ברכי יוסף על אורח חיים· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
סימן קלז
א
דין א׳. ביום שקורין ג׳ אין קורין פחות מי׳ פסוקים וכו׳. ש״ן שקרא לכהן במנחת שבת שלשה פסוקים וללוי שנים ולישראל שלשה פסוקים והחזירו הס״ת למקומו יוציא ס"ת פעם אחרת ויקרא עם הלוי עוד שלשה פסוקים ממקום שפסק. הרב מהר״י זיין בש״ות שערי ישועה כ״י ארח חיים שער ג' סי׳ א׳:
ב
אבל בשבת אפי' דילג פסוק א' חוזר וקורא וכו׳ מהר"ם מלובלין סי' פ״ה פסק בלא ברכה והשיגו הרב יד אהרן דנעלם ממנו מס׳ סופרי׳ פ׳ כ״א וכבר קדמו הרב מגן אברהם וגם מהרב בני חיי ומהרב פר״ח נעלם מס' סופרים הנז' דמר מליץ בעד מהר״ם ומר פליג על מהר״ם מלובלין מסברתו. ומכל הרבנים הנז' נעלם דהגהות מיי' שהוא מקור דין זה שם מבואר ומייתי הא דמס' סופרים פ׳ כ״א אלא שמרן בב״י הביאו בקצרה וסמכו כל הרבנים הנז' ולא עיינו בהגמי"י. זולת הרב אליה רבה כי עתה בא לידי וראיתי להרב ז״ל שתמה על מהר״ם ושיירי וע״ת ממ״ס והגהמי״י ושוב ראיתי שכל זה כתבו הרב בספרו אליה זוטא ולא היה מצוי אצלי:
ג
דין ד׳. צריך לחזור ולקרות וכו׳ הרב ט״ז כתב דצריך לחזור ולברך על הפסוקים שקרא זה ואם קראו אחר לעלות יעלה ויברך ויתחיל ממקום שהתחיל הראשון אך אם קראו אחר ומי שקרא הב׳ פסוקים עדיין שם יחזור הוא ויקרא בלי ברכה ראשונה דהברכה שבירך באחרונה היתה בטעות ע״ש באורך. ולענין הברכה גם הרב בני חיי העלה דלא יברך ברכה ראשונה דהברכה ראשונה שבירך לא היתה בטעות רק הברכה האחרונה ז״התד:
אבל הרב מגן אברהם כתב דמברך לפניה ולאחריה וכ״כ הרב פנים מאירות ח״א סי׳ צ״ד וקשה על הרב החסיד למהר״י אלגאזי ז״להה שכתב בספר אמת ליעקב סוף סעיף ס״ד דף ט"ל ע״א משם הרב מגן אברהם והרב פנים מאירות דלא יברך לפניה כסברת הרב בני חיי והשוה אותם במעמד שלשתם והוא להפך דהרב מגן אברהם והרב פנים מאירות סברי שיברך לפניה וכן הסכים הרב אליה רבה דכיון דבירך לאחריה הוי הסח הדעת לגמרי וצריך לחזור ולברך והאריך בזה:
ונראה להביא קצת ראיה לדבריהם דצריך לברך לפניה ממ״ש הרשב״א בתשובה הביאה מרן בבדק. הבית בי״ד סי' רס״ה בדין היה לו שני תינוקות למול וז״ל ואפי׳ בירך ברכה אחרונה בין ראשון לשני אינו חוזר ומברך מילה בשני דברכה זו אינה הפסק עכ״ל ומדקדוק דבריו שכתב דברכה זו אינה הפסק משמע דוקא בברכת אשר קדש ידיד מבטן דהויא שבח ואינה כברכת הפירות והמצוות אינה הפסק הא ברכה אחרונה דפירות ומצוות הוייא הפסקה וצריך לברך פעם אחרת ומינה דכיון דבירך ברכת התורה לאחריה הוייא הפסק דהיא כברכה שאחר הפירות דנסתלק לגמרי. ועוד יש לחלק דבמילה כשעשה מילה אחת כבר נגמרה המצוה בשלימותה ובירך אשר קדש וכיון שמתחלה ברכה פוטרת גם המצות מילה אחרת אינה הפסק משא״כ באוכל ושותה וקורא בתורה דאין גבול לקריאתו בס״ת ויכול לקרו׳ כפלי' כפליי׳ ממה שקרא והכל נחשב קריאה אמת וכן באכילה ושתיה מצי לאכול ולשתות הרבה והכל הוא אכילה אחת ושתיה אחת לזה כשבירך על קריאתו או אכילתו נסתלק מהשא' וחק נתן לאכילתו וקריאתו׳ לא כן במילה דבין כך ובין כך המילה הראשונה מצוה כתקנ' בשלימותה בין בירך בין לא בירך שאין להוסיף בה ודוק היטב.
וממוצא דבר ק״ק על מ״ש הרב מגן אברהם סימן ק״ץ שכתב דאם דעתו לשתות עוד וטעה ובירך אחריו א״צ לברך בתחילה כיון שהיה דעתו לשתות עוד עכ״ד וכפי דבריו גם הכא כשבירך על התורה בתחילה דעתו לקרות כתקנת רז״ל ואמאי לא תיהני ליה לקרות אח״כ וברכה אחרונה שבירך בטעות והא עדיף מבירך על השתיה דהתם הוא ברשותו דאי בעי שתי אי בעי לא שתי ועכ״ז כיון שבדעתו היה לשתות מה שבירך אחר כך ברכה אחרונה אינו כלום ומ״ש בקריאת התורה דאין ברשותו לברך על תרי פסוקי ועל כרחו מוכרח להשלים קריאתו דין הוא דהברכה אחרונה שבירך כלא חשיבא. וכן יש להרגיש על הרב אליה רבה דשם בסי׳ ק״ץ נטה לדעת ה׳ מגן אברהם ע״ש. ואולי יש לחלק בין כשבירך בדעתו השלם ונסתלק להיכא שהברכה נזרקה מפיו גם בלא דעת דהכא בקריאת התורה בירך בדע׳ שלימה לגומרה של תורה ולהכי הוי הסח הדעת לגמרי ובעי ברוכי משא״כ התם דהי׳ בדעתו לשתות עוד ושכח בבלי דעת ובירך ברכה אחרונה ובכי הא אפשר לומר דברכה כי הא לא מפקא מדעתו שהיה בתחילה ודוק והרב שיירי כנסת הגדולה לקמן סי׳ רפ״ב אות ו' נראה מדבריו כסברת הרב ט״ז והרב בני חיי דכשקרא ב׳ פסוקים ברכה שבירך לאחרים כמאן דליתא ויחזור ויקרא ולא יברך לפניה ע״ש בדבריו. ועדיין יש לצדד במאי דכתיבנא בעניותין כאשר יראה המעיין.
ולענין הלכה דעתי הקצרה נוטה כדברי הרב מגן אברהם והרב אליה רבה והרב פנים מאירות דהגם דברכה שבירך באחרונה בטעות ומכאן דליתא הא מיהא אהניא להסיח דעתו ונסתלק מקריא׳ ואזדא לה ברכה ראשונה ובעי ברוכי פעם אחרת לפניה וכ״ש שכתבו כן משם שבלי הלקט שהוא מן הראשונים ודוק. ואחר זמן בא לידי ס׳ קרית מלך רב ח״א וראיתי להרב ז״ל בתשובותיו סי' ט' שעמד בדברי המגן אברהם הנז׳ ועיין בדבריו ובמש״ל ודוק.