ברכי יוסף על אורח חיים· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
סימן ז״ך
א
דין ד׳. לא יהא דבר חוצץ בין תפילין לבשרו וכו' כתבו האחרונים משם הרב שני לוחות הברית לרחוץ מקום הנחת תפילין. ופשוט שהנוהגים כן צריכים לנגב המקום היטב אי משום כבוד תפילין ואי משום שהמים אפשר שהם מפסיקין ובעינן שהתפילין יהיו על בשרו ממש דומיא דבגדי כהונה כמ״ש הרא״ש. וכתב הרב משנה למלך בה׳ עבודת יום הכפורים פ' שני גבי עלה ונסתפג דמה שהיה מסתפג משום המים דלא גרע מרוח דבעי רבא בזבחים דף י״ט נכנסה לו רוח בבגדו מהו על בשרו בעינן והא ליכא או דילמא דרך לבישה בכך ופסקו הרמב״ם וכו' עש״ב וכפי דבריו למאי דקי״ל כהרא״ש דתפלין כבגדי כהונה ה״ה שלא יהיה שם מים דלא גרע מרוח:
אמנם שמעתי מקשים על הרב מש״ל דהרי בסוף תמיד נשחט אמרו דשבח הוא לכהנים ללכת בדם ופריך והא קא חייץ ומשני לח הוא ואינו חוצץ וא״כ איך כתב הרב דהמים חייצי. ואני אומר דהתם בזבחים דבעי רבא ברוח לא מטעם חציצה אתי עלה אלא משום דכתיב על בשרו וכונת בעיית רבא מי נימא דהא דכתב רחמנא על בשרו לא אתא אלא שלא יהא דבר חוצץ וא״כ כל מידי דלא חייץ בעלמא ה״ה הכא בכהן לית לן בה או דילמא דמעל בשרו שמעינן דלא זו בלבד שאין דבר חוצץ אלא צריך שיהיה הבגד על בשרו ממש בא מידי דבעלמא לא חייץ הכא איכא קפידא כגון מים ורוח דאף דלא חייצי ס״ס אין הבגד על בשרו ממש דהני מבדילין הבגד מעל בשרו וכמו שכתב רש״י שם בזבחים נכנסה לו רוח בבגדו והבדילתו מעל בשרו בשעת עבודה וכפ"ז שפיר כתב הרב מש"ל. תדע דאי לא תיקשי לרבא מאי בעי ברוח והא אפילו דם לא חייץ כיון דלח הוא אלא ודאי כדאמרן דבעיית רבא הוא אף במידי דלא חייץ כיון דהכא כתיב על בשרו ויש במשמע שיהיה הבגד דוקא על בשרו. ויש לדחות. אלא דכפ״ז ק״ק אמאי לא פשיט מדתנן עלה ונסתפג אלמא אפילו מים דלא חייצי הוה בעי להסתפג וכמ״ש הרב מש״ל וה״ה רוח. ואפשר לומר דפשיטא ליה לרבא דאף דבר שאינו חוצץ כעי״ן המים והדם שהם לחים אפ״ה מפסיקין לבגדי כהונה דעל בשרו כתיב וכדתנן עלה ונסתפג כי קא מיבעיא ליה ברוח שאין בו ממש ולפום הא דאמרן יש לפרש צדדי הבעיא באופן זה מי נימא דכיון דדם ומים לא קרינן בעודם בו על בשרו אף הן רוח כיוצא בהם או דילמא שאני מים ודם דמיהוה הוה בהו קצת ממשו׳ אבל רוח דליכא מידי לא מפסיק ועל בשרו קרינן ביה כי כן ארחות הבגדים רוח עברה וינטלם וינשאם. ודוק:
ב
לא שנא של ראש וכו׳ עיין להרשב״ץ בתשובה ח״א סי׳ ל' ועמ"ש מהר״ם ן׳ חביב בס' תוספת יום הכפורים דף כ״ט ע״ג:
ג
דין ה׳. על הכובע הדק וכו' מי שיש לו נתק בראשו וזימנין דניזוק וגם מתלכלכין טוב שיניחם על הכובע הדק. מהר״ם אמאדלייו בס׳ דבר משה חלק א' א״ח סימן ז':
ד
דין י״א. ולא יתהפכו וכו'. כתב הרא״ש תשובת גאון מאן דהפיך רציעה של יד או של ראש מחייב למיתב בתענית דפושע הוא. וכתב הרב מעדני מלך נ״ל שבכונה ורצון הפך אותה וכמה דמסיק דפושע הוא. והרב שיירי כנסת הגדולה חד"ד ותימ"א ואקשי ליה מהש״ס. (יודיע דרכיו כי ס' אליה רבה לא הוה בידיה אלא לפרקים.)
והנה מקרוב בא לידי ס׳ אליה רבה הנדפס מחדש והיה בידי ימים אחדים והן כל יקר ראתה עיני אשר קרי״תי לי בכמה מקומות ובו בפרק כתבינן בעניותין ושקלינן וטרינן בדברי קדשו כדכתיבנא כל דבר במקומו וכעת אינו בידי ס' אליה רבה אך זכורני כי תירץ לקושית הרב שיירי ודקדק מרבינו ירוחם דלא כהרב מעדני מלך עש״ב. ואני מצאתי בתשובות הגאונים כ״י סי׳ רפ״ב שכתוב וז״ל מאן דהפך רצועה של יד או של ראש מחייב למיתב בתענית משום דהו״ל כפושע שהי״ל לתקנה בשעת הנחתן שהמצוה צריך אדם לכוין דעתו לעשותה וכ״ש תפלין שדברי קדושה הן וכיון שעשאן שלא כמצותן צריך תענית עכ״ל ומהא משמע דאפילו בשוגג ודלא כהרב מעדני מלך. ועוד בה נשמיעיניה מן הדא דאף אם נתהפכה בשעת הנחה אם תקנה תכף לא מיקרי פושע וכמו שדקדק הרב אליה רבה מדברי רבינו ירוחם. גם משמע קצת כמ"ש מרן בב״י משם מהר״י אבוהב דלא קפדינן אלא בשעת הנחה ודוק.
ה
הגהה. ובשל יד אין להקפיד וכו׳. הרב הלבוש כתב תפילין של יד יהיו מכוסין בבגדו דכתיב לך לאות וכו' וכתב עליו מר זקנינו הרב החסיד מהר״א אזולאי בהגהותיו כ״י ונ״ל דמשום הכי נהגו מדקדקים להאפיל בטלית על הזרוע בשעת הנחת תפילין של יד וכן ראוי לנהוג עפ"י קבלת האר״י זלה״ה גם תפלה של ראש צריך לכסותה עפ״י דרכו וכתבתי טעמו בס׳ מעשה חושב עכ״ל:
ו
מרן בב״י בסוף סי׳ זה מייתי פלוגתא דרבינו אליהו ור״ת אם צריך לעשות קשר של תפילין בכל יום ובספר בית יהודה ח״ב סי׳ ע״ה האריך הרחיב בשקלא וטריא בראיותיהם וישוביהם. וכבר נהגו כל העולם כרבינו תם דהקשירה היינו שמהדקו היטב סביב ראשו. ולא כמו שנהגו קצת שרצועות הראש מניחין אותם יחד על גב הראש אלא צריך להרחיב הרצועות ולפותחן להניחן סביב ראשו וכ״כ הרב גן המלך סי׳ קנ״ג והרב בית דוד סי׳ י״ג עש״ב: