ברכי יוסף על אורח חיים· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
סימן קלה
א
בשני ובחמישי ובשבת במנחה וכו' ראיתי להר״ן בריש מגילה שכתב גבי יום הכניסה דהיינו יום שני וחמישי שמתכנסין בעיירות לקרוא בתורה כתקנת עזרא שתקן לקרוא בתורה שני וחמישי וק״ק דהא אמרו פ׳ מרובה דהיא תקנת נביאים ראשונים ע"ש דף פ"ב וכ״כ הרמב"ם ריש פי"ב מתפלה משה רבינו תקן להם לישראל שיהיו קורין בתורה ברבים בשבת ובשני וה׳ וכו' וכתב מרן בכ"מ דכלפי שאמרו בש״ס עמדו נביאים שביניהם כתב הרמב"ם משה רבינו שהוא היה הנביא הגדול וכל נביאים שבדוד בית דינו הוו וכו׳ ע״ש אלא דעזרא תקן תלתא גברי ועשרה פסוקי כמבואר שם בפ' מרובה.
וכזאת וכזאת שמעתי מקשים עמ"ש התוס' בברכות דף י״ג ע״א דעזרא תקן קריאת התורה ומקמי עזרא והיו למה לי ע״ש דלאו תקנה עזרא היא והן אמת דקושית התוס׳ התם חיילא בכולל אף שהיא תקנת משה רבינו דכיון דהוא תקנה ולאו מדאורית' קרא למאי אתא וכמו שהקשו התוס' גופייהו במגילה דף טו״ב והרשב״א בחידושיו לברכות שם אבל לשונם דנקטי תקנת עזרא קשיא:
וכדו חמותי ראיתי או״ר להרב מגן אברהם בדין זה דמותיב על התוס׳ ומטי בה משם הרב בית חדש ואיהו מפרק לה דעיקר קושיתם היא דהוי תקנה וכו' ע״ש והן הן הדברים אמורים אך דלדידן לשון התוס׳ קשה דלא דייקי בדבריהם כמדובר:
הגם הלום ראיתי בירושלמי ריש מגילה על תקנת יום הכניסה דפריך ולא עזרא תקן להם שיהיו קורין בשני וחמישי ושבת במנחה ומרדכי ואסתר מתקנין על מה שעזרא עתיד להתקין ומשני מי שסידר המשנה סמכה למקרא וכו׳ ומהירושלמי הזה מוכח בהדיא דתלמודא דבני מערבא סבר דעיקר תקנת קריאת שני וחמישי מעזרא ומקמי עזרא לא היו קרו כלל בב' וה' דאי אמרת דעיקר התקנה בב' וה' ממשה רבינו ואתא עזרא והוסיף בתקנה מאי קשיתי' לירושלמי והלא שפיר איכא יום הכניסה בימי מרדכי לתקנת משה רבינו אלא משמע דסבר הירושלמי דמשה רבינו לא תיקן כלל בב' וה'. ולפ״ז מ"ש בירושלמי פ' הקורא עומד שעזרא תיקן בב' וה׳ הוא כפשטו שכל תקנת ב' וה' מעזרא. אלא דהרי״ף והרא״ש שם פ' הקורא עומד מייתו הירושלמי דהתם וכתבו שעזרא תקן שלשה ואפשר שכך היתה גירסתם בירושלמי.
ומ״מ מהירושלמי דריש מגילה הנז' למדנו דס״ל לירושלמי דכל התקנה מעזרא. והרב שדה יהושע בריש מגילה כתב דהכי תנן עזרא תיקן וכו׳ ובפ' הקורא עומד הביא דברי הרמב״ם וסוגיית מרובה ופירש והסכים אליהם דברי הירושלמי ע״ש וק״ק דמ״ש בפ״ק דהכי תנן וכו׳ זו אינה משנה. ומה שהסכים בפ' הקורא הירושלמי עם הבבלי והרמב"ם סוגיית הירושלמי דפ״ק הוייא תיובתיה.
ועל הירושלמי קשה מהברית' דמייתי בבבלי פ׳ מרובה דקתני שבמדבר נביאים תקנו בב׳ וה' נמי ואפשר שזו היא כוונת הרב מגן אברהם בריש סי' זה שכתב וז״ל איתא ברי״ף פ״ד דמגילה ירושלמי משה תקן לישראל שיהיו קורין ג׳ בב' וה' וכו' וצ״ע דאיתא במרובה בימי משה עמדו נביאים וכו' והתוס׳ דפ״ב דברכות כתבו ג״כ שעזרא תקן קריאת התורה וכו' עכ״ל וכתב עליו הרב יד אהרן שנסחא מוטעת נזדמנה לו בהרי״ף ולי נראה דט"ס הוא בדברי הרב מגן אברהם וצ״ל ירושלמי עזרא תקן לישראל וכו׳ ועד ממהר שהוא ט״ס שבסמוך כתב שהתוספות כתבו גם כן שעזרא תקן והרב ב״ח הקשה עליהם מסוגית מרובה וכו' ומאומרו כתבו גם כן מוכח דט״ס הוא בתחילה וצ״ל עזרא תקן. וכן הוא בהדיא בסוף הלשון שכתב והא דכתב הרי״ף שעזרא תקן בב׳ וה׳ היינו מנין הקרואים וכו' ע״ש עין רואה דכתב שהרי״ף קאמר עזרא תקן וכו' ואדרבא ק' על הרב יד אהרן איך העלים עין מסוף הלשון. והשתא כונת הרב מגן אברהם להקשות דמסתמות הירושלמי שהביא הרי״ף משמע שעזרא תקן ב' וה' והוא הפך הבריתא דפ' מרובה וכמו שהקשתי. ושוב הביא הרב מגן אברהם דכיוצא בזה כתבו התוס׳ והקשה עליהם הרב ב״ח. ובתר הכי תירץ קושית הב״ח להתוס' ודברי הרי״ף בשם הירושלמי שהקשה ברישא פריק להו דהכונה שעזרא תקן מנין הקרואים אבל שורש תקנת הקריאה בב׳ וה' מנביאים בימי משה רבינו:
אבל הא קשיא לי על הרב מגן אברהם דאישתמיטיתי׳ הירושלמי דריש מגילה דמהתם מוכח דסבר הירוש' שעזרא תקן כל ענין קריאת ב׳ וה׳ כנז' וכך צריך לפרש הירושלמי דפ׳ הקורא עומד שהביא הרי״ף והיכי ניחא ליה לומר דהיינו מנין הקרואים הרי אינם דברי הרי״ף אלא לשון הירושלמי ומוכרח דהירושלמי אזדא לטעמיה ודוחק לומר שכונת הרב מגן אברהם לתרץ בעד הרי״ף שהלשון שכתוב בהרי״ף מתפרש שפיר לפום סוגיית מרובה ולהכי כתבו הרי״ף ואף שלפי האמת הירושלמי עצמו אין פירושו כן מכח הירושלמי דפ״ק ואכתי לא איפרק דזו היא שקשה על הירושלמי ואותבינן עליה מהבריתא דמרובה. מ״מ נקוט מיהא פלגא דלא תיקשי להרי"ף. הא ודאי מלבד שהוא דוחק לא מצית אמרת שזו כונת הרב מגן אברהם מאמר שלא הזכיר הירושלמי דריש מגילה. ומה שקשה על הירושלמי מבריתא דמייתי בש"ס דילן במרובה כנז' י״ל דהירושלמי ס״ל דבריתא דתניא תקנות עזרא וקתני דעזרא התקין בב' וה' פליגא אההיא ונקטי בירושלמי כהך בריתא דתקנות עזרא ואחר זמן רב באו לידי תוספי הרא״ש מגילה כ״י וראיתי לו שהביא הירושלמי הנז' דריש מגילה וכתב וז״ל ומקשים על הירושלמי דמאי פריך והלא עזרא תקן שיהיו קורין בב' וה׳ והלא משה רבינו תקן להם כדאיתא פ' מרובה וכו׳ וי״ל שלא היו חוששין כ״כ לבא לעיירות בשביל פסוק חד לחד גברא ועיקר תקנה תיקן עזרא עכ״ל וק״ק דטפי הו״לל לירושלמי דהיו באים לקיים תקנת משה רבינו מהא דמשני דמי שסידר המשנה סמכה אקרא. והרב יד אהרן הקשה על הרב בית חדש שכתב סי' תרפ״ה דאתמר פ' מרובה שמשה רבינו תיקן וכו׳ דנביאים הוא דאתמר התם וכו' ולק״מ כיון דאתיא מכללא וממילא משם ידענו דמשה רבינו תיקן וכמ"ש שם בשם מרן. אך ראיתי שכתב הרב בית חדש שם סי' תרפ״ה דלפי מה שאמרו דמשה רבינו תקן קריאת התורה בשבת לפ״ז ודאי כל קריאה בשבתות מן התורה כפירש"י הפך התוספות ע"ש:
ודבריו קשים לשמוע דנהי דמשה רבינו תקן לקר״א לדת״ן סוף סוף הוייא תקנה ואינה מן התורה ולא מיקרי אלא מדרבנן וקרא לא אתא משום תקנת משה רבינו וכמ״ש הרב מגן אברהם ועיין בס' ארעא דרבנן אות תקל"ח ועמ״ש התוס' והרשב״א בחי׳ בגיטין דף מ״ז. וזה דבר שהשכל מחייבו דלא מיקרי מן התורה כל מידי דלאו מימרא דרחמנא בכתב ובע״פ וכל תקנה בשגם היא היולדה והמחזיקה משה רבינו דרבנן היא. ותו דהרי מרן בב״י בי״ד סי' רל״ט הביא משם הרשב״ץ בתשובה דקהל שהסכימו בחרם שלא יקרא בצבור בתורה בחור חל החרם שתקנת קריאה בצבור תקנת סופרים היא ושבועה חלה עליה ופסקה מור״ם שם והיא לו נדפסה בתשב"ץ ח"ב סי׳ רס״א והרי בפירוש דחשיב ליה דרבנן שתקנת סופרים היא ושבועה חלה על מצוות דרבנן כמפורש בתשב״ץ שם. וכן משמע מדברי הרב בנו מהר״ר שלמה בתשובותיו סי׳ כ"ד שכתב דנשבע שלא יכנס לבית הכנסת לאו מצוה דאוריתא היא ותו דיכול להתפלל בביתו בשעה שהצבור מתפללין ע״ש משמע שאף דלא שמע קריאת ס״ת לא איכפת דתקנה דרבנן היא.
איברא דחזיתיה להרשב״ץ עצמו שם בח"ב סי' קס״ג שנשאל על מי שנשבע שלא לעבור לפני התיבה שכתב וז״ל ונראה שהיא מ"ע מן התורה שהרי לעבור לפני התיבה אינה אלא להוציא הרבים ידי חובתן בדברים שבקדושה ובקריאת התורה ושתיהן מן התורה שהרי בדברי׳ שבקדושה אמרו מנין שאין היחיד אומר קדיש וקדושה שנאמר ונקדשתי בתוך בני ישראל וכו׳ ודין קריאת התורה מ״ע מן התור׳ היא שאף ברכת התורה לפניה מן התורה כדאמרינן מנין לברכת התורה מן התורה שנאמר כי שם ה׳ אקרא והרמב״ן הכניס׳ במנין המצוות וכיון שלעבור לפני התיבה יש בו מצוה מן התורה להוציא הרבים בדברים שבקדושה ולקרות התורה א״כ הנשבע שלא לעבור לפני התיבה הוא כנשבע שלא לעשות סוכה וכו' שלא חלה שבועה עכ״ל ולפום ריהטא לא זכיתי להבין דבריו דמוכח מדבריו דקריאת התורה בצבור היא מן התורה ולא ידעתי היכי הויא מן התורה והלא היא תקנת נביאים וזו אינה תורה דכל דתקון רבנן ד״ס מקרי וכמ״ש מרן בכ״מ פ״ג דחנוכה אטו מי נימא דתקנת משה לקרות בתורה אינ׳ מדברי סופרים ע"ש.
ומ״ש שאף ברכת התורה לפניה היא מדאוריתא והרמב״ן הכניס' בחשבון המצוות הנה ס׳ המצוו׳ איננו פה עמנו אך ודאי דמאן דסבר דברכת התורה לפניה מדאוריתא היינו על ברכת התורה דברוכי מברכינן בצפרא על ת״ת אבל לא כיונו על ברכה שמברך העולה לקרות התורה דההיא ודאי מדרבנן דלא היתה קריאת הגבר מגעת לסיג דאוריתא עד שנאמר דהברכה מדאורית' וכ״כ הרב פר״ח לקמן סי׳ קל״ט.
ותו דהרשב״ץ גופיה סי' רס״א קאמר בהדיא דהחרם חל שתקנת קריאת התורה מד"ס היא כמדובר ומ״ש דדברים שבקדושה הוי דאוריתא ק' שהרי כתב הרא״ש פ׳ שלשה שאכלו דלשמוע קדושה וברכו לא מצינו לו עיקר מן התורה ומילתא דרבנן היא וכיוצא בזה כתב הרב ארעא דרבנן משם מהראנ"ח ק״ב סי׳ ל״ז דקדושה בעשרה דרבנן וקרא אסמכתא. וכבר לעיל סי׳ מ״ז כתבנו שהרב באר שבע סבר דברכה בקריאת התורה בצבור מן התורה אכן אין דבריו מחוורים וכאשר דחו דבריו הרב פר״ח והרב מקראי קדש ע״ש:
ב
אם ביטלו הצבור קריאת ס״ת ביום השני כתב הרב עטרת זקנים דאם היה באונס יכולין להוציא ס״ת ביום השלישי כדי שלא תבטל תקנת עזרא ושלא ילכו שלשה ימים בלא תורה משא״כ אם בטלו ביום ה׳ אז הלכה שלשה ימים בלא תורה ועבר זמנו בטל קרבנו ושוב צדד דשמא אף אם במזיד בטלו נמי ול"ד לתפלה ע"ש וק״ק במ״ש שהיא תקנת עזרא וכבר נתבאר לעיל שהיא תקנת משה רבינו ורבו הרב בית חדש הוה מתמה על התוספות בסי' תרפ״ה כמש״ל:
ובעיקר דינו הרב משאת משה בריש חלק ב׳ דחאו באמת הבנין והביא ראיה ממ"ש הא״ז ודעמיה דאם ביטלו הסדר בשבת יקראו הפרשה בשבת הבאה עם פרשת השבוע ואם איתא דיש לחוש על תקנת ג' ימים בלא תורה אמאי משהו לה עד שבת שניה. יקראוה ביום הראשון בבקר והאריך בזה. ואי מהא לא אירייא דשאני התם דחיישי רבנן לביטול מלאכת העם כנודע ואמטול הכין משהו לה לשבת הבאה דמצו למקרי שתי פרשיות לא כן ביומא קמא אין להטריח לעם לקרוא פרשה כולה כמות שהיא משא״כ ביומא תליתאי דמצו למקרי עשרה פסוקי:
ותו אייתי הרב משאת משה ראיה לסתור דין הרב עטרת זקנים ז״ל ממ״ש התוס' דתקון בב' וה' והם ימי רצון וא״כ אם יקראו ביום הג׳ לא מתקיימא תקנתיהו כעין דתקון ביום הראוי ודמיא למ״ש פרק תפלת השחר בכ״ד ברכות דתעניתא כל יומא נמרינהו ומשני אימת אמרינהו שלמה ביומא דרחמי וכו׳ עכ״ד ולאו ראיה היא דעיקר התקנה היתה כדי דלא ליהוו תלתא יומי בלא תורה וזהו טעם כעיקר לתקנה כמו שמפורש בבריתא וזהו יסוד מוסד לתקנה. והא דהתוס׳ אינו אלא דמהדרי אטעמא בתר דאיתא לתקנה משום שלא ילכו ג' ימים בלא תורה מ״ט תקינו לה בהני יומי ומאחר שכן ביום ה' דאיתא לתקנתא תו לא משגחינן ביומא דרחמי דאינו אלא טפל לתקנה ומה דמות יערוך לאותה שאמרו בכ״ד ברכות דהתם מיירי בנותן טעם לתקן נגדם לכתחילה כל יומא בקבע ואנן קיימינן היכא דתקנתם קיימא כדתקון בכל זימנא אלא דדרך עראי ומקרה אידלי יומא אחד ברבוא ומקיים בו יסוד התקנה. והרי תפלת השחר דתקון כנגד תמיד של שחר וכנגד אברהם אבינו וכי אנסיה ליה עידניה איתיה בתשלומין בהעלות המנחה בזמן תמיד של הערבים וחליף שעתא דצלותיה דאברהם צפרא נהר וכיוצא ואפ״ה מסדר צלותא כנגד מה שלא התפלל עליה השלם ועלתה לו. וכן אתה מוצא במשלים פרשיותיו דכתב רבינו שמחה הביאו מרן סי׳ רפ״ה דמצי משלים עד שמיני עצרת ואף למ״ד התם דכי חליף כוליה שבתא ליתא בתשלומין אפשר דהכא מודה דהתם כי חליף שבתא לית ליה תו תקנתא דלא קרינן ביה עם הצבור משא״כ במאי דקמן דיסוד התקנה שלא ילכו ג' ימים בלא תורה איתיה:
עוד ראיתי להרב הנז׳ הביא ראיה ממ״ש מהרי"קו שרש קע״ח בקורא תרי פסוקי בשם חקת התורה דדיעבד לא מהדרינן דמידי דתקנתא לא מהדרינן דיעבד. והגם דמהרי"קו טרח להראות פנים למ״ד דדיעבד חוזר להלכה קאמר ולא למעשה ואיכא למשמע בנ״ד דכל מחמת תקנתא מאי דהוה הוה ולא מהדרינן עובדא עכ״ד. ודבריו קשים לשמוע דמאי מוכח דמהרי״קו לא אמרה למעשה מדכתב בחתימתו לענין מעשה אתה חכם וכו׳ דרך ענוה והרי מרן בב"י כתב דמהרי"קו הכריע כדברי האמור דמהדרי' ליה והביא כן משם שבלי הלקט ע״ש סימן קל״ז וקבעה מרן להלכה בש״ע ולא רבו עליה האחרונים וזו הלכה רווחת דקרא תרי פסוקי ואל השלשה לא בא ימלא חסרונו ותפשוט מינה דמידי דתקנתא מהדרינן ונדחו דברי האומר דלא מהדרינן. ותו יש להרגיש על הרב הנז' דכתב בשם חקת התורה דדיעבד לא מהדרינן וזה אינו דזהו דעת מהר״ר שמואל ולא כן דעת בעל חקת התורה כמבואר בתשובת מהרי"קו. ועוד ק״ק על הרב משאת משה דהרי התוספות במגילה דף כ״ג ע״א כתבו דאם שכח ולא קרא עשרה פסוקי בב׳ ובה' ובמנחת שבת יחזור ויקרא ע״ש הרי דסברו התוס' דאף דהוא תקנתא מהדרינן וכן משמע מדברי הגהות מיי׳ והביא דבריהם מרן סימן קל״ז בבית יוסף ע"ש:
ומיהו בשגם הרב משאת משה לא הרוה צמאונינו בראיותיו לענין דינא נראה דאין לסמוך על הוראת ה' עטרת זקנים דכל כי הא הו"לל הפוסקים לאשמועיני וכמ"ש הרב משאת משה מקדמי אר״ש. ותו דהא חזינן דהפוסקים השמיעונו כשביטלו לקרות הסדר בשבת דיקראו הפרשה בשבת הבאה ובדין זה אין חידוש כ״כ דיום שבת זמניה הוא וכבר קוראים בלא"ה בכל שבת שבעה ומברכין על קריאתם תחילה וסוף וזמנין דקרו שתי פרשיות ותו דקרו פרשה זו בשבת זה מנהגא בעלמא הוא דבמערבא הוו מסקי אוריתא בתלת שני. והו״ל לפוסקים לאשמועינן רבותא טפי דין זה של הרב עט״ז דאי לא קרו בשני קורין בג' דאית ביה כמה רבותי לקרות ביום שלישי יום חדש שלא נתקן בו קריאה וגם יברכו העולם ביום שלישי אף דלא יבצר מהם הני פסוקי דקרי להו במנחת שבת ובחמישי והם כלולים בקריאת שבת וכל זה הוא פירושא טפי לכן אני אומר דשב וא״ת עדיף ומה גם דהשתא דתקון בסדר הזמירות משניות ובריתות ומזמורים וכל איש ישראל שוים בזה וכבר כתבו דבזה יצאו י״ח תלמוד נמצא דאין כאן ג' ימים בלא תורה כל עיקר. ועתה בא לידי ס׳ אליה רבה וראיתי שגם הוא ערער על זה. ומ״ש הרב גנת ורדים כלל א' סי' מ״ט דבאיזה יום שיסכימו עשר׳ לקרות בס״ת שפיר דמי ויוציאו ס״ת ויקראו בברכות מפני כבוד צבור והלואי שיקראו כל יום. אלא דלא תקון רבנן קריאה כל יום מפני הטורח וכו' עש״ב אין דבריו מחוורים ואין להאריך:
ג
הגהה. ואם היו ב׳ חתנים בב״הכ וכו׳. הרב שיירי כנ״הג כתב שדקדק בתשו׳ מדברי רי"בא דלא הוצרך להוסיף על הקרואים אלא במעשה שהיה דחתן אחר היה כהן וכיון דחתן הכהן עלה ראוי שהאחרים יעלו אבל אם לא היה שם כהן ולוי שמוכרח לעלות אף דיש הרבה חתנים אין להוסיף ולא משמע הכי מדברי הגמי״י בשם רי״בא עכ״ד ולא ידעתי מה מקום מצא הרב לסתור דבריו מתוך הגמי״י דהרי הגמי״י פי”ב כתבו רי"בא התיר להוסיף על ג' כשיש חתונה ביום ה' אם צריכים לכך כגון שיש ג' חתנים ב' ישראל וא' כהן דהא חופה וכו' עכ״ל ואדרבא יש קצת סיוע לסברתו מדבריהם דלא כתנו דברי רי"בא בדרך מעשה שהיה רק כתבו דבריו דרך הוראה ואפ״ה נקטי כגון שיש ג׳ חתנים ב' ישראל וא' כהן והול"ל כגון שיש ב׳ חתנים ישראל ומשמע קצת דדוקא בכה״ג דאיכא כהן וצריך להעלותו אז שרי להוסיף:
שוב דקדקתי דמרן ב״י הביא דברי הגמי"י באופן זה כגון שיש ב' וג' חתנים וכו' ואפשר דהרב שיירי כנ״הג סמך ולא ראה מקור הגמי״י ככתבם ומ״ה כתב דלא משמע כדבריו בהגמי״י אבל אם היה רואה דברי הגמי״י בגופן שלהם היה מסתייע מהם:
איברא דמור״ם והרב הלבוש ומהרי"קש כתבו היכא דיש שני חתנים בב"הכ ומוכח דדעתם דרי"בא שרי אף בדליכא כהן. וכן נראה שהבין מרן בב״י מדלא דקדק לכתוב דברי הגמי״י ככתבם וכלשונם. וכן יש לדקדק מדברי רי״בא עצמו דסיים דאם אין שם אלא חתן אחד לא יקרא ד׳ דאין חשוב מועד אלא לחתנים ואם איתא לדברי הרב שיירי דאי ליכא בינייהו כהן או לוי לא שרי לקרות ד' ולא יעלה שום חתן לישמועי׳ רי״בא אף דאיכא מתנים טובא כל דליכא חתן כהן או לוי לא קרו ד׳ וגם ממאי דכתב אבל אחרים דיקראו בעדו לא משמע קצת דוקא אחרים אבל חתנים גופייהו שפיר קרו ד':
ד
שני חתנים וכו' דוקא שני חתנים אבל אי איכא חתן א' לא יקראו ד' וכמש״ל והקשה הרב פר״ח דאמאי החתן אינו עולה ד' דלו הוי מועד והג' עולה בהתר עכ״ד ואפשר לומר דכיון דמה
שאין מוסיפין בב' וה׳ הוא משום ביטול מלאכת העם מה יושיענו דלדידיה הוי מועד כיון דלכל עם הקהל הוי חול ואיכא ביטול מלאכה ומסתיין היכא דהוו שני חתני' באתרא דמסלקי לחתנים בב' וה' לס״ת דאם לא יעלה חתן אחד בציר ליה יקריה וכדי שלא להטיל קנאה מי יעלה לנו יקראו ד׳ אבל כי ליכא אלא חתן אחד ועצי לעלות ג' הבו דלא לוסיף עלה ואי אתרמי דליכא אלא חתן אחד וקדם איש ישראל ועלה אפשר דיעלה החתן ד׳ שלא לפגום כבודו כיון דמנהגא הוא לעלות החתן ומפני המחלקת עם ישראל
העולה:
ה
מותר להוסיף לקרות ד' דלדידהו הוי כי״ט וכו' הט״ז כתב משמע מזה דכל ימי המשתה שוה ליום חופתו וכו' ותימא היאך מדמה רי"צבא מועד דיחיד וכו' ה״נ לטעם ביטול מלאכה יש היזק לעם וכו' עכ״ד וע״ש דכל ימי המשתה וכו׳ הכי משמע מדברי רי״צבא גופיה דהוראתו היתה בחתנים שנכנסו לחופה ביום ד׳ ובה׳ הורה דיקראו ד' כמבואר במרדכי. ומאי דקשיתיה דיש הזק לעם אפשר דרי״בא הורה במקום שנהגו דכל ז' ימי חתונה אינן נופלין ע״פ בעבור החתן והיה מנהגם שהחתן עולה לס״ת בב' וה׳ ואז כי הוו תלתא חתנים היה פגם למי שלא יעלה לכן הורה דיקראו ד' כיון דהוי מועד לדידהו ומשום ביטול מלאכת העם אין לחוש כ״כ כיון דלכבודו אינם נע״פ ובשיעור נ״א מצי לעלות ד׳ ותו דכל ז׳ אין נע״פ ובכי הא דאיכא פגם לחתן מצי לעלות ד׳:
ו
ונראה דה"ה לשני בעלי ברית וכו׳ מהרי״קש חלק על זה דמשום צערא דינוקא לא מיקרי מועד ואין זה טעם מספיק כ״כ לחלק בין חתן לבעל ברית. דאי אמרו ה״ט דצערא לינוק' פ״ק דכתובות לאו דמ״ה לא מקרי מועד אלא דהש״ס קאמר דמטעם צערא לינוקא לא אמרי שהשמחה במעונו דבעינן דתיהוי שמחה בלא צער אבל איקרי מועד כמ"ש מור״ם בסימן תקנ"ט. אך העיקר כמ"ש הפר״ח דאבי הבן לא נאסר במלאכה כלל. והרב יד אהרן הביא דברי מהרי״קש דמורה לרי"בא בחתכים ולא סבר דה״ה בעלי נדות וכתב דכ״כ הט״ז והרב החבי״ב והרב פר״ח ואין דבריו מכוונים דהכנ"הג ופר"ח חלקו אף בחתנים. וגם הט״ז אפשר דכן דעתו אף בחתנים דלא כרי"בא אלא דבט״ז ובדברי הרב הלבוש יש לצדד דלא קיימי אלא אבעלי ברית ודוק ועיין באחרונים:
ז
שני חתנים אחד נשא גרושה וא׳ נשא חלוצה והם שוים בחכמה ובמנין כתב הרב שיירי כנ״הג דיקדים נושא החלוצה לנושא גרושה וכתב הרב פר״ח ואין זה נכון דמה בכך בישראל שלוקח גרושה או חלוצה אלא הדין הוא שמי שהיה רגיל בתחילה הוא יעלה וכתב עליו הרב יד אהרן ולא הבנתי כונתו. והוא פשוט [ומבואר ואם נפשך לומר אפשר דט״ס נפל בדברי הרב פ״ח ונתחלפו האותיות וכך צ"ל] הדין הוא שיגדיל ומי שהיה בתחילה הוא יעלה:
ה
דין ד׳. אפילו כהן עם הארץ וכו׳. יש נוהגים שביום שבועות רב המקום קורא במקום הכהן לכבוד התורה וא״צ לצאת הכהן ואומר בפי׳ הש“ץ יעמוד הרב וכו' מהר״ש שער אריה בכ״י:
ט
דין ו'. אם אין כהן בבית הכנסת וכו' עיין בתשובות הרדב״ז החדשות סימן תשכ״ד:
יו״ד
הגהה. אבל ראשון יוכל לעלות עיין בש״ות בית יהודה ח״א סימן א' ב׳:
יא
דין יו״ד. כהן אחר כהן בהפסק ישראל וכו׳ עיין ש“ות בית יהודה סימן ל״ז:
יב
דין י"ג. אין מביאים אצלם ס"ת וכו'. בארות המים סימן ו':
יג
אף אם הצבור בצרה לא יוציאו ס״ת ממקומו להוליכו בבית הקברו' ואף להוציא ס"ת מבית הכנסת לקראת ס״ת אחר הבא מחדש לב״הכ מיחו חכמים בדבר ומהר״י אירגאס כתב דע״ד הסוד לא נכון לעשות כן. הרמ״ך בשבחי תודה דף פ״ח אבל מהר״ר יעקב אבוהב בתשונה כ״י התיר להוציא ס"ת לקראת אחר וגם להביא ס"ת מב״הכ אחר שיהיו שבעה ס״ת להקיף בש״ת ודוקא ביום צרה אסרו בזהר אבל לשמחת התורה ולכבודה ובשמחת תורה כדי שיהו ז' ס"ת שרי: