אור ברסלב

ברכי יוסף על אורח חיים· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]

סימן קלד

סימן קלג

א

דין א'. ואומרים אותו בקול רם וכו' אינו לעיכובא והאומרו בלחש יש לו על מה לסמוך מהר״ש בן עזרא בתשו' בש״ות כנ״הג סי' ד׳ והסכים הרב עמו סי׳ ה':

ב

הגהה. להתענות גם כן בהם. כתב מהרש״ל בים של שלמה פ' אותו ואת בנו סי' י"א והביאו הרב שיירי כנ"הג בסי' זה דיש נוהגין שלא לאכול בשר בב' וה' וגם בליל ג' ואור הששי והטעם שב״ד של מעלה דנין בב' ובה' ואוכלין בליליהון שאין דנין בלילה אבל שלאחריהן אין אוכלין לפי שאמרו דיני נפשות שהתחילו ביום גומרין בלילה זהו תורף דבריו והקשה הרב המובהק מר קשישא הוא רישא כמהר"ר אליעזר נחום דמשנה שלימה היא ד״נ דנין ביום ואין גומרין בלילה. והיה נראה לומר דט״ס הוא וחסר תיבה א' וכצ״ל אין גומרין בלילה והכונה דיתכן דלא גמרו ולילה שאחריו עדיין הדבר תלוי ולזה אין אוכלים דשמא דינן תלוי ועומד בליל ג׳ וליל הששי ומיהו ביום ג' ויום הששי אוכלין דאפילו תימא דהדין היה תלוי בהאיר היום כבר נגמר. אבל קשה הדבר לתלות בט״ס בים של שלמה ובשיירי. ואחר זמן רב רואה אני את דברי הרב מגן אברהם לקמן סימן תק״פ שעמד על זה וכתב דצ״ל דיני ממונות ודוחק שהזכיר רש״ל כמה פעמים דיני נפשות ע״ש:

תו חזינא להרב מגן אברהם שם שכתב ונראה מדבריו דמתענין מפני שהם ימי דין ותימא דהיכא רמיזא וקי"ל אדם נדון בכל יום ומתענין שהם ימי רצון וכ״כ תוס' ורש״י ספי״ח דשבת והתוספות בכתובות דף ג' לכן אין טעם להתענות בלילה שאחריהם עכ״ד וק״ק שמהרש"ל שם ברישא טעמא טעים מפני שהם ימי רצון ולפ״ז יש למנוע המנהג הנז' ושוב מפי זקן כתב לפי שב״ד של מעלה וכו' ורמז לדבר בסוף מפנין אין מקיזין בב' וה' שב״ד מעלה ומטה שוין וא״כ טעם ימי רצון לא נעלם מרש״ל ובו פתח. ומבין ריסי הרב מגן אברהם משמע דהא דימי רצון חדשות הוא מגיד. ומ״ש היכא רמיזא שהם ימי דין כבר מהרש״ל את מקורו הערה ההיא דסוף מפנין ואף דנדון בכל יום כבר כתב רש״י שם דעת פקידא היא וכו׳. ומה שהביא הרב מגן אברהם מרש״י ותוס' סוף מפנין ותוס׳ ריש כתובות אין ראיה משם דימי רצון הם ואדרבא מהתם מוכח דתקיפי ואין מקיזין:

הן אמת דמהתם משמע דתקיפי מפני שדנין בהם למטה ולא משום שדנין ד״נ למעלה והנה התוס' פ' מרובה והטור סי׳ זה נתנו טעם שהם ימי רצון לפי שהוא טעם כולל גם לתענית צבור על צרתם ומה"ט תקון לקרות בתורה ודוק:

ג

דן ב'. מראה פני כתיבת ס״ת לעס וכו' ונוהגין לכרוע נגד הס״ת כמ״ש בסמוך. זה ימים ירדו חיי״ם שאו"לה אם יש לחוש ליזהר שלא להשתחוות נגד הס״ת:

מאת תשובתי. מן יציב וקשוט תמיה אני הנמצא כזה לאסור איסר שלא לכרוע נגד הס״ת . ואני אמרתי בחפש״י בספרן של צדיקים כי השואל הזה הוא ראה דברי הרב כנסת הגדולה בי״ד סי׳ רפ״ב שכתב בשם רי"אז שלא אמרו אלא לעמוד לא להשתחות לה ולא נמצא בכל התורה שמשתחוין לס״ת וכתב עלה אמר המאסף לא ראיתי עכשיו נזהרין בזה אבל שמעתי שמהר״ע יהושע היה נזהר בזה עכ״ל וממ״ש שלא ראה נזהדין בזה משמע שרי״אז אסר השתחואה נגד הס״ת ולכאורה אין ראיה מדברי רי״אז לאיסורא דרי״אז קאי על חיוב העמידה לפני ס״ת פ״ק דקידושין וז״ל וחייבין לעמוד מפני ס״ת וכו' ונראה בעיני שלא אמרו אלא לעמוד מפני התורה ולא להשתחוות לה ולא נמצא בכל התורה שמשתחוין אפי׳ לארון הקדש בב״ה עכ״ל הרי דברי רי״אז הם המדברים על חיוב עמידה לפני ס״ת ואפשר דכל דבריו בשלילת החיוב להשתחוות:

הן אמת שבסוף דבריו שכתב ולא נמצא בכל התורה וכו׳ ניכר שראש דבריו לאיסורא קמכוין או דלאו ש״ד והיינו טעמיה דהרב כנ״הג שכתב דלא ראה נזהרים בזה כלומר דריא״ז דעתו לאסור או לשלול ההשתחואה ואין נזהרין בזה:

איברא דיש להרגיש על ריא"ז ולדקדק על הרב כנה״ג דבמס' סופרים פי״ד שנינו מצוה לכל האנשים ונשים לראות הכתב ולכרוע ולומר וזאת התורה וכו׳ והרמב״ן בביאורו לתורה פ׳ תבא ע״פ אשר לא יקום מייתי הא דמס' סופרים וסיים וכן נוהגין ואיך כתב רי"אז דלא נמצא בכל התורה וכו׳ ואפי' תימא דמאי דקאמר רי"אז היינו על ההשתחואה דהויא בפשוט ידים ורגלים כמ״ש בכמה דוכתי ועל ההשתחואה כזו קאמר אבל מודה הוא דנגד הס״ת לפניו יכרעו אכתי לא איפרק דמוכח מלשונו דאין לנו אלא לעמוד מפניה לא זולת והו״לל דכורעין מיהא ועל הרב כנ"הג איכא למידק דממ״ש דלא ראה נזהרין בזה משמע דהבין מדברי רי“אז דשלל הכריעה נמי ואמטו להכי כתב דאינן נזהרין דאי הבין דדוקא השתחואה בפי״ור שלל מאי אין נזהרין דקאמר והלא אכתי לא שמיע לן דאיכא מאן דסגיד בפי"ור בכל הגולה ואין המנהג אלא לכרוע וא״כ הו״ל לאתויי ממס' סופרים דאדרבא מצוה לכרוע וכבר מרן פסקה הכא בדין זה והאיכא אסהדיה דהרמב״ן דהכי נהוג והנראה פשוט בזה דגם רי״אז והכנ״הג מודו שמצוה לכרוע נגד הכתב והכי דייק לשון מס' סופרים לראות הכתב ולכרוע והכי דייקי רבנן דווקא נגד הכתב כורעין וכמ״ש הרב שיירי כאן בסימן זה משם הגדולים. אמנם רי"אז קאי על הרואה ס״ת כשהוא סגור ובסתום חכמה חייב לעמוד אהא כתב שלא מצינו שמשתחוין לס״ת סגור כדרך שחייבין לעמוד ולאו דוקא השתחואה אלא אפי' כריעה ועל זה כתב הרב כנ"הג שלא ראה נזהרין שיש כורעין בראותם ס״ת סגור כשם שעומדין מפניו אבל לכרוע נגד הכתב לא הוצרך הכנ״הג לאומרו דהדבר פשוט וזיל קרי בי רב. אחר זמן כן באו לידי תשובות מהרי"קש כ״י ושם ראיתי בסי' נ״ז שהרב הגדול מוהר״ר ישראל בנימין שאול שאל ממהרי״קש על רזא דנא ובסי' נ"ח השיב לו מהרי״קש וז״ל מהר״י בנימין על דברת בני אדם יודעי דעת שקראו תגר על ענין השתחואה לפני ה"סת שהיא אשר לא כדת מפכי שמצאו בשה״ג וכו' וע״פ הדברים האלה האריכו לשון על המשתחוים. וכת המשתחוים אמרו שהם אינם משתחוים אלא להקב״ה ולשונם יענה בם והיה לעד באומרם אנא הוא עבדא דהקב״ה דסגידנא קמיה ואדרבה מצוה להשתחוות מההיא דמ״ס וכו׳ ומהרי״קח השיב וז"ל האוסרים להשתחוות לס״ת שגו ברואה וטעו בפשט דברי שה״ג דאין פירושו דאסור להשתחוות אלא ה"ק שחיוב העמידה לפני ס״ת מצינו חיוב השתחואה לא מצינו אבל לאוסרה ח״ו אסור להעלותו על לב וכו׳ שראוי להשתחוות ואין לחוש לכלום אדרבא מי שאינו עושה כן כשאחרים עושים נראה כמזלזל ח״ו ובהדיא כתב הרמב״ם פי״א מתפלה אין פותחין פתחי בה״כ אלא במזרח וכו׳ וכתבו הגמי״י דהטעם כדי שיהיו משתחוים מן הפתח למדנו שהראוי והנכון להשתחוות מול ס״ת ומול ההיכל שס״ת בו ומנהגן של ישראל תורה היא ולדידי כל המשנה במזיד הוי בכלל כי דבר ה׳ בזה ובר נדוי הוא ועוד נשא וגבה טעות האומרים כן כי לא ידעו השתחוייה מאי היא דבהדיא אמרינן פ' אין עומדין השתחויה זו פשוט ידים ורגלים ולא נהגו לעשות השתחויה לס״ת כי אם כריעה לבד כנודע במודים ובהדיא כתוב במס' סופרים וכו׳ וכבר כתבתי שמי שאינו כורע בחושבו שאסור לעשות כבוד זה לס״ת מנדין אותו ומפרסמין סכלותו ברבים עכ״ל:

וכבר אנן בעניותין צדדנו בדברי ריאז באשר דבר מלך מהרי״קש והנכון דהשתחויה דכתב רי״אז לאו בפשוט ידים ורגלים כדנקטי האי לישנא בש״ס אלא לכריעה קרי לה רי"אז השתחויה כלשון בני אדם והכי משמע בהגמי״י דהשתחויה דקאמרי כריעה היא ולפחות מוכח מדברי רי״אז דש״ד למנוע הכריעה וכדסברי הרב כנסת הגדולה והרב מהר״ר עזריה יהושע אמנם לכרוע נגד הכתב לא עלה על לב וככל אשר דיברנו בעניותינו.

ואולם אכתי צריך להבין הא דכתב רי"אז שלא נמצא שמשתחוין לארון הקדש שהרי הגהמי״י כתבו בפי״א וז״ל בתוספות ברכות כתב הר״מ פרדא בהר״ר מאיר דהטעם כדי שיהיו משתחוין מן הפתת נגד הארון וכו' ע״ש. וגם לאחרונים נמצא כזאת דמהרי״ל היה משתחוה לארון בצאתו כמ״ש בדרשותיו והביאוהו האחרונים גם כתבו משם הקדוש האר״י זצ"ל שהיה משתחוה נגד ההיכל בצאתו. וידעתי בי״ני שרי״אז קדם למהרי״ל ומהר״ם הכהן אשר חיבר הגמי״י תלמיד מהר״ם אפשר שהיה סמוך לדורו וגם התוס' הללו שהביא הגמי״י אינו רחוק לומר שלא ראם רי״אז. אמנם יותר נכון לומר דבהא נמי מודה רי״אז דאלו ההשתחואו' בכניסתו ויציאתו נודע שהם להקב״ה רק שהם נגד הארון כי שם עיקר הקדושה בבית הכנסת והשראת שכינתו והיינו דדייק רי״אז בלישניה וקאמר לא נמצא שמשתחוין לארון הקדש בבית הכנסת כלומ׳ הן בעודם בבית הכנסת כגון כשפותחין הארון וכיוצא לאפוקי כניסה ויציאה כנ״ל להשוות מימר קדישין והיו לאחדים ועלה בידינו שמצוה לכרוע לס"ת סמוך לכתב ואין שום פקפוק.

ד

ולכרוע ולומר וזאת התורה וכו׳ מותר לומר וזאת התור׳ הן עודנו בתוך אמת ויציב קודם שירה חדשה. הרב כנ"הג בתשובה א״ח ח״ב סי' נ״א.

תוכן העניינים

ברכי יוסף על אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה