ברכי יוסף על אורח חיים· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
סימן לז
א
דין א'. פושעי ישראל בגופן. כתבו התוס' בשבת דף מ״ט אומר ר״ת דמיירי באותן שעושין מחמת מרד ומבזין המצוה וכו' כדאמרינן פשעים אלו מרדים וכו׳ ע״ש ומשמע מפירוש ר״ת דדוקא מחמת מרד מיקרי פושעי ישראל בגופן אבל מתוך עצלות או שעוסק במלאכתו לא מיקרי פושעי ישראל וכדדייק ר״ת דפשעים אלו מרדים. וק״ק דהתוספות והרא״ש והר"ן והמרדכי בראש השנה ובש״ות מהר"ם סי' תרמ״ט כתבו אחד פירוש ר״ת דאם אינו מניחן מפחדו דאין לו גוף נקי לית לן בה והו״ל לאשמועינן רבותא דכל דאינו מחמת מרד אינו בכלל פושעי ישראל בגופן ואולי אפשר דכיון דמצות תפילין גדולה שבגדולו׳ ואות היא לא משכחת מי שאינו מורד שיתבטל מלהניחם לפחות בשעת ק״ש ותפלה אם לא כי רוח עברה כי ירא משום גוף נקי.
והרב בית חדש כתב דגם לדעת ר״ת מי שאינו מניחם מחמת שהוא עוסק במלאכתו הוא בכלל פושעי ישראל ודינא רבא ודינא זוטא איכא בינייהו ובהכי פירש דברי הטור דלא כמרן עש״ב ודברי הרב דחוקים דמי עשה פשר דבר דמורד פושעי ישראל ומחמת מלאכה בכלל פושעי ישראל והרי ר״ת תרגמה להאי לישנא דפושעי מחמת מרד ומנ״ל לעשות שלשה חילוקים. ומצאתי למהר״א ממיץ בספר יראים סימן י"ו שכתב וז״ל פירוש דלא מנח מתוך רשע שחושב בלבו דאין לחוש במצוה ומבזה בלבו אבל לא מנח מחמת עצלות לא מיקרי פושעי ישראל בגופן דכל פשע מרד הוא עכ״ל וידוע דמהר״א ממיץ תלמיד ר״ת ומסתמא בשיטת רבו אמרה. ודברי מרן בדעת הטור נראין יותר דס"ל דכל דלא מנח הוא בכלל פושעי ישראל דלא כר״ת וכמ"ש רבינו ירוחם וכמו שסתם הרא"ש וכמ״ש מרן.
והסמ״ג עשין ג' כתב ופירש רבינו יעקב שנמנע מחמת מרד ביזוי מצוה ורב אלפס פי' מי שלא הניח תפילין מעולם וכו׳ ושניהם אין להם ערבות בדבריהם לכך יש ליזהר עכ״ל ומה שפירש מהרש״ל בביאוריו ודחה פירוש המפרשים הרואה יראה דיותר נוח פי׳ יש מפרשים.
וראיתי להרב נחלת צבי שכתב דכל הפוסקים לא כתבו כהרי״ף ע״ש ולא זכר דהרמב״ם פ"ג דתשובה והרמב״ן בריש שער הגמול כתבו כהרי״ף ובס׳ ארחות חיים ערבינהו ותנינהו לפירוש הרי״ף ור"ת ע"ש:
ב
דין ב׳. שצריכין גוף נקי וכו'. רבינו ירוחם נתיב י״ט חלק ה׳ כתב י״מ למי שסומך על הנס ולהניחן בשעת השמד שצריך ליזהר משינה והפחה דאל"כ הרי קדושת ס״ת וטהרתו גדולה ואדם אוחזו ופתחו וכו' וק״ו הנחת תפלין שהם מכוסים בעורותיהם ובתיהם עכ״ל וכ״כ בארחות חיים משם רב יהודאי גאון וק״ק לפירוש זה דאמאי פירשו אביי ורבא שלא יישן ולא יפיח כלומר דלא בעי צדיק כאלישע כמ״ש הרא״ש נימא דממש בעי צדיק כאלישע למסמך אניסא ותו דבפרק הישן שקלי וטרו על שנת קבע ועראי בתפילין ומשמע דההיא בסתם מניח תפילין בכל זמן אלמא שצריך ליזהר לישן בהם בכל זמן ועמ״ש הרב המאור ובתמים דעים סי׳ רמ״א והביאו הר״ן. ותו דבירושלמי דברכות פ"ב אמרו א״ד ינאי תפילין צריכין גוף נקי ותו לא ומשמע קצת דבכל זמן איירי דבשלמא בתלמודין דמסיים בה כאלישע בעל כנפים יש מקום לומר דסמך רבי ינאי שנבין דאיירי בשעת השמד מדקאמר כאלישע בעל כנפים והוא מפורסם דאלישע היה בשעת השמד. ובשוחר טוב סי' ק״ג אמרו ר׳ ינאי הוה לבוש תפילין בתר בישיה תלתא יומין דאמר מר תפילין צריכין גוף נקי כאלישע בעל כנפים ומשמע דבכל זמן איירי:
ומה שהביאו י״מ סעד לפירושם מס״ת יש להשיב דודאי קדושת ס״ת חמודה יתר מאד מתפילין ומי גילה למפרשי׳ הללו דאם תופס ס״ת בידו מותר להפיח ולישן ותפילין אצטריכא לרבי ינאי דמחופין עור וכ"ש ס"ת ומיהו אם התפילין כרוכין בידו שלא בדרך לבישה עיין בב״י סי' מ״ד. ופוק חזי מ״ש סמ״ג עשין ג׳ וז״ל תפילין צריכין גוף נקי כאלישע שלא ישן ולא יפיח זהו באדם שמניחין כל היום כלו כמצותן פן ישכחם ויעשה בהם דבר שאינו הגון אבל בשעת התפלה אין לך רשע שלא יהא ראוי לתפילין ק״ו לס״ת שהוא מקודש יותר שיש בו כל התורה כלה ובתפלין כ״א ד׳ פרשיות שהם בתוך עור והכל אוחזין בס״ת בשעת התפלה שהכל יכולין להתנהג בטהרה בשעת התפילה עכ״ל עין רואה דפשיטא לסמ"ג שמה שאוחזין ס״ת הוא מפני שיכולין להתנהג בטהרה דשעת התפלה ודן ק״ו לתפילין:
ג
בשעת ק"ש וכו׳. רבים מיראי ה׳ נהגו ללמוד קצת קודם תפלה או אחר תפלה בתפילין וכן להניחם בתפלת מנחה ומנהג נכון הוא:
ד
דין ג'. הגהה. ושלא יכנס בהן לבה״כ וכו' כן פירש״י פ' לולב הגזול וק״ק דמאחר דקי״ל כרבי ינאי דצריך גוף נקי שלא יישן ויפיח הו"ל לרש״י לומר שיודע ליזהר שלא יישן ויפיח וכן פירש בספר התרומה וכן ראיתי לרבינו גרשון מאור הגולה בפירוש ערכין כ״י שפירש לשמור תפילין כהלכתן וכ״כ הר״ן ס״פ לולב ויודע לשמור תפילין בנקיות:
ואפשר לישב דברי רש״י במ״ש רבינו יונה פ׳ מי שמתו וז״ל פירש״י דאף קטנים שהגיעו לחינוך פטורים ויש שמקשים עליו מדאמרינן קטן היודע לדבר אביו מלמדו וכו׳ וי״ל דהתם לא קאמר בדרך חיוב אלא להרגילו במצוות עכ״ל ומשמע מדבריו דבהאי גוונא דקטן דתנן התם דפטור תניא בסוכה להרגילו במצוות וכפ״ז אפשר דרש״י הוקשה לו בהך בריתא דסוכה דברישא תני חייב בלולב חייב בציצית והדר תני לוקח לו תפילין אביו מלמדו והו״ל בסיפא דומיא דרישא חייב בתפילין חייב אביו ללמדו ולכן ס"ל לרש״י דגבי תפילין וק״ש לא קאמר בדרך חיוב דהא תנן התם דפטירי מק״ש דאין מצוי אצלו ומתפילין שלא יפיח בהן אבל הכא להרגילו במצוות כל שיודע לשמור תפילין שלא יכנס בהן לב״הכ מרגילו קצת בתפילין באיזה שיעור מועט אבל חיובא ליכא אף מתורת החינוך כיון דצריך ליזהר שלא יפיח וזה דחוק בקטן שהגיע לחינוך ומשו״ה בדקדוק כתב רש״י לשמור שלא יכנס וכו׳ ולא כתב שלא יפיח משום דבריתא איירי להרגילו ולא בתורת חיוב. אבל פרק מי שמתו דתנן פטורא כתב רש"י שלא יפיח עיין שם:
ומכלל הדברים אמורים יש להעיר קצת על מור״ם דכיון דמרן נקט שלא יישן ולא יפיח אמאי אצטריך לומר ושלא יכנס וכו' דהרי כל דידע למנטר נפשיה שלא יפיח כ"ש דמנטר שלא יכנס:
והרשב״א לחידושיו פרק מי שמתו הליץ בעד רש״י דהתם איירי בסתם קטן ובסוכה היכא דבקיאינן ביה וכדבריו דייקי דברי רש״י בפ' מי שמתו שכתב משום דסתם קטן וכו׳ ע״ש:
ה
חייב אביו וכו' הרב ב״ח הסכים דקטן הלומד תלמוד אפילו אינו אלא י"ב שנה וכו' וק"ק דהוא עצמו סוף סי׳ ל״ח כתב דההיא דשמושא רבא דהצריך שיקרא תנ״ך ותלמוד היא לכל היום אבל לק״ש ותפלה אפילו קטן וכו׳ ע״ש ומדבריו הכא משמע דאפילו לק״ש צריך הקטן שידע תלמוד וכ"כ האחרונים בשמו:
ו
הגהה. וי"א דהאי קטן דוקא שהוא בן י"ג שנה וכו'. כ״כ מרן משם העטור ושהביא ראיה לדבריו ואינה כדאי להוציא הבריתא מפשוטה דמשמע דקטן ממש קאמר וכן נראה דעת כל הפוסקים שכתבו קטן סתם משמע דבקטן ממש מיירי עכ"ל וק"ק עליו ועל מהר״ש הלוי בתשובותיו סי׳ א׳ דאתו עלה מסתמות הפוסקים והרי מדברי התוב' ורבינו יונה והרשב"א והרא״ש פרק מי שמתו מוכח בהדיא דההיא דלולב הגזול בקטן שהגיע לחינוך איירי וכן מונח מדברי ארחות חיים ריש ה׳ תפילין:
וחמות״י ראיתי למהר״ש הלוי שם שהקשה על הרב העיטור דמשאר חלוקות משמע דאיירי בקטן ממש ואין לומר דמצינו לרש״י דפירש בחדא מינייהו דהוי בהביא ב׳ שערות וכו' דשאני ההיא דרש״י שיש לו הכרח אבל סברת העיטור נראה דהיא מסברא והראיה שהביא אינה בפנינו עכ״ל ויש מקום לומר דראית העיטור היא ממתנ' דברכות דתנן בהדיא דקטנים פטורים ומשמע דהוי אף מתורת חינוך דתני סיפא וחייבים בתפלה ומוכרח דהוי מדרבנן והתוס' ישבו אבל הרב העיטור נקיט לה למתניה כפשטא והיינו דאצטריך לאוקומיה ההיא דסוכה בבן י״ג ויום אחד והוי מעין דוגמא שהוכרח רש״י לפרש יודע לפרוש כפיו שהביא ב' שערות מכח מאי דתנן קטן לא יפרוש דתנא דבריתא אמתניה סמיך דלא נפרש קטן זה כאינך אלא שמדברי מרן משמע קצת דאין זו ראית העיטור דלא הוה שתיק כולי האי והיה לדברי התוס׳ ודעמיהו:
והרב מהר״ם ן' חביב בס' כפות תמרים רצה לדקדק דברי הבריתא כהרב העטור ודבריו דמוקים ולא זכר דברי התוספות ריש ערכין ע״ש: