אור ברסלב

ברכי יוסף על אורח חיים· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]

סימן צ

שיורי ברכה

א

דין ד׳. שיהיו בבית הכנסת י״ב חלונות. כתבו ז״ל שיהיו בכל הרוחות מלונות ובין כלם י״ב. ודברי הרמב״ם בס׳ תשובותיו הנק' פאר הדור סי' קמ״א בזה קצת מן המתמיהין:

ב

דין ו'. לא יתפלל במקום פרוץ וכו' כתב הרב מגן אברהם דמשמע בזהר דיש להתפלל בבית. ומורינו הרב בתי כהונה ח״א סי' האריך בזה והעלה דבמקום מוקף מחיצות אך שאינו מקורה שפיר דמי. וכן המנהג פשוט בתוככי ירושלים ע״הק שהציבור מתפללין בבית הכנסת במקום שאינו מקורה ורבנן דמתיבתי מתפללין מנחה וערבית בחצרות בתי מדרשות:

ג

דין ט׳. ישתדל אדם להתפלל בב״ה עם הציבור וכו'. נשאל הרדב״ז בראשון סי' י״ג מי שנתן לו רשות השר בית הסהר לצאת יום אחד בשנה דוקא איזה יום יבור לו האדם. והרב ז״ל קפסיק ותני דהמצוה ראשונה שתבא לידו דאי אפשר לו לעשותה בבית הסהר יצא ויעשנה דקי״ל אין מעבירין על המצוות ועל דבר זה אריה שאג הרב מהר״ר צבי אשכנזי בתשובת סי' ק״ו חד״ר ותי"מא מהא דאיבעיא לן פ' התכלת דף מ״ט בעא מיניה ר׳ חייא בר אבין מרב חסדא צבור שאין להם תמידין ומוספין איזה מהם קודם ה״ד אלימא דיומיה פשיטא תמידין עדיפי דהו״ל תדיר ומקודש אלא תמידין דלמחר ומוספין דהאידנא תמידין עדיפי שכן תדיר או"ד מוספין עדיפי דהו״ל מקודש ואי כסברת הרב אף אי תדיר עדיף מוספין קדמי משום אין מעבירין ומאי בעי אלא מוכרח דלא אמרו אין מעבירין אלא בששתיהן שוות לא בדחד מינייהו עדיף ובהכי תריץ יתיב לקושית התוס' שם ופ' כל התדיר דף צ״א דאמאי לא מייתי ראיות דהתם הכא והני דהכא לא מייתי התם משום דהתם פ' כל התדיר שתיהן לפניו ואין כאן העברה על המצוות והכי נינהו כל הראיות דמייתי ובכך בעיא דפ' התכלת צריך להעביר על המצות והראיה דמייתי ממוספין אין מעכבין התמידין דכי הדדי נינהו ליכא לאתוייה בזבחין דדילמא בדתרוייהו קמיה תדיר עדיף אלא דהתם אהני הא דאין מעבירין למקודש לשווייה

כתדיר עכ״ד:

וק״ק דברישא פסיק ותניא דלא אמרו אין מעבירין אלא בתרוייהו כי הדדי נינהו לא בדחד מינייהו עדיף ומשמע דדייק לה מדנקט בצדדי הבעיא מטעמא דתדיר או מטעמא דמקודש לחוד אלמא לא תליא מילתא אלא במאן דעדיף מאידך וא״כ הדרא קושית התוס׳ לדוכתא דבעיין ודפ' כל התדיר דא ודא חדא היא תדיר ומקודש הי עדיף מאידך דהיכא דחד עדיף לא אמרינן אין מעבירין:

ואפשר דהרב ז״ל נקט נפשיה בקצי״רי במקום שאמרו להאריך ואני אפרש ולפי דרכינו נישב דעת רבינו עובדיא פ' כל התדיר שכתב דבעי הש״ס תדיר ומקודש הי קדים ונראה דתדיר קודם וצווחו עלה רבנן בתראי דבעיא דלא איפשיטא בש״ס היכי פשטה מדנפשיה וכבר ראיתי מי שתירץ דנקיטינן כדעת הפשטן פ׳ כל התדיר דרוב הראיות דמייתי נינהו דתדיר קודם. ולא נהירא לן דסוגיין הויא תיובתיה דאמרינן אלימא תמידין דיומיה ומוספין דיומיה פשיטא דתמידין עדיפי דהו״ל תדיר ומקודש אלמא דפשיטא ליה כדעת הדוחה פ' כל התדיר דקדושת המקודש אהניא גם לתדיר ובהכי נדחו כל הראיות דפ׳ כל התדיר דפשיט מינייהו דתדיר קודם:

ועוד אבא אעי״ד בסוגיית פ׳ התכלת במאי דקאמר אלימא תמידין ומוספין דיומיה וכו' דהיכא דקאמר הש״ס כי האי לישנא אלימא מרוצת הלשון מור״ה מאד דיש לפניו שתי דרכים וקמא לא ניחא ליה והשני קשה הימינו ומ״ה פריך ה"ד אלימא. והתרצן פור״ש לעשות לו דרן מחודש. דאי לא קשיא ליה אלא בצד אחד והשני נח לו אין צורך להקשות היכי דמי אלימא דלימא איהו לנפשיה לאוקומה במציאות השני ומעביר ראשון. וזה פשוט בסוגית הש״ס. ותו אמאי לא אוקמא בתמידין דהאידנא ומוספין דלמחר וכגון דבערב שבת ליכא אלא ארבעה כבשים ופשיט' דתמידין דשבת עדיפי שהם תדיר ומקודש אמנם דערב שבת ומוספין דשבת הי עדיף תמידין דע״ש עדיף שכן תדיר או מוספין דהוו מקודש:

ואולם אפשר לומר דמאן דבעי היכי דמי אלימא הוה פשיטא ליה דתדיר ומקודש תדיר עדיף וגם הוה פשיטא ליה דאין מעבירין על המצוות לא אתמר אלא בדתרווייהו כי הדדי נינהו לא בחד עדיף אמטול הכין כי בעי צבור שאין להם תמידין ומוספין איזה מהם קודם פריך היכי דמי אלימא וכו' משום דמשמע ליה דגם הבעיין הכי סבר דמדבעי צבור שאין להם וכו' ולא בעי בסתמא תדיר ומקודש איזה מהם קודם וגם לא בעי תדיר דלמחר ושאינו תדיר דיומיה הי קדים שמעינן דלא מספקא ליה בסתם תדיר ומקודש וגם לא מספקא ליה אין מעבירין על המצוות בדחד עדיף ומשום הכי הקש׳ עצמו לדעת היכי דמי דליכא לאוקומה בתמידין ומוספין דיומיה דפשיטא דתמידין עדיפי דהו״ל תדיר ומקודש ודלא כדעת הפשטן בזבחים דקדושת היום לא מהניא לתדיר והיינו דהוצרך לפרש הצד הוה לאפוקי דעת הפשטן דהתם אמנם הצדדים אחרים הוה פשיטא ליה דליכא לאוקמא בהו דליכא לאוקמה בתמידין דיומיה ומוספין דלמחר משום דפשיטא דתמידין עדיפי דהו״ל תדיר ואיכא נמי אין מעבירין וגם מוספין דהאידנא ותמידין דלמחר סבר דפשיטא דתמידין עדיפי דתדיר נינהו וקדים למקודש ובדחד עדיף ליכא אין מעבירין. ואהדר ליה התרצן דשפיר איצא לאוקומה במוספין דהשתא ותמידין דלמחר דהגם דלא אמרו אין מעבירין בדחד עדיף והיינו דלא בעי בשאינו תדיר דיומי׳ ותדיר דלמחר מיהו אינו כי אם בדאידך לית ביה שום רבותא כלל אמנם בדאית ביה שום רבותא לגבי אחריני כגון מקודש דקדים לשאינו מקודש הגם דלגבי תדיר כששתיהן לפניו תדיר קודם מ״מ מספקא ליה במקודש דהאידנא ותדיר דלמחר מי אמרינן דאהני אין מעבירין למקודש לאקדומיה לתדיר דלמחר או דילמא דמאחר דאם היו תדיר ומקודש לפנינו תדיר קודם ה״ה נמי דאין משגיחין באין מעבירין ותדיר דלמחר קדים למקודש והשתא והיינו דקאמר תמידין עדיפי שכן תדיר או מוספי עדיפי דהו״ל מקודש כלומר תמידין עדיפי שכן הוא הדין דתדיר קודם למוקדש או מוספי עדיפי מטעם אין מעבירין משום דנצטרף נמי דהו״ל מקודשת ודייק לישנה דנקט שכן תדיר וגבי מוספין לא נקט שכן מקודש אלא דהו״ל מקודש ונמצא דסוגייא זו אזלא דתדיר ומקודש דבעלמא תדיר עדיף:

ואפשר דזו שיטת רבינו עובדיא שכתב ונראה דתדיר קודם והיה טעמו מכח הך סוגיא דפ׳ התכלת דמוכח מינה דפשיטא להו דתדיר עדיף:

גם בשיטתינו. זאת נוחים כל הדקדוקים דדייקינן הניתנין למעלה כי יתן את רוחו המעיין עליהם והרי הוא כמבואר. ומתרצתא נמי קושית. התוס' הנז׳ והדברים מבוארים:

ומשתכל הוית לגדול בדורו מהר״ח אלפאנדרי בס' דרך הקדש דף ד׳ ע״א שכתב וז״ל ועוד אני תמיה על התי״ט וכו' דכיון דבתלמודא לא איפשיטא וכו׳ ואלו בירושלמי פ״ז דנזיר אמרו אתיא דר״א כב"ש דב״ש אמרי תדיר ומקודש תדיר קודם כן ר״א אמר גבי כ״ג ונזיר תדיר ומקודש תדיר קודם ואיפשיטא בעיין ואשתמיטיתיה להרב גם להתי״ט והרמב״ם פ״ז דנזיר פסק כחכמים שיטמא נזיר ובה' תמידין כתב תדיר ומקודש יקדים איזה שירצה והו״ל למפסק תדיר קודם עכ״ל ודבריו קשים חדא דחדית לן דאיפשיט בעיין ואייתי מתניתא בידיה דברי הירושלמי דתדיר קודם ומוכיח כל לשונו דתדיר קודם והלא זו היא סברת ר' אליעזר וב"ש ולית הלכתא כוותייהו אלא כב״ה ורבנן והן לו יהי כדבריו דאיפשיט בעיין היינו דמקודש קודם:

ותו שכתב דהרב״ם שפסק פ״ז דנזיר כחכמים הו"ל לפסוק תדיר קודם והני מילי דמר סתרא״י נינהו והן נסת״ר מחמת״ו דכיון דפסק כחכמים בנזיר וכ״ג אכ״מ קודש קודם דר״א הוא דסבר תדיר קודם ואיך כתב דהול״ל תדיר קודם והרי זו סברת ר״א דפסק דלא כוותיה:

וכבר ראיתי הני תרי תמיהי המה ראו כן תמהו הרב חזון נחום במס׳ כלים דף ט״ו ע״ב והרב יד אהרן בסימן זה דהרב יד אהרן מותיב לקמייתה למה שישב הרב הנז׳ תשובת הרדב״ז הנז' וזאת שנית חזות קשה קשיתיה להרב חזון נחום:

ועלה במחשבה להגיה תיבה אחת בדברי הרב הנז׳ ובמקום מ״ש על הרמב״ם והו״ל למפסק תדיר קודם צ״ל מקודש קודם והיינו נדחקים בכל לשונו דכוונתו למנקט דמקודש קודם כרבנן. אבל מאי דתריץ יתיב תשובת הרדב״ז בין הכי ובין הכי תימה עליו כאשר הוקשה להרב יד אהרן דאין זה מעלה ארוכה להרדב״ז שכתב דהמצוה ראשונה יעשה דאין מעבירין. והדבר הקשה על זוגא דרבנן הובאו דבריהם בס' צררד הכסף למהר״א גאטינייו וז״ל הנדפס חדש ממש דף קכ״ו ע״ב וע״ג דשקלי וטרו על הרב דרך הקדש במאי דסמיך אירושלמי ומשמע מלשונם דכונת הרב הנז' לומר דתדיר קודם ולא העירו בהני בי תרי הנתנין למעלה:

ועוד בה שלישיה איכא למיקם בהא מילתא וקשה על הרבנים הנז' שלא העירו עליה דהלא נראה שהכ"ג הוא תדיר והנזיר מקודש ממנו גדל פרע ואסור ביין ושכר ואביזרייהו ומאחר שכן נובין ונדון מה הלשון אומרת בירוש' דר״א אתי כב״ש דתדיר קודם והרי ר״א סבר דיטמא כ״ג ואל יטמא נזיר ואי ר״א סבר תדיר קודם ומקודש יוצא בגרעון הול״ל יטמא נזיר שהוא מקודש ואל יטמא כ״ג שכן תדיר ואדרבא רבנן דסברי יטמא נזיר אתו כב״ש דתדיר קודם והיינו דקאמרי רבנן ואל יטמא כהן שקדוש תו קדושת עולם:

והיותר קשה אצלי מ״ש הרב חזון נחום שם וז״ל ואע״ג דלכאורה ק' איך קאמר בירושלמי דנזיר מקודש מכהן והלא אדרבא הכהן מקודש יותר וכו׳ י״ל דבאיכות הקדושה מיהא קדושת הנזיר גדולה מקדוש׳ הכהן והו"מ ר״א למימר טעם זה וכו׳ ע״ש ודבריו קשים בעיני דאיך כתב דהירושלמי קאמר דנזיר מקודש וקשיתיה דכהן מקודש הימנו ותירץ דהוה ר״א מצי למימר טעם זה וכו' דזה מורה דר״א סבר מקודש קודם והרי הירוש׳ קאמר דר״א סבר תדיר קודם ואדרבה הו״ל למידק כדוקיין:

וסברית מימר דהא דאמרו בירושלמי דר״א סבר דתדיר קודם לאו בפירושא אתמר אלא מכללא אתמר דמדיהיב טעמא ר׳ אלעזר שאל יטמא נזיר שמביא קרבן על טומאתו משמע דר״א סבר בעלמא דתדיר ומקודש תדיר קודם דאי סבר בעלמא מקודש קודם אמאי אצטריך בנותן טעם שמביא קרבן דמשמע דאי לאו בר קרבן הו״א יטמא נזיר והרי מקודש קודם וחשיב ונזיר מקודש טפי מכהן אלא מוכח דסבר ר״א בעלמא תדיר קודם והיינו דאצטריכא ליה טעמא דקרבן דאי לא״ה יטמא נזיר ואל יטמא כ״ג שכן תדיר וחשיב ממקודש:

ואף רבנן הכי סברי דתדיר קודם דאפי׳ דנזיר בר קרבן אמרי דיטמא נזיר שהוא מקודש ולא כ״ג שכן תדיר. ולפ״ז היינו יכולים לישב קצת דברי הרב דרך הקדש הנז' דברים ככתבן:

ברם כל זה איננו שוה לי חדא דנראה דהך דב"ש הוייא ההיא דפ׳ אלו דברים דבש״א מברך על היום ואח"כ מברך על היין ובה״א מברך על היין ואחר כך מברך על היום ואע״ג דבתלמודין פ' כל התדיר אמרו דקדושת שבת אהני גם לברכת היין הירושלמי סבר דעיקר פלוגתייהו דב״ש וב״ה או תדיר קודם או מקודש קודם ולפ״ז נמצא דב"ש סברי מקודש קודם והיינו דאמרי מברך על היום וזה הפך הירושלמי דקאמר דב״ש סבר דתדיר קודם:

ותו קשה דבירושלמי ביומא פ׳ בא לו אמאי דתנן יצא ועשה את אילו ואת איל העם ואת שבעת כבשים תמימים דברי ר׳ אליעזר אמרו שם בירושלמי רב הונא בשם רב יוסף אתיא דר״א כב״ש כמה דב״ש סברי תדיר ומקודש מקודש קודם וכן ר״א אומר תדיר ומקודש מקודש קודם היך עבידא עבודת היום מקדושת ומוספי היום תדירים עבודת היום קודמת למוספי היום ע״כ וזה סותר מ״ש בירוש' דנזיר דר"א וב״ש סברי תדיר קודם. גם בפירושא אתמר דמוספי היום תדירים אלמא לא סבר בירושלמי כמ״ש בתלמוד' דידן פ׳ כל התדיר דקדושת היום אהנאי גם לתדיר והדברים מוכיחים כמ״ש דהא דב״ש דהזכירו בירושלמי היינו אותה שאמרו ב"ש מברך על היום כדאמרן:

לכן אני אומר דהדבר ברור דלשון הירושלמי דנזיר מוטעה וצ״ל אתיא דר״א כב״ש כמה דב״ש סברי תדיר ומקודש מקודש קודם כן ר״א סבר תדיר ומקודש מקודש קודם ובזה נחה שקטה האר״ש דהיינו דאמר ר״א יטמא כהן שהוא תדיר ואל יטמא נזיר שהוא מקודש ומסכים הולך עם הירושלמי דיומא. ומאי דנקט ר״א טעמא דאל יטמא נזיר דבר קרבן הוא אפשר דלרבנן דסברי בעלמא תדיר קודם קאמר אודו לי מיהא הכא דנזיר איבעי ליה לאתויי קרבן דייקא נמי פורתא דברישא תנן סתמא ר״א אומר יטמא כ״ג ואל יטמא נזיר. והדר קתני אמר להם ר״א יטמא כהן שאינו מביא קרבן וכו':

ואחר זמן רב האיר אל עבר פני פני משה למהר״ם מרגלית פירוש ירושלמי דנשים הנדפס חדש ממש והן כל יקר ראתה עיני שכתב בירושלמי דנזיר הנז' וז״ל תדיר ומקודש תדיר קודם כהן קרוי מקודש ונזיר תדיר מפני שנוהג בכל בין בכהן בין בישראל והוא קודם למקודש ולפיכך ס״ל יטמא כהן ואל יטמא נזיר ובתוספותיו כתב וז״ל אתיא דר״א כב״ש דבש״א תדיר קודם נראה דט״ם הוא דהא ב״ש סברי פ׳ אלו דברים מברך על היום ואח״כ מברך על היין ובה״א מברך על היין ואח״כ מברך על היום ומפרש הש״ס טעמייהו דברכת היין תדירה וברכת היום אינה תדירה ובפ׳ כל התדיר בעי התם תדיר ומקודש וכו' ובעי למפשט מטעמייהו דב״ה ודחי דשבת לברכת היין לא אהני ולא איפשיטא התם ולשיטתיה דהאי תלמודא פשט ליה ממתני' דהלכה כחכמים ומקודש קודם עכ״ל:

ומה שפירש דנזיר קרי ביה תדיר שנוהג בכל בין בכהן בין בישראל אינו מחוור אצלנו. ומאי דשפרא מילתא באנפי״ה דהירושלמי ט״ס וצ"ל אתיא דר״א כבית הלל דתדיר קודם וסיים דהלכה כחכמים ומקודש קודם דבריו קשים דהלכה רווחת כב"ה דקי״ל ב״ש במקום ב״ה אינה משנה . ותו דנהוג עלמא כב״ה דמברך על היין ואח״כ מברך על היום. ויש לישב קצת:

אבל הא קשיא דבירושלמי פ״ק דביצה ופ׳ המביא פריך על ר׳ אליעזר איך אמר הפך ב״ש וקרי דמחלפא שיטתיה דר' אליעזר לפי שב״ש אמרי איפכא ואיך מוקי הכא לדידיה. ר״א כב"ה. גם שם בירוש׳ פריך ארבנן דמחלפא שיטתייהו דב״ה ס״ל איפכא והיכי הכא רבנן כב״ש:

ותו קשה דכיון דהרב בא לידי מדה זו להגיה בירוש׳. יגי״ה אורו כהנהתנו דר״א כב״ש דמקודש קודם ולא היה צריך לידחק דהנזיר תדיר ואתיא דר״א כב״ש כי אורחיה ורבנן כב״ה כהלכתא:

ותו אישתמיטיתיה לשון הירושלמי דיומא הנז׳ דקרי בחיל דר׳ אליעזר סבר כבית ממאי דסברי דמקודש קודם לתדיר:

הגם הלום ראיתי אחרי רואי להרב מהר״ח אלפאנדרי בהגהותיו בס׳ בני חיי בא״ח לעיל סי׳ כ״ה שכתב וז״ל אמנם בטעמא דיהיב הנמקי להקדים ציצית לתפילין משום דציצית תדיר קשה דתפילין יש בהם קדושה משא״כ בציצית ואיבעיא לן פ' כל התדיר תדיר ומקודש וכו׳ ולא איפשיטא ופסק הרמב״ם שיקדים איזה מהם שירצה ואף שבירושלמי פ' בא לו משמע דאיפשיטא והיא פלוגתא דתנאי דתנן יצא ועשה את אילו וכו' מ״מ לא שבקינן תלמודא דידן ובדרך הקדש הבאתי ירושל׳ דנזיר דאית׳ הך דב״ש ולא ידעתי היכא מתנייא ואין משם קושיא להרמב״ם משום דלא סמך ע״ד הירושה עכ״ל וקשה דאיך לא הוקשה לו סתירת ירושלמי דיומא אירושלמי דנזיר דביומא אמרו דר״א כב״ש דמקודש קודם ובנזיר אמרו דר"א כב״ש דתדיר קודם והכא והתם היא מימרת רב הונא בשם רב יוסף והוא ז״ל כתב ירושלמי דנזיר דאיתא הך דב״ש והוי איפכא. תו ק״ק דמחלפא שיטתיה דבדרך הקדש סמך על הירושלמי ותמה על רבינו עובדיא והרב תי"ט דאישתמיט מינייהו הירושל׳ ועל הרמב״ם אמאי לא פסק כירושלמי. והכא שינה את טעמו דאף דבירושלמי איפשיטא לא שבקינן תלמודא דידן ואין קושיא על הרמב״ם דלא סמך על הירו' ופליג דידיה אדידיה. ותו דהעיקר כמ״ש בדרך הקדש דלא שבקינן פשיטותא דירושלמי משום ספיקין דבבלי וכמ״ש הראשונים איש איש ממקומו כמבואר אצלנו בקונט׳ הכללים בס״ד:

הן אמת דלפום קושטא דמילתא איכא למימר דאף דבעלמא למדנו מיסודן של ראשונים דנקיטינן כפשיטתא דירושלמי הכא שאני משום דחזינן דהירושלמי מפרש פלוגתא דב״ש וב״ה אי מברך על היום ברישא או על היין ברישא דפליגי הי קדים תדיר או מקודש וזה בהנח״ה סובר״ת דקדושת שבת לא אהני לברכת היין וזה הפך מאי דדחי בגמרין פ' כל התדיר והתם לאו בדרך דחיה אתמר אלא מרתח קרתח אטו שבת לברכת היום אהנאי לברכת היין לא אהנאי וכהאי לישנא נקיט באינך. ותו דפ' התכלת מפשט פשיטא ליה וקאמר אלימא תמידין דיומיה ומוספין דיומי' פשיטא תמידין עדיפי דהו״ל תדי' ומקודש וכפ״ז פלוגתא דב״ש וב״ה לא תלי בהא וזה הפך הירושלמי ובכה״ג דבריר לן דיסוד מוסד הירושלמי תלמודין נקיט כנגד היסוד אף דלתלמודין לא איפשיט לא קי״ל כירוש׳ דיסוד הירושלמי ליתיה לפום תלמודין בפשיטות:

ומ״ש מהרח״א אשר לא ידע הא דב"ש היכא. הדבר ברור כדאמרן דהיא ההיא דמברך על היום. וראיתי להרב שארית יעקב פרשת צו תמה על תמיהת מהר"ן על הרדב״ז מסוגיית פ״ק דמ״ק עש״ב ולא ראה בגוף תשובת מהר"ץ דשם הביאה הרב מהר"ן גופיה לסיועי להרדב״ז אך חילק בינה ובין אותה דפ׳ התכלת חילוק ברור ודלא כהרב הנז' דסמיך על תירוץ הרב לקט הקמח ודבריו לא האירו כמבואר בתשובה מהר"ץ הנז' ובש״ות שאלת יעבץ להרב בנו סי׳ ח״י. ועוד יש לי דקדוקי דברים על תירוץ הרב דרך הקדש להרדב״ז ותירוץ הרב יד אהרן ותירוץ הרב מהר״י כולי בהגהת מש״ל הלכות מגילה ובמ"ש יתר אחרוני זמנינו לא ע"ט האסף:

ד

דין ט״ו. אם נשאר אדם יחידי מתפלל וכו' פירוש כשנכנסו ביחד או נכנס יחיד זה בזמן שיכול לסיים תפלתו עם חבירו אז הוא דחייב להמתין כמתבאר מדברי רבינו יונה שהביא מרן בב״י. אבל אם נכנב בעוד שאינו יכול לסיים פשיטא דאינו חייב להמתין דאדעתא דהכי נכנס ולא חש מרן שנטעה בזה לומר דגם בכה״ג חייב להמתין דכבר כתב כדי שלא יתבלבל בתפלתו ונכנס אחרון בעוד דלא מצי לגמור מורה ובא דקים ליה שאינו מתבלבל. והרב ב״ח והרב ט״ז חשבו דמרן פליג על זה והשיגוהו:

ה

כדי שלא יתבלבל וכו' הרב הלבוש כתב ויש מחמירין להמתין אף ביום מפני שדרך העולם כשאדם עומד יחיד בתפלה בב״ה תפלתו מתבלבלת וכו׳ וק״ק דהאי טעמא שתפלתו מתבלבלת הם דברי רבינו יונה ולדידיה הוא מצד הדין ולא חומרא וכן מתבאר מדברי מרן בבית יוסף:

ו

דין ח״י. והוא שיתפלל בעשרה. ראובן תורתו אומנותו ויש לו בית סמוך לבית הכנסת ובו חלון גדול על בית הכנסת ובאותו בית בית מדרשו יותר טוב שיתפלל בבית מדרשו מאשר ילך לב"הכ דאיכא תרתי שהוא מקום קביעות תלמידו ומתפלל עם הצבור בקדיש וקדושה ועונה אמן. הרדב״ז בתשובה כ״י סי׳ שני אלפים קל״ט:

ז

דין ך׳. יכנס שיעור שני פתחים וכו׳ הטור הוכיח מהירושלמי דקאמר יכנס אדם לפנים משתי דלתות שהוא כפשטיה. וכן הוא בדברים רבה פ' כ׳ תבא אם הלכת להתפלל בתוך בית הכנסת אל תעמוד על הפתח החיצון להתפלל שם אלא הוי מכוין להכנס דלת לפנים מדלת לשקוד על דלתי אין כתיב אלא על דלתותי שתי דלתות ולמה שהקב״ה מונה פסיעותיך ונותן לך שכר ויש (לחוח) [לחוש] לזה וכמ״ש הרב מגן אברהם ע״ש:

ח

דין כ״א. צריך שלא יהא דבר חוצץ בינו ובין הקיר. וכו' הרמז בזה שלא יהא מחשבה רעה חוצצת בינו לבין השכינה הנקראת קיר. הרב החסיד מהר״ר יעקב צמח בהגהותיו כ״י:

תוכן העניינים

ברכי יוסף על אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה