אור ברסלב

ברכי יוסף על אורח חיים· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]

סימן ל

שיורי ברכה

א

דין ב׳. אסור להניח תפילין בלילה וכו'. הרמב״ם זל פ״ד כתב כל המניח תפילין לכתחילה אחר שתשקע החמה עובר בלאו שנאמר ושמרת את החקה הזאת מימים ימימה וכתב מרן בכ״מ דהוי פלוגתא דר׳ אלעזר ור' יוחנן במניח תפילין משתשקע החמה במנחות סוף פרק הקומץ דר' אלעזר סבר עובר בעשה קסבר השמר דעשה עשה השמר דלאו לאו ור׳ יוחנן סבר עובר בלאו דהשמר דעשה נמי לאו הוא ופסק כר' יוחנן עכ״ד. וראיתי לגדול הדור מהרר״ח אלפאנדארי בס' דרך הקדש דף י״א רמי ומקשי מדברי הרמב״ם הללו על דברי הרב מהרי"מט והרב כנ״הג דקשיא להו עמ״ש הרמב״ם פ״ח דבית הבחירה דשמירת המקדש גם ביטלוה עברו בלא תעשה שנאמר ושמרו את משמרת הקדש ולשון שמירה אזהרה הוא ותהי עלה ברב כנ"הג בהגהותיו דבעלמא השמר מובן אזהרה אבל ושמרתם את הקדש אין כאן שום מניעה והאריך בזה והרב מהרי"מט קשיתיה בסגנון זה דהשמר דעשה עשה השמר דלאו לאו וכתבו התוס׳ דהשמר בנגע צרעת הוי לאו משום דענינו לא תקוץ ותמה עליהם מהר"ח אלפאנדרי בשילהי הקומץ פליגי ר' אלעזר ור' יוחנן אקרא ושמרת את החקה הזאת אי הוי עשה אי הוי לאו דמר סבר השמר דעשה עשה ומר סבר השמר דעשה נמי לאו היא והלכת' כר' יוחנן וכמ״ש התוס' פ' בתרא דיומא אמאי דפריך אימא השמר במצות עינוי ומשני השמר דעשה רבה וכתבו התוס׳ דמשני הכי משום דר"ל הוא מאריה דשמעתא וכ״כ ערמב״ם פ״ד דתפילין דמניח תפילין אחר שקיעת כחמה עובר בל״ת שנאמר ושמרת את החקה וא״כ הרמב״ם אזיל לשיטתיה דהשמר במקדש נמי לאו הוא עכ"ד.

ואיברא דמדברי התוס׳ דיומא שהביא הרב משמע כוותיה אמנם זאת מצאנו להתוס' בשבת דף קל״ב ע״ב גבי צרעת עשה ל״ת שכתבו השמר היינו לאו ולעשות היינו עשה ואע״ג דאמר בסוף הקומץ השמר דלאו לאו השמר דעשה עשה מ״מ לאו מ"ע הוא אלא ל"ת דאמר רחמנא הזהר פן תקוץ בהרת עכ״ל וצריך להבין מאי קשיא להו מדאמרינן השמר דעשה עשה בפשיטות הרי זוהי סברת ר׳ אלעזר אבל אנן קי״ל כר' יוחנן דהשמר דעשה נמי לאו הוא וכדמשמע מדברי התוספות דיומא הנז׳:

וזה חזיתי להתוס' פ"ק דראש השנה דף ו' ע״א ד״ה תשחור זו מל"ת שכתבו וז״ל ולר״י דאמר בסוף הקומץ וכו׳ ההיא דפסח ומילה מ״ע על כרחין דלא כר׳ עקיבא וההיא דר״ל דיומא לא קיימא ומיהו לא יתכן כלל לאוקומה דלא כר' עקיבא דמשנה היא פ״ק דכריתות וסוגיא דשמעתא משמע בגמ׳ דאתיא כר״ע וכו׳ וצריך לחלק בההיא דר׳ יוחנן דלא דמיא לשאר השמר דעשה עכ״ל והכא התוס' רמזו לנו דצריך לחלק ביניהם וסתמו דבריהם. אבל הרואה יראה כי דבר מבואר בדברי התוס' בעירובין דף צ"ו ע"ה דאמרי׳ התם דתנן פ״ק דכריתות הפסח והמילה מ"ע ולר״ע דאמר ושמרת את החקה לפסח לאו נמי איכא ומשני אפילו תימא ר״ע השמר דלאו לאו השמר דעשה עשה וכתבו התוס' וז״ל השמר דעשה עשה ואפי' ר׳ יוחנן דאמר בהקומץ השמר דעשה לאו נמי הוא ולהכי דמניח תפילין אחר שקיעת החמה עובר בלאו מודה הוא שאם לא הניח ביום שאינו לוקה דלענין הנחת היום השמר דעשה עשה כמו לענין עשיית פסח וכו׳ הדוקא לענין הנחת תפילין בלילה קאמר ר״י דלאו הוא דהוי כמו השמר בנגע הצרעת וכו׳ עכ״ל ובהגלות נגלות דברי התוס׳ הללו הם נוחים דברי התוס׳ דשבת הנז׳ דאפי' לר״י לענין הנחת תפילין ביום אינו עובר בלאו והשמר דעשה עשה דדוקא במניח תפילין בלילה קאמר ר' יוחנן דעובר בלאו ולזה כתבו בפשיטות דאמרינן פ׳ הקומץ השמר דעשה עשה. ולפ״ז אתי שפיר אותה שאמרו פ׳ בתרא דיומא דאי הוה כתיב השמר במצות עינוי הוי עשה והשמר דעשה עשה דאתיא ככ״ע דלר״י נמי אם לא הניח תפילין ביום אינו עובר בלאו דהשמר דעשה עשה וכמ״ש התוס' בעירובין ולא צריכנא למאי דמשני התוספות דאליבא דר״ל דהוא מאריה דשמעתא משני אלא אתיא ככ״ע. והקרוב אלי דזה רמזו התוס' פ״ק דר"ה וצריך לחלק בהדיא דרבי יוחנן דלא דמי לשאר השמר דעשה וכונתם כמו שביארו בעירובין:

ולמדנו מדברי התוספות דפ״ק דר״ה ששיטה זו נראית מוכרחת מכח ההיא דכריתות דמתני׳ אתיא כר"ע ותנן דפסח מ״ע ולר״ע ושמרת את החקה בפסח איירי ואיכא לאו נמי ולכן צריכים אנו לומר דר' יוחנן לא קאמר דהשמר דעשה לאו אלא כההוא עשה דמשמע מיניה שלא להניח תפילין בלילה ולכך הוי לאו לענין זה הדבר האמור ועתה יגדל נא כח הכרח זה דבריש כריתות שם אתה מוצא דר' יוחנן גופיה קאמר דתנא דכריתות ר׳ עקיבא:

והרב באר שבע שם הקשה הך קושיא דהיכי תני' הפסח מ״ע והכתיב ושמרת לר״ע והוי לאו ותירץ כמ״ש התוס' בעירובין והקשה דא״כ מאי דוחקין פ׳ המוצא תפילין לאוקומיה כר״ע מכח דסבר השמר דעשה עשה אפילו תימא דסבר השמר דעשה לאו שפיר מתוקמא כר"ע מכח חילוק התוס׳ וצ״ע עכ״ד ואפשר דמאי דאמרינן התם בעירובין ופ' בתרא דיומא השמר דלאו לאו השמר דעשה עשה הכונה לפי שיטה הזו השמר דלאו ר״ל כשיש בכללו לאו כגון ושמרת למאן דמוקי ליה בתפילין דמשמע שלא יניח תפילין בלילה וכגון השמר בנגע צרעת הוי לאו השמר דעשה כגון שאין בו אלא עשה פשוט עשה. ומיהו מדברי התוס׳ שם בעירובין משמע דלא מפרשי הכי אלא השמר דלאו פירושו כגון השמר לך פן תכרות:

ומ״מ לפי שיטה הנז׳ עלה בידינו דעשה פשוט דאין בכללו לאו כגון ושמרת לר״ע דאוקמיה בפסח הוי עשה ואינו לאו וכמ״ש התוס' במותב תלתא בשבת ועירובין וראש השנה. והגם דמהתוס' פרק בתרא דיומא לא משמע כן כמבואר ידעי רבנן דתוספות דיומא הם ממהר״ם וכדכתיבנא בעניותין בדוכתי אחריני וליכא למירמא תוספות הדדי ולפום ריהטא נראה דהשיטה הנז׳ מוכרח לאומרה בעד הרמב״ם כי הנה מוכח דהרמב״ם פוסק כר״ע דושמרת את החקה בפסח מיירי וכר׳ עקיבא ומ״ש בדין זה דהוינן ביה דזמן הנחת תפילין שיום ולא בלילה שנאמ׳ מימים ימימה חוקה זו היא מצות תפילין ומי למניחם אחר שקיעת החמה עובר בלאו שנאמר ושמרת כבר למדנו הועיל הרב המבי״ט בקרית ספר דהוי אסמכתא והגם דמדברי מרן בכסף משנה מוכח איפנא כבר הרמ״ע מפאנו סי' ק״ח תמה על מרן ובהסכמה עלה כדברי הרב קרית ספר ויש להכריח סברת הרב קרית ספר שכתב שהרמב"ם פסק כרבי עקיבא דעין רואה דהרמב״ם לא מנה במנין המצוות לאו זה דושמרת את החקה וכפי דעת מרן שסבר הד"מ דלילה לאו זמן תפילין דלא כר' עקיבא הדבר קשה דאמאי לא מנה במנין הלאוין לאו דושמרת את החקה וכבר תמה כן הרב פרי חדש בהגהו' הרמב"ם אמנם כפי דברי הרב ק״ס ניחא דהרמב״ם פוסק כר״ע דושמרת אפסח קאי ומ״ש בדין זה דחקה היא מצות תפילין ומי שמניחן אחר שקיעת החמה עובר בלאו הוי אסמכתא בעלמא. ועוד יש להכריח קצת דהרמב״ם כתב דשבת וי"ט אינו זמן תפילין דכתיב והיה לאות ואי פסק דלא כר״ע לילף מושמרת מימים ולא כל ימים. ומ"ש מין דבהא דשבת הלכה כר״ע מחבירו דמפיק לה מיהיה לאות. אינו מתישב שפיר דכיון דכבר פסק כר' יוסי הגלילי דלילה לאו זמן תפילין מקרא דושמרת מהאי קרא גופיה לימעט שבתות וי״ט. דר״ע משום דפליג וסבר דושמרת לפסח אצטריך לקרא דוהיו לאות אבל הרמב״ם דסבר דושמרת אתפילין קאי כר״י הגלילי משם תורה יוצאה לשבתות וי״ט נמי אכן לשיטת הרב המבי״ט ניחא דפסק הרמב"ם כר׳ עקיבא ועוד יש להכריח קצת ממ״ש הרמב״ם סוף פ״ד כל שאינו מניח תפילין עובר בשמנה עשה וכו׳ וכפי דעת מרן ק״ק דהו"לל עובר בשמנה עשה ולאו אחד דהיינו ושמרת את החקה או לפחות לימא בט' עשה לצרף ושמרת את החקה. אך לדברי הרב קרית ספר א"ש דלקושטא קרא דושמרת איירי בפסח ולתפילין הוא אסמכתא:

ולפום הא דאמרן דמוכח דהרמב״ם פסק כר' עקיבא דושמרת אפסח קאי וגם מוכח דפסק כר' יוחנן דהשמר דעשה לאו הוא ומ״ה פסק דמניח תפילין אחר שקיעת החמה עובר בלאו בשגם הוי אסמכתא כדאמרן מ״מ מוכח דבעלמא ס״ל דהשמר דעשה לאו הוא ולכך כתב הכא דרך אסמכתא דעובר בלאו ואם כן קשה דהרמב״ם ריש הלכות שגגות כתב הפסח והמילה מפני שהן מ״ע וחטאת אין מביאין אלא על שגגת ל״ת והשתא קשה על הרמב״ם קושית הש״ס בעירובין דאיך כתב הפסח מ"ע והא אית ביה לאו דושמרת בפסח איירי והוא דעת הרמב״ם כמה דאמרן וגם פסק דהשמר דעשה לאו הוא כאמור. ומוכרח לתרץ בעד הרמב״ם לכאורה לומר דס״ל כשיטת התוספות בעירובין הנז׳ דנעשה פשוט דאין בכללו שום לאו לכ״ע הוא עשה ולא קאמר ר' יוחנן דהשמר דעשה לאו אלא כי ההיא דושמרת אי מוקמת ליה בתפילין דאית ביה לאו שלא להניח תפילין בלילה ובכל אשר דברנו:

ואחרי הודיע אלהים אותנו את כל זאת נובין ונדון דקושית מהרי"מט על הרמב״ם שכתב דבביטול שמירת המקדש עבר בלאו דכתיב ושמרו את משמרת הקדש קמה וגם נצבה ונסתלקה מעליו תמיהת מהר״ח אלפאנדארי הנז״ל דהרי הרמב״ם פסק כרבי יוחנן דהשמר דעשה נמי לאו הוא כי האף אמנם דפסק כר' יוחנן היינו במניח תפילין בלילה אבל אם לא הניח תפילין ביום מודה ר' יוחנן דאינו עובר בלאו דבכי האי גוונא אמרי׳ השמר דעשה עשה לר״ע ושפיר מקשה מהרי"מט על הרמב"ם שכתב דבביטול שמירת המקדש עוברים בלאו דביטול שמירת המקדש הוי כלא הניח תפילין ביום דלא עבר לאו אליבא דכ"ע. הן אמת דמהרי״מט כפי לשונו שהביא מהרח״א קיצר את הרחב וה"ל לפרש שיחותיו וכ״ש שהרב כנ"הג סתם דבריו יותר:

ומן האמור תשובה מוצאת למ״ש עוד מהרח״א וז״ל וראיתי להרמב״ן פ׳ משפטים על פסוק ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו שהקשה לרש"י מהך דהשמר דעשה עשה ולא חייש למסקנא דר״י דהשמר דעשה נמי לאו הוא עכ״ל ולפום מאי דכתיבנא דברי הרמב״ן נאמנו מאד אף למסקנא ואתו כר״ע דקרא בכל אשר אמרתי אליכם תשמרו אין בכללו שום לאו והוא עשה פשוט ובהא גם לר' יוחנן השמר דעשה עשה ושפיר הקשה הרמב״ן על רש״י:

וחזיתיה להרא״ם השיג על הרמב״ן דבמכילתא תרי תנאי סברי דהוי ל"ת ועוד דהרמב״ן עצמו פ' יתרו כתב שמור מצות ל״ת ואיך לא חשש להשמר דעשה עשה ומה שפירש במלת לקדשו שלא נחללנו כי היכי דלא תיקשי ליה מהשמר דעשה עשה לא הרויח כלום משום דכיון דמלת לקדשו בצורת עשה אינו אלא עשה שהרי גבי שבת דכתי' וביום השביעי תשבות פירשוהו רז״ל למ״ע אף שפירושו שלא לעשות מלאכה מפני שהוא בצורת עשה עכ״ד הרא"ם וכ״כ פ' יתרו. ולפום מאי דאמרן דברי הרמב״ן חיים וקיימים דהא קי״ל כר' יוחנן דהשמר דעשה נמי לאו הוא היכא דיש בכללו לאו כגון ושמרת את החקה דיש בכלל שלא להניח תפילין בלילה והטיב אשר דיבר הרמב״ן דשמור ל״ת כיון דפירש לקדשו שלא נחללנו דהשמר דעשה בכה"ג לאו הוא דקי״ל כר' יוחנן. ומה ענין וביום השביעי תשבות דלא כתביה קרא בלשון שמירה ולא תמה הרמב״ן על רש״י אלא גבי ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו דהוא עשה פשוט:

ואנכי חזון הרביתי להרא"ם פ' תצא ד״ה מוצא שפתיך שכתב וז״ל אבל רש״י כתב פ'. ראה בפ׳ תשמרו לעשות ליתן לא תעשה על עשה האמור שכל השמר ל״ת הוא אלא שאין לוקין על השמר של עשה וא"כ פי' השמר דעשה עשה אינו אלא לוקין עליו כמו בעשה אבל לעולם ל״ת הוא עכ״ל ונראה שאל זה רמז הרא״ם פ׳ משפטים גבי בכל אשר אמרתי אליכם תשמרו ע״ש. ולפי שיטה זו נוחים דברי רש״י שם שכתב דבכל אשר אמרתי לא תעשה ול״ק קושית הרמב״ן דהשמר דעשה עשה בכה״ג אליבא דכ״ע כאשר ביארנו דרש״י רוח אחרת אתו דפי' השמר דעשה עשה היינו דלא לקי ומעתה תו לא צריכנא למ"ש הרמב״ן דלרש״י צ״ל דהוי לאו שבכללות דאל״כ היו לוקין על כל עשה וכו' ע״ש דדעת רש״י דאף אם לא היה כולל לא לקי על השמר דעשה:

ובצפייתנו צפינו להרב פר״ח בהגהות הרמב״ם הלכות תפילין שכתב וז״ל ומ״ש הרא״ם פ' תצא לדעת רש״י וכו׳ ליתא דבשום דוכתא לא מתפרש הכי אלא דהוי עשה ממש אלא דאנן קי״ל כר״י דהשמר דעשה נמי לאו הוא עכ״ל ואני אומר דמ"ש הרא״ם הן הן דברי רש״י פ' ראה ושיטה זו מוכרחת לפי מה שפירש רש״י בחומש דבכל אשר אמרתי ודכוותיה הם ל"ת ואין פותר אותם כמבואר מכל מה שכתבנו. אבל בשיטה זו אשר רש״י עצמו היולדה והמחזיקה פ׳ ראה הנה מקום לומר דמאי דקא' ר׳ יוחנן עובד בלאו היינו ל״ת לחודיה ולא לקי ומאי דקאמרי בש״ס פרק המוצא תפילין ופ' בתרא דיומא השמר דעשה עשה הוי גם לר׳ יוחנן והכונה דלא הוי לאו גמור ללקות רק קלוש כמו עשה אבל לעולם לאו מיקרי לענין אומרנו עובר בלאו. וההיא דכריתות דהפסח מ״ע יש לפרש דעם היות שעובר בל״ת מ״מ קליש והוי כעשה דלא לקי ואתיא כר׳ יוחנן נמי דגם לר' יוחנן קליש והוי כעשה אלא דכלפי דר' אלעזר סבר דהוי עשה ממש פשוט קאמר ר' יוחנן דהוי לאו כלומר לאפוקי עשה פשוט ומיהו לא לקי דקליש בעשה ואמטו להכי זימנין דקרינן ליה להאי לאו עשה וכדאמרינן בש״ס דערובין ויומא השמר דעשה עשה והיינו גם לר' יוחנן ותנן נמי הפסח והמילה מ״ע:

וקצת מסתייעא שיטה ז' מהמכילתא שבפ' משפטים דתרי תנאי ס"ל בכל אשר אמרתי ל״ת כמ״ש הרא״ם ולשיטת תוספות דידן שכתבנו לעיל לא סלקא הך מכילתא כסברת רבי יוחנן דתלמודין אבל לשיטת רש״י הלזו א"ש:

והרמב״ן דקשיתיה דברי רש״י פ' משפטים לא שנעלמו ממנו דברי המכילתא כאשר חשבו הרא״ם והר׳ נחלת יעקב דהרי הרמב״ן גופיה כתב דבמכילתא נחלקו וכו׳ אבל הש״ג ישי״ג על רש״י דהן לו יהי דהכי אתמר במכילתא מ״מ לא הו״ל למשבק תלמודין דאליבא דכ"ע בכה"ג השמר דעשה עשה כדכתבינן בעניותין:

ודע דהגם דאשכחן במכילתא תנאי דסברי בכל אשר אמרתי ל״ת ליכא למימד דר' יוחנן. סבר דהשמר דעשה נמי לאו הוא ולוקין עליו בכל גוונא ואף אם לא הניח תפילין ביום עובר בל״ת וההיא דכריתות רבי עקיבא היא אבל ר' יוחנן ס״ל כהני תנאי דמכילתא ומצי אמר אנא כתנאי מכילתא סברית. הא ליתא דקי״ל דסבר ר' יוחנן הלכה כסתם משנה וא״כ ר' יוחנן איך שביק סתם משנה דכריתות דמשמע מינה דהשמר דעשה עשה ולכן צ״ל בשיטת התוס' הנז' או בשיטת רש"י והרא״ם כמ"ש בס״ד. וק״ק על הרמב״ן שהשיג על רש״י אמאי לא השיג על הרמב״ם בספר המצות שמנה לאו בביטול שמירת המקדש וכקושית מהרי"מט. ולדעת הרמב״ם אפשר לומר דהני תנאי דמכילתא דמשפטים דסברי בכל אשר אמיתי לאו ומכילתא אחריתי הזכירה הוא ז״ל בלאו ביטול שמירת המקדש הכריחו לפרש כשיטת רש״י והרא״ם הנז' ונסתלקה תמיהת מהרי״מט הנז' . ועוד יש לי שקלא וטריא בדברי הרב כנ״הג ומהרח״א בזה אין כאן מקומו. וענין זה כתבתי בימי נעורי ואחר זמן יצאו לאוד הדפוס ס׳ חזון נחום ושאר ספרי דבי רב מאחרוני זמנינו ולא פניתי לעמוד בדבריהם ועיין בהרדב״ז בלשונות סימן צ"ה:

ב

כתב הרב שיירי כנ"הג שנהג לפעמים לישאר בציצית ותפילין מתפלת המנחה עד אחר ערבית ונסתייע מדברי הרב ל״ח ועמ"ש לעיל סי׳ י״ח בס״ד דרבינו האר"י היה נזהר לחולצן אחר שקיעת החמה וכ״כ האחרונים כמ״ש הרב יד אהרן וכן עיקר:

ג

דין ג'. וכשיגיע זמנן ימשמש בהן ויברך וכו׳ כתב מר זקנינו הרב זלה"ה בהגהותיו כ״י בירך על תפילין בלילה או שסבור יום והוא לילה א״צ לברך אחר כך כשיגיע זמנן. מס' זכרון משה:

תוכן העניינים

ברכי יוסף על אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה