אור ברסלב

ברכי יוסף על אורח חיים· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]

סימן נו

שיורי ברכה

א

דין א'. יש לכוין בעניות קדיש וכו׳. כשמתפללין בעזרת בית הכנסת בשנים וג' מקומות ובעוד שאומר זה בחייכון זה אומר יתגדל וכיוצא ואי אפשר לענות ב' או ג' קדישים יענה הראשון דוקא. הרב החסיד מהר"ר יעקב מולכו בתשובותיו כ״י סי' י״ט:

ב

הגהה. ולא יפסיק בין יהא שמיה רבא למברך. מהכא מוכח שתפס הרב עיקר כפירוש ר״י דכונת יהא שמיה רבא מברך היינו יהא שמו הגדול מבורך לאפוקי פי' מחזור ויטרי דמייתו התוס׳ ריש ברכות דהכונה יהא שם י״ה שאין השם שלם כביכול ומצלינן האידנא יהא שם יה רבא שיהיה שלם. וכ״כ הרב לחם חמודות בדעת מור״ם והשיג

על הרב הלבוש:

וחמות"י ראיתי אור למהר"ם ן' חביב בס' כפות תמרים דף ל״ד ע״ד חד"ר ותימ״א על התוס' והטור אמאי לא מייתו ראיה לסתור פירוש מחזור ויטרי ממאי דאמרו בסוכה דף ל״ט אמר רבא לא לימא איניש אמן יהא שמיה רבא והדר מברך משמע דפירושו הוא יהא שמו הגדול מבורך כפירוש ר״י ואף רב ספרא דסבר אסוקי מילתא היא משמע דמודה בפירוש אלא דאין לחוש להפסקה:

גם אשו"ר להרב פר״ח הכריע מהך סוגיא כפירוש ר״י ע״ש:

ואפשר דטעמן של ראשונים שלא בנו דייק על פי' מחזור ויטר ודחאוהו מהך סוגיא הוא משום דשפיר מציא פסיא קדמה ואתיא כפי' מחזור ויטרי והוא דרבא התם קודם מימרא זו אמר מר לא לימא איניש ברוך הבא והדר בשם ה׳ אלא ברוך הבא בשם ה׳ בהדדי ופירש״י והדר בשם ה׳ דלא קיימא אזכרה אמילתא דלעיל ומיחזי כמוציאו לבטלה וכפ״ז מהכא שמעינן דלא לימא איניש יהא שמיה והדר רבא דכיון דשמיה לדעת מחזור ויטרי היינו שם י"ה הוי כאזכרה ונראה כמוציאו לבטלה ודמי קצת לברוך הבא והדר בשם ה׳ והא לא אנטריכא לרבא לאשמועינן אבל השמיענו חידוש דלפירוש זה ה״א דשרי לומר יהא שמיא רבא והדר מברך דמבדך הוא שבח אחד קמ״ל רבא דצ״ל מברך נמי בהדי הדדי משום דרבא ומברך תרוייהו אשם י״ה קימי שהזכיר יהא שמיה וכיון דלא אמרינן ומברך דלשתמע דקאי אדלעיל והוא שבח אחד בעי למימרינהו כי הדדי דרבא מברך איהא שמיה קיימי ואתא רב ספרא ואמר דאסוקי מילתא היא ולית לן בה ולעולם דכלהו ספרי כפי' מחזור ויטרי ואין ראיה מסוגיא זו כלל:

והכין חזינא להרב מטה יוסף ח״ב א״ח סי' י״ד כ״י הש״ג ישי״ג על מור״ם והב״ח והל״ח שכתבו דלפירוש מחזור ויטרי לא יפסיק בין שמיה לרבא אבל בין רבא למברך לית לן בה ולפי' ר״י לא יפסיק בין רבא למברך וז״ל ותימא דבפ' לולב וכו' הרי תלמוד ערוך דשמיה רבא ר"ל שמו הגדול דאם הוא שם י"ה רבא הרי כתבו דלפי׳ י״ה לית לן בה ואיך אשתמיט להתוס׳ בקיאות זה ועוד וכו' ע״ש הרי שתמה על האחרונים דכפי דבריהם הרי תלמוד ערוך כפירוש ר״י ואיך התוס' לא הכריעו מכאן משמע דסבר מר דעל התוס׳ לחוד ל״ק אמאי לא הכריעו מסוגיא זו. והקרוב אלי דכונת הרב כדכתיבנא בעניותין. אבל נטה ללו״ן על רבנן בתראי דלדבריהם דרבנן דלפירוש ר״י לא יפסיק בין רבא למברך וזה דלא כרב ספרא ואפ״ה אמור רבנן דלאידך פירושא מצי להפסיק א״כ אף לדידהו דלא סברי אסוקי מילתא אפ״ה לפי' מחזור ויטרי מצי להפסיק בין רבא למברך א״כ התלמוד קרי בחיל דלא כמחזור ויטרי דהרי רבא אמר דלא לימא הדר מברך וכפי מחזור ויטרי אף לדידהו דלא סברי אסוקי מילתא מצי להפסיק וא״כ מוכרח כפי' ר״י אמנם על התוס׳ והטור לק״מ דאין מסוגיא זו הכרע:

ומשתכל הוית בהגהות אשרי פ״ג דברכות שכתבו משם א״ז וז״ל לא יפסיק בין תיבת שמיה לתיבת רבא אבל בין רבא למברך לית לן בה עכ"ל וגברא דשפיר חזי עין לו ראתה דדבריו בנויים על סוגית כונה ועלה קאי וסבר לה מר כפי' מחזור ויטרי אלא דקשה דלדעת רב ספרא גם לפירושו בין שמיה לרבא לית לן בה:

והרב מגן אברהם כתב וז״ל ובשלמא להג״א י״ל דס״ל דדוקא בין רבא למברך אמר רב ספרא לית לן בה כיון דעכ״פ אינו דיבור אחד אבל בין שמיה לרבא אסור להפסיק אבל לפירוש ר״י אין חילוק בין הפסק שמיה לרבא או בין הפסק רבא למברך דבשניהם רשאי להפסיק ונ״ל דס״ל לרמ״א כיון דקי״ל באה״ע סי' קס״ט דין נ"ט דע“כפ לכתחילה יש לקרות בנשימה א׳ לכן גם כאן אין להפסיק לכתחילה ודאי שאצ״ל בנשימה אחת עכ״ל והרב יד אהרן כתב מה שתירץ המג״א בההיא דאה"ע לא הבנתי עכ״ל ובעיני כונתו ברורה דאף רבא אמר ביבמות דף ק"ו דאפסוקי מילתא לית לן בה בלא חפצתי לקחתה לגירסת רש"י והרא״ש וסיעתם דרבא קבלה מרב ספרא כמ״ש התוס׳ שם ובסוכה מ"מ כתב מור״ם באה"ע שם דין כ״ט וז״ל וי"א שידקדקו עמה שהיא מקרא לא אבה יבמי בנשימה אחת וכן הוא המנהג גם בלא חפצתי לקחתה עכ״ל וסברא זו שהביא מור״ם היא היא סברת רש״י והרא״ש והטור דלא סברי כדעת הרי״ף והרמב"ם ולפ״ז דוקא בלא אבה צריך שלא תפסיק וכאשר תמה מרן בפירוש סדר חליצה דין ס״ו על הסמ״ק וכן תמה מהרש״ל בים של שלמה שילהי פ׳ מצות חליצה ואפ״ה כתב מור״ם דהמנהג גם בלא חפצתי אף דאתמר בש״ס דלי' לן בה התם נמי משם למד מור״ם למאי דקמן דאף דבש״ס אמרו לית לן בה לכתחילה לא יפסיק כמנהנא דהתם זהו כוונת הרב מגן אברהם:

ברם אבא העיד קצת על דבריו חדא במ״ש דהגהות אשרי ס״ל דדוקא בין רבא למברך אמר רב ספרא לית לן בה אבל בין שמיה לרבא

אסור להפסיק דהרי רב ספרא גם גבי ברוך הבא בשם ה' דאמר רבא התם דלא לימא ברוך הבא והדר בשם ה' וכתב רש״י דהוי כאזכרה לבטלה אפ״ה סבר רב ספרא דלית לן בה כמבואר בש״ס ומה הפרש יש בין ברוך הבא דשרי לאפסוקי והדר למימר בשם ה' ליהא שמיה והדר רבא אף לפי׳ מחזור ויטרי והיכי קאמר דלרב ספרא אסור להפסיק בין שמיה לרבא והרי רב ספרא קאמר התם והכא אסוקי מילתא והרי הוא כמבוא"ר דאתרוייהו דרבא קאי:

ובספר חידושי הגרשוני להגאון מהר״ר גרשון אשכנזי הקשה על התוס' שכתבו דרבא קבל' דהרי לא קבל מאי דאמר רב ספרא גבי ברוך הבא וחזר לומר דין יהא שמיה רבא וכו' והאריך בזה ע״ש ואשתמיטימיה דמהרש״ל מחקו בראשונה . וכן בדין דהרי קאמר התם והכא וקאי אתרוייהו כדכתיבנא והא תו למה לי ושפיר כתבו התוס'. ומ"ש מהרש״א באגתיה דבריו קשים אנכי העירותיהו בספרי הקטן פתח עינים שם בסוכה:

ומה שישב הרב מגן אברהם למור״ם ק״ק דהנה מבואר בדבריו דהך שמעתא אתיא גם לפי' מחזור ויטרי וא״כ הרי הגהות אשרי כתבו דבין רבא למברך לית לן בה כרב ספרא ולא כס״ד דרבא דלא יפסיק ואם כן מור״ם דלמד מהגהות אשרי דלפי' ר״י אין להפסיק בין רבא למברך כמבואר בדבריו בספרו דרכי משה קשה עליו דאף דנימא דכונתו כמ״ש הרב מג״א וכאמור מ״מ בהגהות אשרי דמשם למד מוכח להפך דהרי הא דאמר רב ספרא דבין שמיה רבא למברך שרי לאפסוקי מחזור ויטרי מפרשה כפי׳ רוחו ור״י מפרשה כפירושו וכי היכי דהגהות אשרי לפירושו תפס כרב ספרא ולא החמיר כמנהגה דהתם בחליצה וכתב דשרי לאפסוקי בין רבא למברך ה״ה נימא לפי׳ ר״י דשרי לאפסוקי אף לכתחילה כרב ספרא ואם הגהות אשרי כתבו דלא יפסיק בין שמיה לרבא הוי גם לדעת רב ספרא לדברי הרב מגן אברהם דשאניא מבין רבא למברך:

והנראה לומר לישב דברי הגהות אשרי ומור״ם הוא דודאי לכל הדברות ולכל האמירות לדינא דגמרא אפי' לפי' מחזור ויטרי שרי לאפסוקי אף בין שמיה לרבא כדאמר ר' ספרא לברוך הבא נמי וקבלה רבא כמדובר ברם לחומדא בעלמא כתבו הגהות אשרי דלא יפסיק בין שמיה לרבא מאחר דהוא דיבור אחד אבל בין רבא למברך אוקמיה אדינא דגמרא. ומשם למד מור״ם להחמיר בין רבא למברך לפירוש ר"י זה אפשר לישב בדוחק. ומ״מ מור״ם ודעמיה הו״ל לפרש שיחתם ולהביא סוגית סוכה ולא לסתום כולי האי:

ג

מדברי הרב מגן אברהם שכתב מזה למד רמ״א דלפי' ר"י אף בין רבא למברך אין להפסיק וכו׳ ע״ש נראה דלפי׳ ר״י אין להפסיק לא בין שמיה לרבא ולא בין רבא למברך וכן משמע מדברי הלחם חמודות פ״ב דברכות אות ס"א. ולפ״ז ה״ג בהגהה ולא יפסיק בין שמיה רבא והכי גריס הרב לחם חמודות. ומיהו מור״ם בדרכי משה לא הזכיר לפי' ר״י אלא בין רבא למברך:

ד

כתב בס׳ צרור החיים יש בני אדם שאומרים בשעה שמתחיל החזן לומר קדיש ועתה יגדל וכו' ושמעתי למורי הרשב״א ששמע למורי הרמב״ן שאינו אומר שום ענין אבל היה נוהג לומר זכור רחמיך ה׳ וחסדיך וגו' לםי שאמרו בברכות בשעה שאומרים אי"שר מנענע בראשו וכו׳. כן כתב מר זקנינו הרב החסיד מהר״א אזולאי בעל חסד לאברהם זלה״ה בהגהותיו כ״י:

ה

בקול רם וכו׳. אין צריך לתת קולות גדולות כדי שיתלוצצו ממנו בני אדם רק פי' בכל כחו הוא בכל כוונתו. תפארת שמואל דף מ״א ע״א:

ו

ולהשתדל לרוץ כדי לשמוע קדיש. תרתי קאמר השתדלות ולרוץ. ובפרט בקדיש שאחר דרשת אגדה לעם בו ירוץ צדיק ונשגב דאמרו במדרש שהקדוש ברוך הוא מוחל עונותיהם וכבר אמרו בסוטה דקאים עלמא איהא שמיה דאגדתא:

תוכן העניינים

ברכי יוסף על אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה