אור ברסלב

ברכי יוסף על אורח חיים· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]

סימן נה

שיורי ברכה

א

דין א' אומרים קדיש וכו׳ כתב הרמב״ם בחיבור כל עשרה שעוסקים בתורה שבע"פ אפילו במדרשות ובהגדות אומרים קדיש דרבנן. והרב מגן אברהם לעיל סוף סי' נ״י הביא משם הרב באר שבע שכתב דהרמב״ם סותר את עצמו שכתב בפי' המשנה סוף אבות ראב"ע נהגו העם לאומרו בסיום הפרקים לפי שאין אומרים קדיש על המשנה אלא על האגדה דאמר מר איהא שמיה רבא דאגדת' עכ״ד ואפשר לומר דודאי מן הדין יש לומר קדיש על כל תורה שבע״פ וכן מוכח קצת ממאי דאמרינן איהא שמיה רבא דאגדתא דמדאצטריך לפרושי איהא שמיה דאגדתא משמע דאומרים קדיש על שאר תורה שבע״פ אלא דקדיש דאגדה גדלה מעלתו דקאים עלמא. ונראה הטעם דכיון דאגדה מושכת לבו של אדם ישמח ישראל וכי עניין גברי יהא שמיה מתוך שמחת מצוה ניחא למאריהו וקאים עלמא. ומהך טעמא נהגו לומר בשילהי שמעתא ראב״ע בעבור ישמח העם שהיא אגדה וזכות ישראל ואומרים קדיש דליהוי בסוג יהא שמיה דאגדתא וזהו מנהג ולא מן הדין והיינו דקאמר הרמב״ם בפי' המשנה נהגו וכו׳ וק"ל:

ב

לא יאמר קדיש כלל אלא במקומות ידועים בתפלות או אחר קריאת איזה דבר מדברי תורה או איזה פירוש או דרש פסוק אבל אחר תפלות שתקן רב סעדיא גאון ותחינות של רחמים לא יאמר קדיש. הרמב״ם בתשובותיו בס' פאר הדוד הנדפס מחדש סי' ק״ל ובארחות חיים דף צ״ו ריש ע"ד כתב משם הר״ם שאין אומרים קדיש על פסוקי תורה שאין צריכין חזוק ואשרי עשאוהו בתפלה שהיא מד״ס וכו׳ ע״ש ומדברי הרמב"ם הנז׳ מוכח איפכא גם הראב״ד בתשובה הזכירה מרן בב"י כתב דאחר מזמור אומרים קדיש עיין שם וכן נהגו:

ג

אין אומרים אותו בפחות מעשרה וכו׳ במגילה דף כ״ג אמרינן אתיא תוך תוך כתי' הכא ונקדשתי בתוך בני ישראל וכתיב בתוך העדה ואתיא עדה עדה. ומז״ה בהגהותיו רמז רמז כי תיבת עדה במילואה גימטריא עשר:

ד

אדם הנוצר ע"י ספר יצירה העלה מהר״ר צבי אשכנזי בתשובה סי' צ״ג דאינו מצטרף לעשרה ויליף לה מדאשכחן בסנהדרין דף ס״ה דאהדריה לעפריה. וראיתי במכתב להרב מהר״י ליב כ״ץ בן הרב שער אפרים שהביא ראיה מההיא דר״א דשחרר עבדו ועבר אעשה דלעולם בהם תעבודו ואם איתא דמצטרף יברא אדם ע״י ס' יצירה דר״א גדול כחו כמ״ש במדרש הנעלם עכ״ד ואנא דאמרי דאינה ראיה כלל דלאיי האיכא כח גברא רבה ר׳ אליעזר כי שיח וכי שיג לו ומי לנו גדול. מ"מ אפשר דממדת חסידות מעולם לא בעי עביד. ותו דילמא כל כי הא בעי הכנה הרבה והזמנה מילתא ולאו כל שעתא מצי עביד ותו לפי מ״ש הר״ן פ׳ השולח והביאו מרן כ״מ סוף הלכות עבדים שלא אמרה תורה לעולם בהם תעבודו אלא משום שלא יתן להם מתנת חנם וכיון דאיכא מצוה לאו משום חנינה דידהו עביר אלא לצורך והו״ל כנותן דמי עצמו א״כ אין כאן הוכחה דלא עבר אמידי:

ומזה ק״ק על הרב מהר״י עאייאש בספר בני יהודה הנדפס מחדש בש“ות סי׳ קכ״ד בנ״ד שדיין רצה ללכת לא"י וכתב וז״ל ואע״ג דאשכחן דראב״ע שחרר עבדו וכו' נדמה עשה משום מצוה דרבים דמשמע דמצוה דרבים עדיפא ודוחה עשה של תורה י״ל דראב"ע רצה לעשות כך מדעתו בלי שום מכריח וקי״ל דלא עביד איסורא א״נ דעביד איסורא מ״מ הוה ניחא ליה למעבד איסור קל וכו' ע״ש ואגב שטפיה כתב ראב״ע במקום רבי אליעזר הגדול. ותו דלא הי׳ צריך למה שנדחק והו״ל להשיב דשאני התם דלא עבר אמידי כמ״ש הר״ן. ואף שבפי׳ ההלכות הר״ן כתבה לזו בשם יש מתרצים הרואה יראה דבחידושיו כתבה בסתם. ותו שכתב הר״ן שם בפי׳ ההלכות ולאו עשה גמור דאי אמרת עשה גמור היכי דחינן ליה משום מצוה דרבנן ע״ש:

הן אמת דנראה דיש חולקים על דברי הר״ן הללו. וגם יש לעמוד בדברי הר״ן מהא דפריך בברכות דף מ״ז מצוה בעבירה היא וכבר העיר בזה הרב מגן אברהם סי׳ צ׳ ס״ק ל׳ ועיין בש"ות יד אליהו סי׳ ז׳. ומהרב מהר״י אלגאזי בס׳ שארית יעקב דף ך׳ נעלם שכבר קדמוהו רבנן וביטלו את המעוררי״ם ועמש"ל סי' א׳ בס״ד:

ולמאי דאתאן עלה עיקר ספיקו של מהר״ץ גם הנוצר עי״ס יצירה מצטרף נראה דליכא ספיקא דאדם כזה דינו כמי שהוא חרש שאינו שומע ואינו מדבר כי אשר יצר את האדם הזה אין בו כח רק להיות משיב הרוח חייוני כמ״ש מהרש״א וא״כ ודאי אינו מצטרף דהו״ל כאיש אשר לא שומע ולא מדבר דאינו מצטרף:

ה

אונן כתבו האחרונים דאינו מצטרף לעשרה והרב פרי חדש מייתי ראיה ממ״ש סימן קצ״ט דאין מזמנין עליו ע״ש ואי מהתם יש לחות דשנא ושנא דהרי ישראל שלא אכל אין מזמנין עליו ואמטו להכי דיניה דההוא גברא דחשבינן ליה כישראל שלא אכל. אבל להצטרף עשרה אימור כיון דהוי ישראל מעליא ורוח הן בקרבו נשמת שדי גם עתה בר חיובא הוא במצוות לא תעשה קרי ביה ונקדשתי בתוך בני ישראל. והרב פר"ח לחלק יצא בין יש לו מי שישתדל בשבילו לאין לו:

ו

דין ו׳. או שהוא ישן וכו'. הרב מהר״י סג״ל בהגהת יש נוחלין דף י״ז רמי ומקשה ממ״ש סי׳ קכ״ד דין ד׳ דאם אין ט' מכוונים לברכות קרוב להיות ברכותיו לבטלה והוא מתשובת הרא״ש ותירץ דישן לא שכיח עיין שם ואינו מחוור:

ויש מי שתירץ דהתם קרוב לבטלה קאמר ואינו ממש לבטלה ודברים חלושים הם דכיון דקרוב לברכות לבטלה הוא לא הי״ל להכשיר כאן בפשיטות. ותו דמהרי״ל מרא קמא דהאי דינא הוקשו לו מהך תשובת הרא״ש בסי' קכ״ד הנז׳ וכתב דלא נהיגי כהר״ש וקשה על מרן דפסק תשובת הרא״ש לקמן ודין זה דישן מצטרף. ואולי מרן לדינא עשה עיקר מסברת רבו מהר״י בי רב דישן מצטרף. ומשום חומרא לא נמנע להעלות על שלחנו תשובת הרא"ש דסי׳ קכ"ד והוא דוחק. וכבר הרב ט"ז והרב פר״ח צווחי ככרוכיא על דין זה ובשגם יש להשיב על קצה דברי הרב ט״ז כאשר בעיניו יראה הרואה מ״מ יש להחמיר ולעודדו שיהא לפחות מתנמנם:

ז

דין ט'. שיהיה בן י״ג ויום אחד וכו' כתבו האחרונים דלא בעינן יום שלם אחר י״ג אלא כיון שהתחיל יום שנולד בו מיקרי גדול. וגם מור״ם לעיל סי' ג״ן דין ט' כן דעתו ודלא כהרב ב״ח שהשיג עליו וכמ"ש הרב מגן אברהם שם ועיין בס' מש״ל פ״ב דאישות דין כ״א:

ח

ושנת העבור בת י״ג חדש. בהגהות מרדכי פ' החולץ מייתי ראיה מהירושלמי דאם עברו ב״ד את השנה בתוליה חוזרין. ואינה ראיה כל כך. ותו מייתי ראיה משוכר ואף גם זאת הדוחה ידו נטויה דבלשון בני אדם שנה הוי מעוברת וכמ״ש מהר״ם בתשובה הביאה הרב שלטי הגבורים על מרדכי ריש פ׳ החולץ. ומ"ש מהר״ם שם דכל מקום דרז״ל אמרו שנה היא מעוברת עש״ב עדיין צריכין אנו למודע״י מנ״ל לרבותינו שהוא מעוברת כיון דהא די"ג שנה ילפינן מלוי כמ״ש רבינו עובדיה פ״ה דאבות ורש״י בנזיר אכתי לא שמעינן דשנת העיבור בת י"ג חדש והרי בערכין דף ל״א אמרו דבבתי ערי חומה בעינן שנה תמימה ושנת העיבור בת י"ג חדש ובכור יליף ג״ש שנה שנה ומאחר שכן כי ליכא ג"ש מנ"ל דבעינן תמימה. ומרן ב״י נתקשה מזה למה שלמד משם לדין שתי תינוקות דבסמוך והדר אתנח ליה דכבר כתב המרדכי דחדש העיבור בכלל. ואולם אעיקרא דדינא ראיות מהר״ם והמרדכי לא הרוו צמאונינו. ואולי אפשר דזה כונת הרב חזון נחום פ״ט דערכין משנה ג'. אף דלשונו אינו מורה כך:

וראיתי בליקוטי הרב בצלאל לערכין כ״י שכתב משם גדול הרא״ש בתוספותיו וז״ל שנה שנה מהדדי גמירי משמע הכא דבכל דוכתא לא בעינן שנים שלמות מיום אל יום אלא היכא דגמרי שנה מבתי ערי חומה ותימה לרבינו אלחנן מנ״ל די״ג ויום אחד כעינן שלמות מיום אל יום ותירץ דשמא הוא הלכה למשה מסיני א״כ מבן עשרים של יוצא צבא שהוא זמן לעונש של מעלה כתוב שנה וגמרי שנה שנה מבתי ערי חומה וכי היכי דלעונשין של מעלה בעינן שלימות מיום אל יום ה"ה בעונשין של מטה עכ״ל ובהכי תנוח דעתנו:

שוב ראיתי להרא״ש בתשובה דיש כלל י״ו שכתב בפשיטות דהא די״ג ויום אחד הוא הל״מ וישנו בכלל הא דאמור רבנן שיעורין הל"מ ע"ש:

ורואה אני לגדול בדורו מהר"ם ן' חביב בס' תוספת יום הכפורים דף י״ו ע״ג שכתב חפשתי לדעת מנ״ל לרז״ל דאינו נקרא איש עד י״ג שנה ויום אחד ומצאתי בש"ות מהר"י סג״ל סימן נ״א שהביא אסמכתא ומסיק דהוא הל״מ וכו' ע״ש ותשובת מהרי״ל הביאה הרב כנסת הגדולה בסי' זה ואשתמיט לכלם דהן הן דבריו של גדול הוא הרא״ש בתשובה הנז׳. ועמ״ש הרשב"ץ בס׳ מגן אבות דף פ״ד ע״ב ובנדה דף מ״ה ע״א ודוק. ובס׳ ארחות חיים דף י״ו ע״ב הביא סמך עם ז״ו יצרתי לי תהלתי יספרו ז״ו גימט׳ י״ב ושם יליף מלוי שנקרא איש כנז׳ ושוב בא לידי ס׳ מגן אבות הנז׳ ושם ראיתי דהביא הא דעם ז״ו וכו' משם המדרש:

ט

כשם שאסור לעבור נגד המתפלל כך אסור לעבור נגד האומר קדיש. הרב החסיד מהר״ר יעקב מולכו בתשובותיו כ״י סי' קל״ה:

תוכן העניינים

ברכי יוסף על אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה