ברכי יוסף על אורח חיים· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
סימן קח
א
דין ב'. מתפלל שחרית שתים וכו', מי שנאנס ולא התפלל ערבית ויהי בבקר התפלל שחרית בלחש וכיוון בה לתפלת שחרית. והדר יהיב דעתיה וכיוין עם הש״ץ בחזרה לצאת י״ח וכיוין על תפלת ערבית שהוא חייב לפום ריהטא נראה דיצא י״ח וא״צ להתפלל אחרת בפרוע פרעות לתפלת ערבית כי פרוע הוא כי פרע״ו בכוונתו עם הש״צ בחזרה שהרי פסק מרן לקמן סימן קכ“ד דין יו״ד דמי ששכח יעלה ויבא או כל מידי דבעי מהדר יכוין דעתו וישמע מהש״ץ כל י״ח ברכות כאדם שמתפלל לעצמו וכו׳ ע״ש וה״ה נמי בזה שהיה חייב להתפלל שנית לתשלומין וכיוין לצאת בתפלת ש״ץ יצא:
ובשגם לחלק יצאת שהש״ץ מכוין לתפלת שחרית ואיהו מכוין לערבית לית לן בה כיון שהברכות כי הדדי נינהו ויש להביא ראיה ממ"ש הרדב״ז בתשובה סימן שס״א דש״ץ שהיה אנוס ולא התפלל במ״ש דבבקר לא יתפלל כי אם שתי תפלות הראשונה בלחש לחובת היום והשניה בקול רם יכוין לתשלומין ולהוציא את מי שאינו נקי וכו׳ ע״ש הרי שכתב הרב ז״ל דש״ץ שלא התפלל ערבית יכוין בתפלתו בקול רם לתשלומין ולא אצטריכא ליה אלא משום שהיה מ״ש ולא הבדיל ע״ש. וכן הכנ״הג והפר״ח בסימן זה הביאו תשובת הרדב״ז הנז׳ דש״ץ מכוין בתפלתו בקול רם לתשלומין וכתב הרב פר״ח דהדין הוא ברור. וה״ה נימא בזה שכיוין בתפלת הש״ץ לתשלומין דידיה:
אמנם אכתי יש להסתפק שהרי מרן כתב לקמן סימן קכ״ד בדין הנז' דכיון שכבר התפלל אלא ששכח ולא הזכיר אף שהוא בקי ש״ץ מוציאו משמע דוקא משום שכבר התפלל אלא שטעה להכי הש״ץ מוציאו אף שהוא בקי וא״כ בנ״ד שזה לא התפלל תפלת ערבית והוא בקי אפשר דגם כי כיוין דעתיה בתפלת הש״ץ לתשלומין דערבית לא יצא ויש פנים לומר דכיון שכבר התפלל שחרית עתה ומאי דסמיך אש״ץ היינו בתפלה דאניס ומחמת אונסו לא התפלל ערבית הו״ל כשכח ולא הזכיר ויוצא בתפלת ש״ץ ומה גם למ"ש הרשב״א בחידושיו פ' תפלת השחר דאם טעה ולא הזכיר מטר אף דנזכר בברכה אחרת שלא סיים תפלתו סומך על תפלת ש״ץ בקול רם אף שלא התפלל כי אם חצי תפל'. ותו דהכא בדיעבד שכבר כיון עם הש״ץ לתפלת תשלומי ערבית והיה אפשר דינא אף שהוא בקי:
ונראה להביא ראיה ממ״ש הטור סימן רס״ח וז״ל רב משה גאון כתב יחיד שטעה ולא הזכיר אתה קדשת בליל שבת אם שמע מש"ץ ברכה מעין שבע מראש ועד סוף יוצא י״ח ותימה הוא וכו׳ היאך יוצא בברכה מעין שבע ולא דמי למ״ש בה״ג יחיד שלא הזכיר של ר"ח וכו׳ אבל הכא היאך יוצא בברכת מעין שבע במקום שבע וקשיא טפי לרב נטרונאי שאמר יוצא בו אם לא התפלל כלל דק"ל כר״ג דאמר אין ש"ץ פוטר היחיד אלא בר״ה ויה״כ אבל לא בשאר ימות השנה עכ״ל וק"ק במ״ש הטור דק״ל כר״ג שאמר וכו' דמשמע שזוהי סברת ר״ג ואין הדבר כן דסברת ר״ג היא בין בר״ה בין בשאר ימות השנה ורבנן פליגי עליה בכל אלא דאנן קי״ל דהלכה כר״ג בר״ה וי"הכ וכרבנן בשאר ימות השנה כמבואר בשילהי ר״ה ע״ש ובפסקי הרא״ש והו״ל לטור לומר דקי"ל כרבנן דאין ש״ץ פוטר היחיד בשאר ימות השנה. איברא דבענין זה איכא למיקם טובא בדברי הטור בסי' קכ״ד וסי' תקצ״א ובדברי מרן ב"י בסימנים הנז' לא ע״ט האסף.
ורואה אני למרן בב״י שם סי' רס״ח שנה ופי"רש לנו טעמן של גאונים דכיון דתפלת ערבית רשות לא חמירא כשאר תפלות לרב משה כדאית ליה ולרב נטרונאי כדאית ליה וכן
פסק בש״ע שם סי' רס״ח וז״ל אם התפלל של חול ולא הזכיר של שבת או שלא התפלל כלל ושמע מש"ץ ברכה מעין שבע מראש ועד סוף יצא עכ״ל הראית לדעת דמרן פסק כדברי הגאונים ובודאי דטעמו כמה דתרגמה ואסברה לן בב״י דתפלה ערבית רשות הלכך אקילו בה ומזה ראיה לנ״ד שכיוין לצאת בחזרת ש״ץ לתשלומין דערבית דיצא דהגם דבעלמא אין ש״ץ מוציא הבקי בשאר ימות השנה אף בדיעבד כמו שנראה מדברי הטור הכא שהיה לתשלומין דערבית שהיא רשות מקילינן בה דהרי אפי' בברכה מעין ז' אך יצא יצא:
איברא דחזה הוית בס׳ שיבלי הלקט בסי׳ טו״ב שכתב וז״ל וכתבו רב משה ורב נטרונאי גאונים יחיד שטעה ולא התפלל של שבת אי שמע מש״ץ ברכה אחת מעין ז' מרישא ועד סופה ואומר מילתא מילתא בהדיה ומכוין דעתיה נפיק ידי חובתיה עכ״ל ולפי דבריו לא אשכחן דכתבו הגאונים דיצא אלא בדאמר מילתא מילתא בהדיה ומאחר שכן יאמר האומר דבנ״ד דשמע לבד תפלת הש״ץ בקול דם לא נפיק. ברם לא חשחין אנחנא על דנא פתגם דקי״ל בעלמא שומע כעונה והיינו דאמר מילתיה בהדיה היינו דשתיק משתק אידי ואידי חד שיעורא. והא איכא סהדא רבא הטור שהביא דברי הגאונים דיצא בשמיעה לבד וכן פסק מרן דאי שמע לחוד יצא:
ואתה תחזה שינוי אחר בין הרב שבלי הלקט ובין הטור דהטור כתב משמיה דרב משה גאון בטע׳ ומשמיה דרב נטרונאי גאון בלא התפלל והרב שבלי הלקט על שניהם הוא אומר דכתבו רב משה ורב נטרונאי יחיד שטעה ולא התפלל של שבת דמשמע קצת דתפלת חול מיהא התפלל:
ועין לו ראתה להרב ארחות חיים הנדפס חדש ממש הלכות תפלה אות ק״א דף י״ט ע״ב שכתב וז״ל טעה והתפלל של חול בשבת יצא אבל צריך לכוין לבו בתפלת הש"ץ ובערב שבת יכוין בברכה מעין שבע וכ״כ רב נטרונאי והר״ם ובתשובת הגאונים כתוב שצריך לחזור ולהתפלל בכל התפילות של שבת וי״ט וכן דעת בעל התרומה וכ״כ הרשב״א עכ״ל הרי שגם הרב ז״ל כתב בדברי הגאונים רב נטרונאי והר״ם שיכוין בברכת מעין ז׳ ולא הצריך דלימא מילתא וכדברי הטור ומרן:
ומ״ש משם הגאונים דצריך לחזור ולהתפלל נראה דלא מיעט אלא דוקא ברכה מעין ז' וליל שבת אצטריכא ליה אבל מודו הגאונים דמצי לכוין בתפלת שבע דש״ץ כסברת בה״ג בר״ח. ובהכי ניחא שכתב דכ״כ הרשב״א והקשב״א בחידושי ברכות פ' תפלת השחר ס״ל כסברת בה״ג. והרב אבודרהם בביאור ברכה מעין ז' הביא דברי הגאונים רב נטרונאי ורב משה כמ״ש הטור והביא דברי הטור וכתב וז״ל ועוד נ״ל דאינו יוצא בברכת מעין ז' וכו׳ וחוזר ומתפלל שבעה ברכות וכן מצאתי בתשו' הגאונים שאם שכח אתה קדשת שמחזירין אותו עכ״ל הא למדת שדברי תשובת הגאונים הם באתה קדשת כדאמרן. ומ״מ הדבר פשוט בנ“ד דיצא לפי מה שפסק מרן בסי׳ רס״ח ומדובר:
ב
דין ד׳. אין תשלומין אלא לתפלה הסמוכה וכו׳ זה דעת הרמב״ם וסיעתו וכן ראיתי בתשונות הגאונים כ״י סי׳ רע״א דאי לאו הכי ליתיה בתשלומין ועמ"ש הרב פרי חדש. ודברי הגאונים דברי קבלה הם:
ג
כתב מהר״י זיין בס׳ תשובותיו שערי ישועה כ״י שער ב' סי׳ ב׳ וז״ל נסתפקתי במי ששכח ולא התפלל שחרית עד עבור שש שעות אם יתפלל מוסף שתים בשעה שביעית או לאו ונראה להביא ראיה ממ״ש מרן בב״י סי' רפ״ו ואם שכח ולא התפלל עד שעבר כל זמנה כתב רשב״ם דאין לה תשלומין וכו' כ״כ התוס׳ והרא״ש וכו׳ דדוקא בתפלת י״ח שהיא של רחמים יש לה תשלומין וכו' אבל מוסף כיון שמזכיר בתפלה קרבן מוסף אינו ראוי להתפלל אלא בזמן הקרבת מוסף וכו' וזכינו לדין דבנ״ד נמי אינה מועל׳ תפלת המוספין להשלמה כיון שמזכיר בה קרבן מוסף אינו ראוי שתעלה לתפלת שחרית אלא יתפלל מוסף תחילה וכשיגיע תפלת מנחה יתפלל מנחה שתים עכ״ל.
וזו של כת הקודמין היא והדבר מפורש בדברי הרב נחלת צבי בסימן זה ס״ק ו' וז״ל ונלע״ד אף שאין תשלומין למוספין מי שאנוס ולא התפלל שחרית בשבת יש לה תשלומין למנחה אף שאין השלמ' מועיל אלא בתפלת הסמוכה לה וכאן בתפלת מוסף אין לה השלמה להתפלל מוסף שתים הואיל דמוסף עצמו אין לה השלמה א״כ ודאי שהיא אינה משלימה אפ״ה נראה שיש השלמה לתפלת שחרית במנחה וכו׳ ע״ש שהאריך בטוב טעם ודעת. וק״ק על הרב מהר״י זיין שלא העיר בהא דאין תשלומין אלא לתפלה הסמוכה וכו' והגם שהחילוק ברור ככל אשר דיבר הרב נחלת צבי והאריך ע"ש מ״מ הו״ל לחקור בזה ולתת טעם דשאני מוסף. ועיין בסמוך אות ה' ובקונט' אחרון:
ד
מי ששכח להתפלל שחרית ומוסף ונזכר במנחה יתפלל מנחה ואחריה מוסף ואח"כ תפלת שחרית ואם התפלל תפלת מוסף קודם מנחה יצא הרב מהר"י זיין בש״ות שערי ישועה כ״י א"ח שער ב' סי׳ א׳:
ה
נהירנא כי זה שנים רבות קודם שבאו לידי תשו' מהר"י זיין כ״י הנז׳ מעשה בא לידי בראובן שלא ידע שהוא ר״ח והתפלל חול ובחצות היום ממש ידע שהוא ר״ח דאז אינו יכול להתפלל שחרית למאן דאמר ואינו יכול להתפלל מנחה למ״ד כאשר יראה הרואה בדבר הפוסקים ושאלו את פי ואמרתי שיתפלל מוסף תכף ומיד כי אם התפלל מוסף קודם שחרית יצא ושעת הדחק כזו כדיעבד דמי וגם במוסף לא מצי להתפלל תשלומין דשחרית כמ״ש הרב נחלת צבי וכבר כתבו הרמ״ע והרב כנ"הג סימן תכ״ב דיחיד שהתפלל מוסף ושוב ידע דלא הזכי׳ ר"ח בשחרית דאינו חוזר ולא יהא דיעבד דיחיד חמיר מש״ץ לכתחילה וה״נ חל עליה חיוב מוסף וכיון דאינו זמן תפלת שחרית כי אתי חיוביה במנחה לא מחייב כיון דכבר התפלל מוסף. והגם שהרב פר״ח פליג על הרמ״ע והרב כנ"הג נקיטינן כותייהו וכן הרב מגן אברהם סי' קכ״ו מסכים הולך עמהם וספק ברכות להקל ואחר זמן רב באו לידי תשובות הרב הנז' וכבר כתבתי דעתו בסמוך אות ג' דיתפלל מוסף ומנחה שתים ולפק״ד נראה כדכתיבנא בעניותין שיתפלל מוסף תכף ודיו ובהעלות המנחה יתפלל מנחה אחת ועלתה לו ודוק היטב. ועיין מ"ש הרב פר״ח בלקוטים סי׳ רל״ג ומשם באר״ה וק״ק על הרב מהר״י זיין בתשובה הנז׳ שלא העיר בשום דבר מזה:
ו
דין ח׳. מפני שסבור שעדיין יש לו זמן להתפלל וכו' מהכא מוכח דסבור דיש לו שהות ועברה השעה מקרי אונס וק׳ על מור״ם בי״ד סי' רל״ב דין י״ב שהביא פלוגתא בזה. הגאון מהר״ר שעפטל בס' ווי העמודים דף י״ז. וכבר העירו האחרונים בזה עיין בדברי הרב מגן אברהם. ושם כתב הרב מגן אברהם דשכחה הוי אונס וכו׳ ועיין בתשובת שער אפרים סי' כ״ח ובתשובת שבות יעקב סי׳ קמ״ח ח"ב ומורי הרב בספר נחפה בכסף ח״מ סי' כ״ג האריך בזה וכתב דהוי מחלוקת האחרונים ע״ש באורך וכלם לא העלו על דל שפתם תשובת מהר״ם מינץ סי' כ״ח שפסק דשכחה הוי שוגג והביא ראיה מקמא דף כ״ו וכבר הרבנים הנז' עמדו בסוגיית קמא הנז'. ותו ק״ק על הרב שבות יעקב דחלק על הרב מהר״ר ליב והביא סוגית קמא הנז׳ ולא זכר שהוא הביאה ודחאה. ואין כאן מקום לעמוד בזה:
ז
דין ט׳. מתפלל ערבית שתים של שבת וכו'. (טעם) [טעה] והתפלל ראשונה של שבת לחובת שעתה ושניה של חול לתשלומין יצא כיון דקי״ל דבדין היה להתפלל של חול בשבת ויזכיר שבת א״כ לפום דינא הי״ל להתפלל לזה שתי תפלות של חול ובראשונה יזכיר שבת ולא בשניה כדין מבדיל בראשונה ואינו מבדיל בשניה ומאחר שכן הגם דהשתא תקון רבנן ז׳ ברכות בשבת המתפלל ראשונה של שבת ושניה של חול יצא הרב מהר"ר יעקב פראג״י מהמה אב״ד דק״ק נא אמון בדורות שלפנינו בתשובותיו כ״י סי' י״ד וכן כתג הרב פר״ח:
ח
דין יו״ד. מבדיל בראשונה ואינו מבדיל בשניה וכו'. מי שהיה צריך לתשלומין בליל מ״ש והתפלל שתים ולא הבדיל בשתיהן וטעם קודם שהבדיל דקי״ל דצריך לחזור ולהתפלל. יש להסתפק אם יחזור גם תפלת התשלומין דכיון שנפסלה תפלת ערבית א״כ נמצא דתפלת התשלומין קדמה לתפלת שעתיה ונראה דכיון דבשעה שהתפלל התשלומין היה כדין שהרי יש כוס לפניו עלתה לו תפלת התשלומין אלא דבמה שטעם אח״ך נתחייב בתפלה. הרב מהר״ר יעקב פראג״י מהמה בתשוגותיו כ״י סי' ט״ו ונראה דגם לסברת מהר"ש גארמיזאן שהביא הרב פר״ח ריש סי' זה דאם טעה בראשונה שלא שאל מטר אף ידי תשלומין לא יצא וכו' ע״ש הכא מודה:
ט
מי שלא התפלל מנחה ביום שלפני יום שאלת המטר ומתפלל ערבית שתים ישאל מטר בשתיהן ובדיעבד אם לא שאל מטר בתשלומין יצא. הרב מהר״ר יעקב פאראג״י מהמה בתשובותיו נ״י סימן ע״א. ונן כתב הרב מהר״י זיין בש״ות שערי ישועה כ״י א״ח שער ב' סי' ג':
י
דין י״ב. הטועה ומזכיר מאורע וכו׳. כתב הרב ט"ז דצ״ע דין זה ועכ״פ נראה דאם הפסיק שלא מענינו דלא עדיף מאם שח בתפלה דסי׳ ק"ד ה״נ במה שזכר שלא מעין המאורע ועוד ראיה מסי׳ תקפ״ח אם הפסיק בקול שא״צ הוי הפסק וכן פסק שם בש״ע עכ״ד ומ״ש ועכ״פ נראה דלא עדיף מאם שח וכו' כונתו דרוצה לחלוק בדין זה כי מלבד שדחה הראיה לענין דינא קאמר דהו״ל כשח וכו׳ דפסק מרן לעיל סי' ק״ד דהוי הפסקה דחוזר לראש אם שח בג' ראשונות ובאחרונות לרצה וה"נ הויא הפסקה וזהו דמייתי מסי' תקפ״ח נמי דהוי הפסקה וזה פשוט בכונת דברי הרב דלא כמי שטעה בכונתו. אבל במ״ש דמרן פסק סי' תקפ״ח דהוי קול אחר הפסקה הרואה יראה שם דמרן כתבה לזו בלשון יש אומרים דמשמע דהסתם פליג וזה כלל בידינו דדעת מרן כסתם כידוע אמנם הרב סמיך אמ״ש בסי' תק״ן ועמ"ש בריש סי' רי״ג בס״ד. וכתבו האחרונים דדין זה דוקא בתשלומין ולא בעיקר תפלה ע״ש וכמ״ש בעניותין לקמן סי׳ קפ״ח אות יו״ד וסי' ת"ץ וס' תרס"ח אות ב' בס"ד: