ברכי יוסף על אורח חיים· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
סימן זית
א
מנהג ישראל בכמה מקומו' להתענות ערב ראש חדש ככתוב בפרקי דחסידי בעלי המוסר. ובענין תענית זה עמ״ש הרב פרי חדש ועיין מה שכתבנו בעניותינו לקמן סי׳ תרפ״ו בס"ד:
ב
מי שנהג משמרת החדש להתענות ויום שלפני המשמרה היה חלוש והתירוהו מותר וכן נראה מדברי הרדב״ז ח״ב סי׳ ז“רע. בית יהודה ח״ב סי׳ צ״ז:
ג
והנשים שנוהגות וכו' עיין בש״ות הרשב״ץ חלק ג' סימן רמ״ד:
ד
אנשים שנוהגים שלא לעשות מלאכה בר״ח הוא בורות. כ״כ הרב פר״ח. והרב דברי יוסף סי׳ מ״ה. וכן נראה דהא קי״ל דכל הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט:
ואע״ג דכתבו הרמב״ן והרי״טבא בחידושי קידושין פ״ק גבי נשים דעבדי מ״ע שהז״ג ומברכות דלא שייך בהא כל הפטור וכו׳ כיון דהאנשים חייבים עש״ב וה״ה נימא דכיון דנשי נהיגי שלא לעשות מלאכה ומנהגם מנהג גם האנשים מנהגא דילהון מנהגא מאחר דהמנהג ישנו בעולם בנשים:
מ״מ שאני הכא דזה היה עונש לאנשים שניטל מהם ר״ח ובכי הא אמרינן שפיר כל הפטור נקרא הדיוט והרי זה בור כיון דניטל מהם בתוכחות על עץ. והיינו טעמא דאין הנשים מברכות ברכת הלבנה אף במקום שמקיימות כל מ״ע שהז״ג ומברכות עליהם משום דהם גרמו פגם ללבנה כמ״ש האחרונים: