אור ברסלב

ברכי יוסף על אורח חיים· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]

סימן יא

שיורי ברכה

א

דין א׳. ואם לא היו טווין לשמן פסולים. זה דעת הרי״ף והרא״ש וכתב מרן שכן הוא דעת הרמב״ם פ״א דציצית דין י״א. אבל ראיתי להרב הגדול המג״ן בכ״י שכתב ע״ד הרמב״ם וז״ל הרב לחם חמודות הפליא להקשות למה לא פסקו הפוסקים כרב ונ״ל שרבינו פסק כרב ולהכי לא כתב ואם טואן שלא לשמן פסול כמו שכתוב בהל׳ תפלין לענין העבוד ולהכי לגבי שאר חלוקות מן הנימין וקוצין וגררין כתב ואין עושין וכו' וסיים ואם עשה פסול דקאי אכלהו אך בחלוקת מן הסיסין שהוא על הטויה לא אמר ואין עושין אלא בטווי לשם ציצית אלא צריכין פי׳ לכתחילה דסבר למ״ש רב כשרה היינו דיעבד אבל לכתחילה צריך אי נמי צריכין לשם מצוה גמורה דהכל צריך לשמה ובזה תידוק דקדוק למה שינה רבינו מלשון הגמ' דחלוקת סיסין נשנית לבסוף הגם דשם נשנית מפני שבמחלוקת שנויה עכ״ז גם רבינו היה לו לסדרה באחרונה ולמה הקדימה למאי דס״ד דגם בטוייה פסולה איכא אלא ודאי כדקאמרן דברישא אייתי שזירה שהיא רשות ואח״כ טוייה למצוה ולא לעכב ואח״כ שאר החלוקת שהן לפסול ואע״ג דבגמ' אמרו כתנאי ותלו עיבוד דתפילין לטויית ציצית אינו מוכרח שיהיה ממש כתנאי אלא מעין קאמר [וכמה] כתנאי איכא בש״ס ומוקמי ליה מפרשי הרמב" בהאי גוונא. המג״ן. ועיין בס׳ בית אברהם שאלה ג'. ועיין בס׳ אליה רבה לקמן סי' י"ד ובס' יראים סי׳ י״ז:

ב

דין ב'. וצריכין שזירה וכו' הכי אמרינן בספרי אבל הרמב״ם בתשובתו לחכמי לוני"ל כתב דהספרי ר״ש ולא פסק כמותו בחיבור דכיון דממשכן יליף יהיו ששה במשכן והביא דבריו מרן בב״י. ומצאתי לרבינו ישעיה הראשון בתשובותיו כ"י סימן ק"פ שכתב ומאי דק״ל למר דאמרינן דספרי דחוטי ציצית צריכין שיהיו שזודין ויליף תכלת תכלת ג״ש ממשכן וקשיא לך א״כ מה להלן ששה אף כאן ששה . הא אמרינן בריש יבמות האי גדילים לשיעורא הוא דאתא גדיל שנים גדילים ארבעה אמרה תורה עשה גדיל ופותלהו מתוכו פי׳ הני ארבע חוטין וכשמכניסין במקום נקב הכנף ומשולשלין מכאן ומכאן יהיו ח' וכיון דמקרא ילפינן ח׳ היכי מצי למילף ג״ש שיהיו ששה:

ג

דין ו'. הגהה. אבל אם גזל צמד וכו׳ עמ״ש הרב טורי זהב ע״ד מרן ועמ״ש בספר ש״ות בית יעקב בהקדמתו ומהר״ם יצחקי בספר אור יקרות בלשונות הרמב״ם דף מ״א ע"ג:

ד

דין ט'. יעשה נקב באורך הטלית וכו' עיין מה שכתב הרשב״ץ בתשובותיו בספר התשב״ץ ח״ב סימן ר״ח ועמ״ש מרן בב״י ודוק:

ה

כתב מרן בב"י בסוף סי' זה משם בעל העטור דיעשה שני נקבים כמו צי״רי ויטיל הציצית בתוכם ויוציא אותם לצד אחד וכו׳ וכתב מרן דהמחמיר בזה הוא מן המתמיהים דמיחזי כיוהרא והרב ב״ח כתב דכן יעשה בטלית קטן. וכתבו האחרונים שגם רבינו האר"י זצ״ל נהג כן בטלית קטן וכן הוא בספר הכונות . אף ראיתי להרב מהר״ר שמואל ויטאל בנו של מהרח״ו זצ״ל העד העיד בנו שם בס' הכונות בהגהתו שמר אביו מהרח"ו לא נהג לעשות כן אף בטלית קטן ולכן גם הוא מהר״ש הנז׳ לא רצה לנהוג כן:

ו

דין י״ד. נהגו לעשות בסוף כל החוט קשר וכו' ויש מפקפקין בזה כמו שכתוב הרב מגן אברהם ס״ק כ״ג. אך מהרח״ו זצ״ל כתב בס' הכונות שהאר״י זצ״ל לא היה מוחה בזה ואדרבא הוא היה חפץ בקשירתן:

ז

דין ט״ו. שיתלה הציציות לאורך וכו' כתב מהרי"קש פירוש שיהיה אורך הציצית נמשך על אורך הטלית דהשתא בהתעטפו כשחולק הרוחב בזרועותיו משליך שתי הציציות לפניו ושתים לאחריו נוטף על הקרן וראיתי אנשי מעשה תולין אותן שיהא נמשך ארכן לרחב הטלית וסוברים שכונת הפוסקים שיחלוק אורך הציצית ואין נ״ל דהשתא הוי נוטף על הקרן שלא בשעת עטוף ובשעת עטוף לא ואנן בתר שעת עיטוף אזלינן ועוד דלשון תליה לאורך הטלית שאז״ל משמע שיהא אורך הציצית נמשך עם אורך הטלית עד כאן לשונו וכתב הרב המקובל מהר״ר יעקב צמח בהגהותיו כ״י על דבריו וז״ל ר״ל שלא יניח הטלית כמו שנוהגים האשכנזים שמניחין שתי ציציות של אורך הטלית מצד שמאל לפנים ושנים של מצד ימין משליכין אותן מצד פנים אל צד שמאל ונשארו ארבעתן על הכתף שמאל ב' לפנים וב' לאחור אבל כשחולק רוחב הטלית בזרועותיו כמו שעושים הספרדים יבא רחב הטלית פרוס על זרועותיו דהיינו ב' ציציות רחב הטלית על זרוע האחד וב' ציציות על זרוע האחד עד כאן לשונו ואני בעניותי לא הבנתי דבריו ונראה ברור שאין כונת מהרי״קש כאשר חשב ואדרבא כונת מהרי״קש דלפי אנשי מעשה בהתעטפו כמו האשכנזים בשעת עטוף אין נוטפים על הקרן אם יהיה ארכן עם רחב הטלית והדברים פשוטים:

וראיתי למר זקנינו הרב מהר"ר אברהם אזולאי זלה״ה בעל חסד לאברהם בהגהותיו כ״י שהביא דברי מהרי"קש הנז׳ וכתב עליו וז״ל ואני נוהג בשתי ציציות שלאחריו כסברת הרי"קש ובשני ציציו׳ שלפני כסברת אנשי מעשה כי בזה האופן יהיו כל הארבעה ציציות נוטפות על הקרן ביושר משא"כ לסברת אנשי מעשה בשתי ציציות של אחור שאינם נוטפין על הקרן אלא תחת הקרן וכן בב׳ ציציות שלפניו ג״כ לסברת הרי״קש שאינם נוטפים על הקרן אלא תחת הקרן כנ״ל עד כאן לשונו ודבריו נאמנו מאד והחוש יעיד על זה וכדברי מז״ה מפורש להדיא בהגהה מיימונית ריש ה' ציצית שכתב וז״ל וכן הנהיג מורי רבינו לדקדק בטליתות שיהיו הציציות נוטפות על הכנפות בשעה שאדם מועטף בו ויש כנף שהוא תולה בו לאורך הטלית ויש ברחבו הכל לפי מה שמתעטפים בו עד כאן לשונו ודבריו מבוארים כדברי מז״ה:

אכן העולם אינם נזהרים בזה ונראה דסומכים עמ"ש שם בהגמי״י דחזר בו מהר״ם ואמר דהכל נקרא נוטף על הכנף ולא אימעיט

אלא שלא יהא קשור הציצית באלכסון על קרן זוית ע״ש וגם הביא שם פירוש אחד ומביאו מרן בב״י עש״ב ודוק ועיין בתשב״ץ ח״ב סי' ר״ח:

ח

לעיל. דק י"א. אם הגדיל שקורין אורילייו וכו׳ עמ״ש מהרח״א בהגהתו בס׳ בני חיי משם מר זקנו ודבריו מגומגמים וכבר העירו על דבריו הרב יד אהרן ומהר"ם ששון הביאו הרב דבר משה ח״א א״ח סימן ו' ושם העלו להלכה מהר״ם הנז' והרב המחבר דטליתות שלנו שיש להם גוון מאב״י בשפה לנוי ולתפארת מודדין מן הכנף ג׳ אצבעות ובכלל הגוון מאב״י וכתב שם שכן הורה הרב מר אביו וכן נוהגים בשלוניקי וכ"כ הרב יד אהרן שראה לכמה גדולים:

ט

דין י״ד. נוהגים לכרוך וכו׳ ורוב העולם נוהגים לכרוך כ״ו בארבעה אוירים כמנין אותיות הוי״ה וכ"כ הרב מהרי״קש בהגהותיו. ומותר להתיר הכריכות הללו שהם כנגד שם הוי״ה ואין בזה משום מוחק השם ח״ו כאשר חשבו איזה חכמים. מהר״י עאייאש בש״ות בית יהודה א״ח סי' כ״ה. והמדקדקים נוהגים לעשות ל״ט כריכות כמו שכתוב האר״י זצ״ל וכ״כ האחרונים וז״ל מהרח״ו זצ״ל בספר הכונות המועתק עכ״י ממש הגדיל יעשהו עד״ז שיעשהו חוליות חוליות כל חוליא מג' כריכות יקשור שני קשרים סמוך אל הכנף ובאריגה ראשונה הסמוכה אל הטלית יעשה ז' כריכות ויקשור ב׳ קשרים אחרים ויעשה אריגה ב' מח' כריכות ויקשור ג׳ קשרים אחרים ויעשה אריגה ג' מן י"א כריכות ויקשור ב׳ קשרים אחרים ויעשה אריגה ד׳ מי״ג כריכות ויקשור ב' קשרים אחרים והם ט״ל כריכות כמנין טל אותיות אהיה דהה"ין בפשוט ובמילוי ובמילוי המילוי הם במספר ה' אח“ד עד כאן לשונו ומ״ש שיעשהו חוליות כן היה מנהג הרמב״ם כמו שכתוב פ״א . אבל מנהג העולם שלא לעשות חוליות כמו שכתוב הגמי״י בשם ר״י וגם הרמב״ם כתב שם אם רצה לכרוך בלא מנין חוליות עושה וכ״כ בארחות חיים:

תוכן העניינים

ברכי יוסף על אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה