אור ברסלב

ברכי יוסף על אורח חיים· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]

סימן יט

סימן חי

א

דין א'. ציצית חובת גברא ולא חובת מנא וכו׳ הרב מגילת ספר בעשין כ״ו דף ז׳ ע״ד רצה להוכיח מסוגיית שבת דף קל״א ופירוש רש״י שם דהלכה כמ"ד חובת מנא אף הוא ראה וי"תר במ״ש הרשב״א בפ"ק דקדושין דזמנין דמשכחת סוגייא דלא כהלכתא. ושוב חקר לפי דברי התוס׳ שם איך לא נתעוררו פ״ק דערכין מסוגיית שבת הנז׳ ע״ש באורך ונעלמו ממנו דברי התוס' במנחות דף מ״ד ע״א שנתעוררו מסוגיות שבת הנז׳ וניחא להו דבעי למנקט אליבא דכולי עלמא וכן כתב הרשב״א בחידושיו לשבת בסוגיא הנז' וכ״כ הרב ברכת הזבח במנחות על דברי התוס' הנז׳ וכ״כ בס' בני חיי בסי׳ זה וכל זה נעלם מהרב הנז':

ב

אינו מברך על עשיית הציצית וכו׳ הרב מגן אברהם הוקשה לו מ״ש ציצית ממזוזה דאף דחובת הדר מברך כשקובע מזוזה בבית. ומתוך כך חידוש הוא שחידשה תורה דיליה לברך ברכות מחודשות ע״ש באורך . וזו היא שקשה לחדש ברכה שלא נזכרה בש"ס ובפוסקים. וק״ק על הרב בני חיי בהלכות מזוזה שהביא דברי הרב מגן אברהם עיין שם:

וחזיתיה להרב יד אהרן תריץ יתיב דכתיבת המזוזה היינו בעשיית ציצית וקביעותה בלבישת טלית ודחה דברי הרב מגן אברהם עש״ב ואין זה מספיק דהרי מזוזה חובת הדר וכשיכנס לדור דומה למתעטף בציצית והו״ל לברך כשידור ולא על קביעותה בבית כי טויית הציצית ושזירתו דומה לכתיבת המזוזה וקביעות חוטי הציצית בבגד הוא בקביעות המזוזה בבית ולבישת הטלית בציצית דומה לבא לדור בבית שנקבע בו מזוזה והדרא חקירת הרב מגן אברהם למקומה דאמאי מברך בקביעות המזוזה בבית הו״ל לברך כשידור:

אכן נראה דהחילוק ברור דבשלמא בציצית דבגמר הדבר דהיינו בלבישת ציצית אדם מתעסק בגוף המצוה ומתעטף בו שבקוה לברכה עד התכלית האחרון כיון דגם בגומרו של דבר והיה בהעטיף עסיק ואתי בגוף המצוה משא״כ במזוזה דגמר העסק במצוה הוא קביעותה ואחר זה לא נשאר שום עסק בה כשיבא לדור ולא רצו לקבוע הברכה מבלי התעסק במצוה לכן הם אמרו לברך בקביעותה דהוא סוף המעשה את העוסק אשר עסק בגוף המצוה דכשידור אף דבו בפרק הוא חובתו מ״מ תו לא עסיק בגוף המצוה אם המזוזה כבר מונחת וקבועה במקומה ואם בא לדור ועדיין לא קבע' דאף דחובת הדר היא ובארץ ישראל חייב מיד מ״מ לא איתרמי ליה בה שעתא ואחר שכבר נכנס לדור כשמוצאה וקובעה מברך בקביעותה שפיר וכן אם הבית יש בו מזוזה ויצא השוכר הראשון והניח׳ שם ובא רעהו השוכר השני וכבר יש שם מזוזה אף דבא לדור בבית שיש בו מזוזה אין לשוכר שני מקום לברך דהוא לא נתעסק בה כלל וכבר בירך השוכר שלפניו שנתעסק בה וקבעה אף דהשני שפיר מקיים המצוה שדר בבית שיש בו מזוזה ואיהו לא עביד מידי לכן קבעו הברכה בעת קביעותה דהוא גמר עשיית המצוה:

וכל זה מבואר בלשון הזהב של הרמב״ם פי״א דברכות דין ח׳ שכתב וז״ל כל מצוה שעשייתה גמר חיובה לברך בשעת עשייה וכל מצוה שיש אחר עשייתה ציווי אחר אינו מברך אלא בשעה שעושה הציווי האחרון כיצד העושה סוכה וכו׳ או ציצית או תפילין או מזוזה אינו מברך בשעת עשייה וכו׳ מפני שיש אחר עשייתו ציווי אחר ואימתי מברך בשעת שישב בסוכה וכו׳ או כשיתעטף וכו׳ ובשעת קביעות מזוזה וכונתו שעושה ציווי האחרון בגוף המצוה כמו שכתבנו ודוק:

לפי מ״ש הרב תורת חסד סימן ג״ן דאין לברך בקובע מזוזה תוך שלשים נראה דמכ״ש שלא יקבע מזוזה קודם שיבא לדור בבית אלא תכף שבא לדור או אח״כ ומאחר שכן הוא דומה לציצית דמברך בעטיפה. ומדברי הרב מגן אברהם נראה קצת דפשיטא ליה דיכול לברך כשקובעה אף אם עדיין לא בא לדור בבית. וצריך להתישב בדבר:

תוכן העניינים

ברכי יוסף על אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה