא לאחר שסיים אין צריך לחזור ולקרות פעם אחרת הרב מהר״י זיין בש״ות שערי ישועה שער ג׳ סי' ב':
ג
הגהה. אבל משום חסידות וכו׳ מהר״י עאייאש בתשובותיו ח"ב סי׳ א' העלה דאם רגל ך׳ מגיע עד סוף הדף ולא יש הקף גויל או נפסקה אות ו' או ז' אף אי תינוק דלא חכים אינו קוראה אם לא נשתנית צורת האות לצורת אות אחרת אין להוציא ס״ת אחר וה״ה אם נפסק אות בנקב וטשטוש והאות ניכר אין מוציאין ס״ת אחרת וע״ש סי' ל"ז והנמשך ואנן בדידן נוהגין להוציא ס״ת אחר אפילו מפני דיצוק:
ד
אם נמצא טעות ואין ס״ת אחר ישלימו הפרשה בלי ברכה מהר״י עאייאש בס' בני יהודה דף ס״ז ע״ב דלא כהרב חוות יאיר סי׳ רל״ה:
ה
דין ה׳. וכן יעשה כמה פעמים וכו׳ תוספתא שילהי מגילה וכתבה הרא"ש בפסקיו פרק הקורא עומד:
ובצפייתנו צפינו בתוספי הרא״ש למגילה והמה בכתובי״ם שהביא התוספתא הלזו וכתב עלה וז״ל ולפ״ז כך הלכה בעיר שכלה כהנים ואין בעיר אלא ישראל אחד דאותו ישראל יקרא במקום חמשה בני אדם עכ"ל ולפום ריהטא מקום יש בראש להעיר ע״ז דהרי אמרו בירושלמי דישראל קורא ראשון בעיר שכלה כהנים כמו שהאריך בזה מרן בב״י לעיל סי׳ קל״ה והגם שכתב שם מרן משם מהרי"קו דהירושלמי הזה אתי כמ״ד דכהן קורא ראשון אינו אלא מדרבנן דהא דאמרינן וקדשתו לפתוח ראשון לאו דרשא גמורה היא הרי הרא״ש בפסקיו סוף פרק כיסוי הדם מוכח דס״ל דהוי מדרבנן וכמתבאר ג"כ מקיצור פסקי הרא״ש שם וא״כ אמאי כתב הרא״ש בתוספותיו למגילה הנז' דה״ה בעיר שכלה כהנים דישראל אחד שביניהם קורא במקום חמשה הרי לדעתו דקי״ל דוקדשתו דרבנן יעלה ישראל ראשון כמבואר בירושלמי. ויש לישב: