אור ברסלב

ברכי יוסף על אורח חיים· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]

סימן קמ

שיורי ברכה

א

דין ג'. והזכירוהו שפרשה אחרת צריך לקרות וכו' זה הדין הביאו מרן בבית יוסף מאבודרהם משם הר' גרשום בר שלמה על ר״ח טבת שטעה ש״ץ ופתח בשל חנוכה ובירך הקורא עליו והזכירוהו והפסיק וגלל ס"ת עד שהגיע לפרשת ר״ח וכו' ומור״ם לקמן סי' תרפ״ד פסק הכי דאם התחיל לקרות בשל חנוכה צריך להפסיק ולקרות בשל ר״ח:

והן עתה הגיע לידי ס׳ קרבן נתנאל וראיתי בשילהי מגילה כתב דטעם דין זה משום תדיר וליתא דאין מעבירין על המצוות דוחה את התדיר וראיה לזה דהקשו תוספות ביומא דף ל״ג ד"ה אין מעבירין וא"ת למה ליקרא דשיירי הדם בי״כ היה שופך על יסוד מערבי ת״ל דאין מעבירין על מצוות ומאי קשיא האי יסוד דרומי תדיר אלא ש״מ דאין מעבירין דוחה את התדיר עכ״ל:

ואפשר לישב במה שהעלה מהר״ץ אשכנזי בתשובה סימן ק״ו מתוך סוגית מ״ק דף ח׳ ופי׳ רש״י שם דאין מעבירין על המצוות אפילו על קלה מפני חמורה והוקשה לו מסוגיית מנחות דף מ״ט דאיבעיא התם מוספין דהאידנא ותמידין דלמחר מוספין קדמי שהן מקודש או תמידין קדמי שכן תדיר אלמא דלא אמרינן אין מעבירין אלא כששתיהן שוות אבל אם יש יתרון למצוה אחת לא אמרינן אין מעבירין וניחא ליה להרב דתמידין ומוספין כחדא מצוה חשיבי דתרוייהו עבודת הקרבנות נינהו וכחד בהמה חשיבי אבל במצוות שונות אין מעבירין קלה מפני חמורה עכ״ל ולפי דברי הרב קריאת ר״ח וחנוכה כחדא מצוה חשיבי דהאי שינון והאי שינון דימה לעבודת הקרבנו' דעם היות קרבנות שונים חשבינן להו חדא מצוה ובכי האי גוונא לא אמרינן אין מעבירין קלה מפני חמורה אלא המצוה שיש לה מעלה על חבירתה היא קודמת ואמטו להכי אף אם התחיל בקריאת חנוכה לא שייך בהא אין. מעבירין דהכל קריאת התורה ומאחר דלא שייך אין מעבירין של ר״ח הוא קודם דיש לו מעלה דתדיר ועיין מה שפירשנו בעניותין בדברי התוס׳ דיומא הנז׳ לעיל סימן כ״ה אות ג' בס״ד ולפי זה יפה פסק מור״ם דפוסק ומניח של חנוכה וקורא בר״ח דבכי הא לא אמרינן אין מעבירין כדבר האמור:

והט״ז סי׳ תרפ״ד הגדיל התימה על דברי הרב אבודרהם וכבר בס' אליה רבה בסי' זה תריץ יתיב דברי אבודרהם דאין כונתו דמעכב לגמרי ע"ש באורך ולהרב מגן אברהם אישתמיטיתיה דברי אבודרהם שציווהו לגלול ולהניח של חנוכה וכמ"ש הרב אליה רבה וגם מ״ש המ״א דאיכא מ"ד בגמרא דמקדימין לכתחילה של חנוכה לא איריא כיון דפסיק הש״ס דלא כותיה. ועיין בשו״ת דבר משה שראשונות אחר מפתחות ח״א קודם תשובות א״ח:

ב

וי״א שצריך. האחרונים המה ראו כן תמהו דהכא מרן שנאו במחלקת ולקמן סימן ר״ו פסק בההיא דתורמוסא דצריך לברך וחילקו חילוקים ומלבד שהחלוקים יש להשיג עליהם וכבר ביאר קצת בס׳ יד אהרן אעיקרא קושיא ליתא דכל היכא דמייתי מרן שני סברות בש"ע בלשון יש אומרים ויש אומרים דעתו לפסוק כיש אומרים בתרא והיא הסברא דפסק בסי' ר״ו וגם ארח לצדיק מרן ז"ל זימנין מעלה על שלחנו שתי הסברות ובדוכתא אחריתי סתים לן וכדכתיבנא בעניותין סי' קפ״ג ושאר דוכתי בס״ד ואין שום תימא על מרן. ואחרי כן ראיתי שכך הביא הרב אליה רבה משם הרב פרישה דדעת מרן לפסוק בדין זה כסברא אחרונה וכתב הוא ז״ל דלהכי סתם בסימן ר״ו כסברא אחרונה. וכן עיקר. וכ״כ רוב האחרונים בדעת מרן וכבר הרב יד מלאכי הנדפס מחדש אסף וקבץ דברי האחרונים בזה בדף קצ״ג וקצת הערות שהעיר הרב בזה המעיין יראה דיש לישבם ודנא פתגם שריר וקיים:

הגם הלום באו לידי תשובות כ״י מהרב מהר״ר אברהם יעקב פראג״י מהמה אב״ד של נא אמון בדור שלפני פנינו וראיתי להרב ז"ל בסי׳ מ״ח שעמד בדין זה וכתב דדעת מרן לפסוק כי״א בתרא דהכי ארחיה והכי סתם בסי׳ ר״ו מייתי מס׳ תיקון יששכר דף נ״ז במעשה שהיה לפני' מרן שלא גלל הס״ת ובירך פעם אחרת. ושם בסי' מ״ט הוכיח הרב הנז׳ דמ״ש מור״ם סי' ר״ו בדין הנז' רק שלא היה דמרן חולק על זה והאריך להוכיח כן. ובש"ות שאלת יעבץ סי׳ ס״ו העלה דלא יברך ובפרט כשאין צריך לגלול ע“ש:

ג

מעשה בר״ח ניסן שחל בשבת שקראו למשלים בספר שני והיה פ׳ החדש והעולה לא רצה לברך ולקרות כי הוא אמר שר״ח צריך לקרו׳ בס' שני וגללו הספר שני ופתחו פרשת ר״ח ואז בירך העולה וקרא פ׳ ר״ח. ונראה דשפיר עביד דאע״ג דכתוב באחרונים בנדון זה עצמו דיקרא פ' החדש ושוב יקרא המפטיר בפרשת ר״ח ע"ש הוראתם נכונה דוקא כשהעולה בירך ושוב הכירו הטעות דאז כדי שלא ליכנס בספק הברכה טוב שיקרא פ׳ החדש אבל בכה״ג שהעולה לא בירך טפי עדיף לגלול וימחלו הצבור על כבודם דבזה הכל מתוקן הסדר הנכון בקריאה וההפטרה וביני נבני שגוללים ספר שני יגללו ספר שלישית לפ' החדש כנ״ל ועיין בדברי אחרונים ודוק היטב כי קצרתי:

תוכן העניינים

ברכי יוסף על אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה