ברכי יוסף על אורח חיים· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
סימן פט
א
דין ג׳. מים מותר לשתות וכו׳. והוא הדין דמותר לשתות קאהב״י. הרב החסיד מהר״ר משה זכות בתשובה כ״י וכ״כ הרב פר״ח. ושוב גאו לידי תשו׳ הדמ״ז שנדפסו מקרו3 והרי היא גתשו' סי' נ״ט:
ב
קאהב״י עם סוקאר וכ״ש לטעום מידי מפירות או מתיקה כדי שלא לשתות הקאהב״י אליבא ריקניא מיד שיקום באשמורת אסור. ואל תשגיח במה שכתנו קצת משם מהרח"ו זצ״ל דבאשמורת היה אוכל מיני תרגימא. דאין לסמוך על זה. ופשוט דמהרח"ו זצ״ל לא עשה כזאת דאיסור גמור הוא לדברי הזהר ואולי שהיה הרב חולה וגברא דלאו שפיר חזי העד העיד לפני חכמים וכתוב בספר:
ג
לשתות משקה הנקרא ב״ירא ודאי אסור ועיין בשו״ת חינוך בית יהודה ארח חיים סי׳:
ד
המחמיר שלא לשתות אפי׳ מים תע"ב דאיכא מאן דאסר ומה גם שכתב הרב פר״ח שזה דעת הרמב״ם עיין שם:
ה
דין ו׳. ללמוד אסור משיגיע זמן תפילה וכו׳ כ״כ הטור בדעת רש״י ותמה הרב בית חדש דמאי מייתו התוס׳ ראיה מרב מקדים ומשי ידיה דההיא כי לא מטא זמן תפלת שחרית וכתב עליו הרב פר״ח ולא רק דהכי אמרי' בגמ' דף י״ד וכי תימא בדלא מטא זמן ק"ש א״כ מאי אסהדתי' דרב חייא בר אשי ודחי׳ לעולם בדלא מטה זמן ק״ש ודקא קשי׳ לך מאי אסהדתיה לאפוקי מ״ד למשנה א״צ לברך מכאן מוכח דשרי ללמוד קודם זמן תפלה אפי׳ הגיע זמנה דאל״כ לימא וליטעמיך אי במטא זמן ק״ש היכי מצי לקרות זוהי ראית התוס' עכ״ל הפר״ח ואי משום הא לא איריא דזימנין טובא דמשכחת הכי בש״ס ורגילי רבוואתה קמאי למימר הוה מצי למימר וליטעמיך:
אמנם אפשר דראית התוס' מדקאמר סתמא דתלמודה וכי תימ' בדלא מטא זמן ק״ש א״כ מאי אסהדתי׳ וכו׳ ומשמע דסתם גמרא משמע ליה דאיירי בדמטא זמן ק"ש ומ״ה קאמר וכ״ת בדלא מטא וכו׳ כלומר לדידי פשיטא לי בדמטא ואם נפשך לומר בדלא מטא אכרית לך כוותי דאיירי דמטא מאסהדתיה אלמא דפשיטא ליה דמטא ולרש"י היכי מצי למיקרי ועמ״ש הפר"ח לעיל סי׳ מ״ו דין י״ב:
וחזיתיה להרב מעדני מלך שכתב דאין לתרץ בדלא מטא זימנא וכדמשני התם בגמ׳ דלמסקנא לא קיימא עכ״ל ולפום ריהטא לא מוכח התם דלמסקנא לא קיימא דאפשר דמאי דמוקי בדלא מטא ואסהדתיה לאפוקי מ"ד למשכה וכו׳ יציבא מילתא ומהימן:
ואפשר לומר שיש להכריע קצת דלמסקנא לא קיימא הא דמשני בדלא מטא מסידור דברי הש״ס בהאי שקלא וטריא דהשתא מאופן סדר התלמוד דקאמר וכי תימא בדלא מטא וכו' מוכח דדעת הש״ס דבמטא איירי אלא דאי תימא בדלא מטא קשיא מאי אסהדתיה ומשני וכי הדר פריך מ"מ קשיא לרב ומשני שלוחא הוא דעוית פשט הש״ס דהשתא הך עובדא דקאמר רב חייא בר אשי משמע הכי ומשמע הכי אבע״א דמטא אבע״א דלא מטא ומ״מ משמע דהתלמוד הוה נקיט ליה בדמטא ומכח מאי דאקשי לרב הוא דמוקי לה בדלא מטא ואהסדתיה דרב חייא בר אשי לאפוקי ממ״ד וכו׳ והשתא כי פרקינן לדרב דשלוחא עוית הדרינן למאי דהוה פשיטא לש״ס דבמטא איירי דתו לא אצטריכנא לאוקומא בדלא מטא. ונמצא דמסידור הש״ס הך שקלא וטריא הדעת [נוטה] לאוקמא טפי בדמטא וקשיא למ״ד דכי מטא אסור ללמוד. דאם אמרת דלקושטא הך עובדא למסקנא מוקמינן לה בדלא מטא דאסור ללמוד הו״ל לש״ס לסדר הך שקלא וטריא באופן זה והוה משמע איפכא דמסקנא לאוקמא בדלא מטא והכי הו״ל לש"ס למימר מי סבר לה כרי"בק והאמר רב חייא בר אשי וכו' והדר קרי ק״ש ההיא בדלא מטא זמן ק״ש א״כ מאי אסהדתיה וכו' לאפוקי ממ״ד וכו' מ״מ קשיא לרב שלוחה הוא דעוית דהשתא באופן זה למסקנא לא נדינן מלאוקמא בדלא מטא דאף דהמקשן סבר דבמטא איירי הא אהדר ליה ההיא בדלא מטא כלומר הך עובדא קושטא הוי דבדלא מטא איירי והכי הוה נקיטנא לקושטא משא"כ השתא דיש מקום לומר דלקושטא מוקמינן לא בדמטא כמו שנאמר ודוק היטב:
ו
והיינו מי שרגיל להתפלל בבית מדרשו וכו׳ כ״כ הטור בשם ר״י ותמא הרב ב״ח דאין גילוי בדברי רש״י לחלק בכך ותירץ באחרונה דר״י כתב כך לדעת עצמו ולקיים דברי רש״י במי שרגיל להתפלל בבית מדרשו שכן נראה לר״י להורות אבל רש״י עצמו אינו מחלק אלא לעולם אסור ללמוד עכ״ד וזה דוחק בלשון הטור שכתב ור״י מפרש דבריו דלשון זה מוכח דר״י לדעת רש״י אמרה גם הרא״ש בפסקיו כתב על דברי רש״י ותימא הוא מנ״ל הא ואפש' דמיידי באדם שמתפלל בבית מדרשו וכו׳ ומשמע דמוקי למילתיה דרש״י בהכי:
ואנכי הרואה להרב פר״ח שכתב וז״ל לא מסתבר כלל דלא חיישינן דילמא ממשיך אלא להני מילי דתנן פ״ק דשבת אבל לשאר מילי לא וכדמוכח מההיא דירושלמי דפ״ק דברכות ואין לחלק ולומר דשאני התם שיש לה המשך זמן יותר מתפלת שחרית דאדרבא מכ"ש דהתם לא מרתת והכא מרתת וטפי אית לן להתיר בכאן והכי מחלקינן פ״ק דשבת והא דאמרינן פ״ק דפסחים וכו' שאני התם דמזמן לזמן קאתי ולא מידכר ואדרבא משם ראיה וכו׳ וכן עיקר ודלא כר״י עכ״ל וק״ק ממ״ש הרב גופיה לקמן סי' תל״א בסופו על הודאת מהראנ״ח ח״ב סי' תל״א דחכם המלמד פסק ערב ובקר מותר ללמוד אור י״ד וכתב הפר״ח על זה וז"ל יש להביא ראיה להתיר ממ״ש סי' פ״ט מי שרגיל להתפלל בבית מדרשו וכו' ומ״מ נ״ל שמטעם אחר ראוי למחות דמשמע לי מדברי הרמב״ם דהא דדילמא אתי לאמנועי לאו למימרא דחיישינן דילמא ישכח ולא יבדוק דכיון דאית ליה זמן כל הלילה לא חיישינן להכי וכו' עכ״ל ומה שהביא ראיה מדין זה אף שהוא חלק עליו הרי הוא כמבוא״ר דלדע׳ ר״י שאסור ללמוד דילמא ממשיך חילק בין לומד בביתו וכו׳ וה״ה לדידיה התם דחיישינן אך ק״ק מ״ש לאו למימרא דחיישינן דילמא ישכח כיון דאית ליה זמן כל הלילה דהרי אדרבא כי אית ליה זמן כל הלילה לא מרתת וכמ״ש הוא גופיה כאן ואייתי מתניתא בידיה אותה שאמרו פ"ק בשבת דף יו״ד ע״א:
ז
ואם הוא מלמד לאחרים וכו׳ עמ״ש תלמידי רבינו יונה ומ״ש מרן בב״י סי׳ ע׳ ומ״ש הרב הלבוש בדין זה ע"ש ודוק: