אור ברסלב

ברכי יוסף על אורח חיים· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]

סימן קכב

סימן קכא

א

דין א'. הגהה. במקום שנוהגים לומר תחנונים קודם יהיו לרצון וכו' הרב בית חדש כתב דתקנת חכמים לומר יהיו לרצון בתר תפלת י״ח וכ״כ הרשב״א בתשובה דיהיו לרצון מכלל י"ח ואינו רשאי להפסיק בין סיום י״ח ובין יהיו לרצון באמירת תחנונים ומסתמא כך היא דעת כל הפוסקים וכו' ודלא כמ״ש בהגהת ש״ע דבמקומות אלו דנוהגין לפסוק באלהי נצור קודם יהיו לרצון מפסיקים ג״כ לקדיש וכו׳ דתלה הדבר במנהג וליתא דכיון דבגמ' אמרו דתקינו יהיו לרצון אחד י״ח ברכות מה לנו ולמנהג טעות שלא נהגו כן וכ"כ ב״י סי' קכ״ג בדין שיפסע וכו' דמה לנו ולמנהג טעות עכ״ל וקשה דהרי רבינו יונה פ׳ תפלת השחר כתב וז״ל ונראה שאף אם יאמר יהיו לרצון אחר התחנונים אין בזה איסור שהרי בברכות עצמן אם בא לומר בסוף כל ברכה מעין הברכה אומר ולא עדיף יהיו לרצון מהברכות עצמן עכ״ל והביאו מרן בב״י איכו השתא מה כל החרדה הזו אשר דימהו הרב ב״ח לההיא דסי' קכ״ג ומרתח קרתח דמה לנו ולמנהג בטעות הרי גדול המורים רבינו יונה קרי בחיל דרשאי לעשות כן ומה יוכיח הוכח מהגמ' ואיך כתב דדעת כל הפוסקים כן ודברי רבינו יונה נכונים בטעמן ונימוקן

ובכי הא ליכא למימר שהוא מנהג בטעות:

והכין חזינא להרב לחם חמודות פ״ק דברכות אות נ״ד שהביא דברי רבינו יונה וכתב וכן מנהג ארצות הללו לומר אלהי נצור קודם יהיו לרצון אלא דבמ״ש מור״ם בהגהה זו דמשו״ה רשאין ג״כ לענות קדיש וכו' חכך בדבר ע״ש אבל בעיקר המנהג לא ערער דמסתמיך ואזיל על דברי רבינו יונה. ומדברי הרב שיירי כנ"הג משמע קצת דהרב ב"ח והרב לחם חמודות רוח אחד להם ועין דואה דהרב בית חדש ללמד על עיקר המנהג יצא ודחאו והרב ל"ח כה דיבר בנמשך ממנו דכת' מור״ם דמשו״ה רשאין ג״כ לענות קדיש ובודאי דהרב שיירי כנ״הג אף הוא ראה הפרש גדול שביניהם אלא שקיצר את הרחב:

ב

מפסיקין ג״כ לקדושה וכו' כבר נתבאר דהרב ל״ח חכך בזה וגם הרב פר"ח כתב דאינו מחוור דמה בכך אם אומר תחנונים קודם יהיו לרצון הרי יהיו לרצון הוא מכלל התפלה ולא יפסיק וגם הרב ט״ז ערער על זה וכן עיקר דהנוהגים לומר אלהי נצור קודם יהיו לרצון לא יפסיקו לענות קדיש וכיוצא. אך מ״ש רב ט״ז על עיקר המנהג ולחלק יצא בין מוסיף בברכה דרך עראי לתוספת קבוע אינו מחוור:

ג

דין ב'. הרשות בידו כתב הרב פר״ח אעפ״י שהדין הוא ברור יראה לי להביא ראיה מדאשכחן למר בריה דרבינא פ׳ היה קורא דכי הוה מסיים צלותיה אמר הכי אלהי נצור לשוני וכו' י״לר אפרי פי וכו׳ ומשמע ודאי דקודם אלהי נצור אמרו ודאי כמו שאמרו דוד לאחר י״ח מזמורים ואפ״ה היה חוזר ואומרו פעם אחרת עכ״ל וק"ל על הרב ז״ל דמייתי הא כאלו חדשות הוא מגיד ומר ניהו היולדה והמחזיקה. והלא אהא גופא דמר בריה דרבינא הוו בה רבוואתא קמאי ופוק חזי להרשב״א בחידושיו ס״פ היה קורא דכתב עלה וז״ל מר בריה דרבינא וכו׳ יהיו לרצון וכו' כך כתוב בספרים ומשמע מיהא שכל אותן תחנונים שאמרו כאן לאחריהם היו אומרים יהיו לרצון והראב״ד כתב שאין נכון לומר יהיו לרצון לאחד תחנוני' אלו אלא קודם להם לאחר סיום י״ח כמ״ש דוד וכו' עכ״ל ומשמע דלהראב״ד ל״ג בש"ס יהיו לרצון וכן משמע ממ״ש הרשב״א בתחילה כך כתוב בספרים ר״ל דאיכא מאן דלא גריס וכן ראיתי בס׳ ארחות חיים דף ט"ו ע"ב שכתב וז"ל והראב״ד כתב שצריך לומר יהיו לרצון תכף אחר י״ח ברכות ולא יאמר אותו אחר תחנונים כלל וכן נראה דעת הרשב״א אבל כתב שיחזור לומר יהיו לרצון אחר תחנונים וכן היה נוהג הוא ז״ל עכ״ל ומוכח דלהראב״ד אם בא לאומרו פעם שניה אחד התחנונים אינו נכון וא"כ מוכח דל"ג ליה בגמרא כלל דאין לומר דגריס ליה ברישא דמאי חדית דמר בריה דרבינא קאמר יהיו לרצון בסיום י״ח הא כלהו אמרי הכי ואם להשמיענו דמר בריה דרבינא ללמד יצא שצריך לאו׳ תכף הא להראב״ד כך היה המנהג פשוט ומכל האמוראים איכא למשמע הכי ואף שיש לישב יותר נראה דהראב"ד לא הוה גריס ליה:

ורבינו יונה פ' תפלת השחר מריה דהאי שמעתא דהרשות בידו לאומרו תרי זמני אשר משמו כתבו מרן בב״י ופסקו כאן בדין זה איהו גופיה שם כתב וז״ל נראה שמנהגם היה לומר תחנונים אחר שהיו אומרים יהיו לרצון וכו׳ וכן נראה יותר נכון מדחזינן שהתקינו לאומרו כנגד מה שאמרו דוד וכו׳ ואם יראה לחזור ולאומרו פעם אמרת הרשות בידו ומ״ש בגמ׳ מר בריה דרבינא בתר צלותיה אמר הכי אלהי נצור וכו' יהיו לרצון וכו' דמשמע שהיה אומר יהיו לרצון בסוף התחנונים אפשר לומר שלא אמר בתר צלותיה מיד שהיה מסיים התפילה בעמידה אלא אחר שהיה מתפלל היה אומר אלו התחנונים מיושב עכ"ל עיניך הרואות שהראב"ד ורבינו יונה והרשב״א עמדו על הא דמר בריה דרבינא ומשמע דהראב״ד לא גריס ליה וסבר דלאו מר בריה דרבינא חתים עלה ורבינו יונה אוקמיה בתר צלותא לגמרי כי הוה יתיב וא״כ מה זה דהרב פר״ח ראו הביא לנו מילתא דהוו בה קמאי ודחו לה וכמדומה דאישתמיטו מיניה דברי הראשונים הנז' וגם מהרב יד אהרן שכתב שהרב פר״ח הביא ראיה מהגמ׳:

ברם ק״ק על רבינו יונה דהוא ז״ל כתב דאם ירצה לחזור ולאומרו פעם אחרת הרשות בידו ותכף הביא הך דמר בריה דרבינא ואוקמיה בתר דיתיב ונהי דהוה גריס בתר צלותיה כאינך כדגריס הרשב׳א ע״מ מאי דוחקיה לאוקמא בהכי ולימא דהוה קאמר ליה זימנא אוחרי ובהא סליק. ואפשר דאע״ג דהרשות בידו ס״ל דאינו מנהג ותיקין דנימא דהכי נהיג מר בריה דרבינא. א״נ אפשר לדחוק דשיעור דבריו הכי הוי הרשות בידו ומ״ש בגמ' וכו' כלומר דממ״ש בגמ' אין ראיה לזה שכתב דהרשות בידו דאפשר לדחות דאחר שישב קאמר ואין ראיה משם אבל השתא דמכח סברא הכי מסתבר דהרשות בידו אית לן לאוקמה בהכי ודוחק:

תוכן העניינים

ברכי יוסף על אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה