ברכי יוסף על אורח חיים· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
סימן יו"ד
א
דין א'. יש לה יותר מארבע חייבת וכו׳. כתב הרא״ש דהא דתניא בספרי ד' כנפות יצאו בעלי ג׳ ובעלי ה' ובעלי שש וכו' היינו דנתמעטו בעלת ה' יותר שאין להטיל בכל כנפיה אלא בארבע מהם והביא דבריו באורך מרן בב״י ובכ״מ:
וראיתי בס' מרכבת המשנה שהקשה דבפ"ב דזבחים דף ח״י מוקמינן לה פלוגתא דתנאי וכפי דעת הרא״ש לא פליגי הני בריתות אהדדי ואף את״ל דבריתא דספרי לאו בריתא דמייתי בגמ' והרא״ש רצה להעמיד בריתא דספרי כתנא דה' כוותיה מי הכריחו לזה כיון דאשכחן תנא לסבר כבריתא דספרי נימא דבריתא לספרי ס״ל כמאן דמעיט שלש וחמש עכ״ל:
עיקר הקושיא של כת הקודמין היא הנה היא כתובה בספר ברכת הזבח שם בזבחים ובספר תפארת שמואל בהגהותיו לסי' זה. וכבר רמז הוא עצמו בס' יד אהרן הכא לדברי הרב תפארת שמואל:
ומה שהוסיף בס' מרכבת המשנה לגדל ולחזק הקושיא וכתב ואף את״ל דבריתא וכו׳ נימא דבריתא דספרי ס״ל כמאן דמעוט שלש וחמש. לק״מ דכלפי סברת החולקים דסברי סמי חדא מקמי תרתי הוכרח הרא״ש לאוקמי' ברייתא דספרי [כמו ההיא] דהתכלת ואם כן לא תסייען מבריתא דספרי. אבל קושית הרב בה״ז צריכה רבה:
ואפשר לישב בדוחק דודאי פירוש הרא״ש בבריתא דספרי קצת דחוק דהו״ל לרבות בעלת ה׳ מאשר תכסה בה ואמטו להכי שפרא מילתא לתלמודא פ״ב בזבחים למימר דפלוגתא היא אבל הרא״ש הוצרך לזה משום דפ' התכלת דף מ״ג איירינן בפלוגתא דר' שמעון ורבנן בנשים ופריך ורבנן דפליגי אמר ר׳ שמעון תכסה בה מאי עבדי ליה מיבעי ליה לכדתניא ד' ולא ג' וכו' והדר פריך ור' שמעון מאשר נפקא ורבנן אשר לא משמע להו הרי דהש"ס פשיטא ליה דר״ש ס״ל כהאי בריתא דמרבה לבעלת חמש ונפקא ליה מאשר. והשתא יקשה מבריתא דספרי דפשטה כאידך תנא דג' וה׳ כי הדדי לפטורא כדאוקמה בזבחים והרי קי״ל סתם ספרי ר״ש וא״כ מאי פריך הש״ס ור״ש ומשני מאשר נפקא הרי ר״ש פליג אהא דסתם ספרי ר״ש ובריתא סתמית דספרי פטרה בחמש . והו״ל לש״ס לשנוי ר"ש לא סבר הכי ולאתויי סתם ספרי. ולישב זה כתב הרא״ש דבריתא דספרי אפשר לישבה כסברא זו ומ״ה מוקי ליה הש״ס לר״ש כהלכתא אמנם סבר הש״ס דודאי ההיא בבריתא דמייתי בזבחים פליגא דדחיקא ליה לאוקמה בהכי א״נ קיים ליה לתלמודא דהוייא פלוגתא דתנאי. ועפ״ז מדוקדקים דברי הרא״ש שכתב ואידך נפקא ליה מאשר והא דתניא בספרי וכו' כלומר דמשום הא דמוחי ליה לר״ש דבעלת ה׳ חייבת הוקשה לו מבריתא דספרי והעמידה בהכי זה נ״ל לישב קצת:
ב
דין ו׳. אין נופלין וכו'. זהו כסברת ר' שמעון. וראיתי להרדב״ז בתשובה כ״י סימן שני אלפים רס״ט שכתב דהרב הנמקי כתב דהלכה כר״ש ואינו מחוור דיחיד ורבים הלכה כרבים ותו דאי הכי הרי"ף הול״ל דהלכה כר״ש וכן נראה מהרמב״ם להלכה כת״ק וכן מוכח מהגמרא ואפשר שט"ס הוא בנמקי עכ״ד ודבריו קשים ומהרמב״ם מוכח דפסק כר״ש וכן מוכח מהש"ס מההוא עובדא דרב נחמן כמ״ש בהגהות מיימוניות ומרן באורך ואשר חשב שט״ס בנמקי אשתמיטיתיה שכן פסק ברוקח סימן שס״א וכ״כ הגמ״י בהדיא והוכיחו כן מהש"ס:
ג
הגהה ויש מכשירין בכל ענין וכו׳ וכן דעת מהר"ר יחיאל קאסטילאץ בתשובה כ״י והפליא להתמרמר וזקוקין דנורא נפקי מפומיה על ע״ש מרן בב"י דלענין הלכה רש"י הוא מפרש ולא פסקן ונשארו הרא״ש והרמב"ם חד לגבי חד וקי"ל כהרמב״ם. ותמה מאד הרב הנז׳ היכי אפיק מרן סברת רש"י מן המנין ומי לנו גדול וכבר כתב הרא״ש בחולין פ׳ בהמה המקשה שרש״י מקובל מגאוני עולם רבינו יצחק בר יהודה ורבינו יעקב בר יקר. ותו דהתוס׳ ס״ל בהא כוותיה דרש״י והם מסכימים להרא״ש ותו דהסוגיא אינה מתפרשת לדעת הרמב״ם אלא בכמה דוחקים הן בלשון האתקפתא הן במ״ש דילמא זהו תורף דבריו וכבר תמה ג״כ הרב הלק״ט ח״ב סי' קי״ז במ״ש מרן דרש״י מפרש וכו'. ועיין מ״ש בכנ״הג. והנה הטור ורבינו ירוחם קיימי נמי כוותיה דהרא״ש אלא דמרן לשיטתו אזיל דסבר דהרא״ש והטור אחד הוא והאחרונים חלקו עליו כמו שכתוב בכנ"הג בכללי הקים לי אות נ״ט. ועיין בס׳ בית דוד ח״מ כללי הקי״ל אות ך' עיין בס׳ פרי צדיק דף פ"ב ע״ב. והרדב״ז ח"א סי׳ ק״ט דף מ״א סוף ע"א כתב כלל גדול בידינו כי רש״י מפרש היא לא פוסק ויותר יש לסמוך על בעלי הפסק ומדברי מרן בב״י הנז' יש להשיב עמ״ש הרב דינא דחיי עשין מ״ט דף ס"ג ע"ג דאפילו לדעת מרן דהרא״ש והטור חד נינהו יודה דהרא״ש ורבינו ירוחם תרי הוו ע"ש: