אור ברסלב
ברכי יוסף על אורח חיים הקדמת המוציאו לאור מחדש

ברכי יוסף על אורח חיים· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]

הקדמת המוציאו לאור מחדש

מוד״ע לבינה

ישתבח היוצר ויתרומם האל הטוב. אשר מטובו כל נפש השביע:

גם על נפש כוסף .להדפיס ספר ברכי יוסף. כמוני היום חסדו הופיע:

כי צור מעוז הוא לי. יום יום אביעה. גם לכבוד הספר הקדמה אציעה:

יוסף לקח החכם בחכמתו אם רוצה להפיץ ספרו החוצה אל העין. וכן המדפיס או מעתיק ספר קדמון שכבר הי׳ ונהפך יש לאין. לחבר בראש ספרו שער מיוחד הנקרא אצלי שער העין ובפי כל פתח עינים אוהקדמה. ובזה השער מלבד שצריך להקדים בו שמו ושם רבו וארץ מולדתו ועל מה אדני ספרו הטבעו. ומה ראה על ככה להוציא לאור תעלומות חכמה. ועל זה כבר אמרו המושלים "ספר בלא הקדמה הוא כגוף בלי נשמה". ובאמת כן הוא. כי הקדמה לספר הוא חותם תעודה תצור שם ושארית המחבר כל עוד יקיף גלגל חמה. והנסיון יוכיח בראותינו כמה ספרי קודש מחכמי ישראל הראשונים העומדים זה כמה מאות שנים נצבים ועדיין נבוכים הם בארש להיות תורתם יוצאת בהינומה. לבל נדע בבירור ממי יצא הכרך. ומי הולידו אב בהאדמה. בחנם טרחו עד הנה חכמי המחקר להוציא לאור תעלומה. לשוא חפרו בה שרים במחוקק השערתם בעומקא ורומא. יען הוא נתיב לא ידעו עיט השכל כל שהזמן גרמא. ועוד צריך המחבר או המעתיק מצד אהבת החסד להמשיך בשבט סופר דרך אגב להשמיענו גם מה שקרה לו או לבני דורו במשך זמנו עלי אדמה. גם אם בעיניו ידמה להיות חדוש זה כמשנה שאינה צריכה וכתולה ארש על בלימה. אולם להרואה את הנולד יבין כי לדור כי יבוא יגיע מזה תועלת רב ללב חוקר בתולדות הזמן והליכותיו בעוז ועצמה. אשר יחסר לו אבן העופרת לבנין השערת ובקש ולא מצא כי לא ידע את מקומה. ומה מאוד יגדל עוזו אם בזה השער מצא פתאום את אשר לו הומה. עוד ירויח ריוח והצלה. כי בראות המעתיק העצל או הפתי כי הפלה החסיד הקדמתו בתר תמיהות. הא וודאי מדכר דכיר מבלי להשמיטה ולהשליכה מעל פני האדמה. כי על זה רבים מגדולי ישראל התחכמו לפתוח בספרתם תולדותם וקורות זמנם לבל יזורה מרגל הזמן. ובעוד אביה חי לא תהיה חכמתו יתומה. הן עוד היום תאיר כאור בוקר הקדמות ספרי האשל הגדול אשר ברמה. הרב הגדול דון יצחק אבראבניל זלה״ה אשר תאיר עינינו בקורות זמנו המר והנמהר איך הי׳ לשמה. ומי לא יתן לו תודה ? כל אשר באפו נשמה. כמוהו קדמוהו שרים ונכבדים מגדולי ישראל ובראשם הרב הגדול בעל צידה לדרך. בדקדמת ספרו ברה כחמה. והמאור הגדול בעל המאירי זלה״ה למסכת אבות אמירה נעימה בנויה ברמה. ועוד כהנה יאירו ככוכבים ממסלותם פתוחי חותם איש על ספרו תורה חתומה. וכל מחבר בדורו שמאי אשר הפקיד ספרו על הזמן. ומלעשו׳ הקדמה ידו טמן. הקשיח ספרו ללא לו. והנו ככל המון ספרים שנשארו תחת הענן והערפל מי הוא ראשון ומי הוא אחרון ומי אביהן והי׳ העלמה. ונוסף גם הוא על צערינו. על כי נשבה עדר ה׳ כמה מסכתות וכמה ספרים מגדולי המורים מאירים כספירים והנם קבורים תחת ערמות עפר. עקודים בבית שבים ורואה אין להם כי עש תאכלם משא ודומה. עיני אביהם תשברנה לביא' גואלם חי בן מקיץ אשר רק הוא רבים מספרי הראשונים יקיץ משנת התרדמה. עד עת בא דבר המלך מלכו של עולם שלח לפניהם איש לעבד ה׳ ניכר יוסף:

יוסף הוא השליט על הארש לשונו עט סופר מהיר בארשות החיים הפיץ עליו אורו. ויהי ה׳ את יוסף ויהי איש מצליח ויט שכמו לסבול עול תורה באהלי שם לו יניחה אורו. בו שם לילות כימים כידוע לכל באי שער עירו. צדיק זה לא אכל לשובע נפשו כי אם לחם נקודים כל ימי החול יוסף שפטפט ביצרו. באשר יעידו עליו רבנן תקיפי ארעא דחברון בהקדמתם פה למעלה עליון כי שם צבר יוסף תנא בבחורתו רוב חכמתו לכל ימי נזרו. יוסף בן שבע עשרה שנה כבר יצא מוניטין שלו בספרו שער יוסף על הוריות משם בארה לכבוד עושרו. על ספר זה בעלי הפרשים השיגוהו ויורו עליו המורים ג׳ גאוני הדור בזמנו (הרב שושנים לדוד, והרב יד מלאכי והרב מאורות נתן ז“להה) באהבתם אותו כשראו ספרו בעלית חנניה עלו לבקרו. ועל זה חיבר ספרו אחורי תרעא הקים לו למטרה נועל את ביתו לשומרו. צאו וראו כמה רב חיליה דאילנא רבא עודינו באבו בן ארבע עשרה שנה הריץ אגרותיו עם מר רבו הרב הגדול מעוז ומגדול מוהר״י נבון ראשון לציון בעל ספר הבהיר נחפה בכסף זלה״ה (כן ראינו בתשובותיו חיים שאל ח״ב סי׳ ס״א ס״ב) והאיש משתאה ניתן להפלאה בראות חן מליצתו הנוראה והנפלאה ועין שכלו בהלו נרו. בשנת תקט״ו והוא בן כ״ח שנים. שלחוהו מעמק חברון בשליחות מצוה. השמש יצא על הארץ בכל מקום מדרך כף רגלו חרדו לקראתו. כל הרואה אומר ברקאי האיר פני מזרח הוד שבחברון השולה את בה״ירו. ותקופתו על קצות ארץ אפריקא מצרים ותוניס ואגפיה בין אריות לביא וליש אשר שם חשף זהרו. ובצאתו שנית מן הקודש סבב בשליחותו רוב מדינת פראנקייה צרפת הוללאנדא ואינגילטירה, אשכנז ואגפיה, בזמנו ראה אלדים עולים מן הארץ גאוני עולם אנשי השם כאשר רמז בספריו שזכה לישב על שולחן המלך הגאון ציץ נזר הקודש בעל פני יהושע זלה״ה. והגאון המפורסם בעל בנין אריאל זלה"ה. ועוד אצל כמה גאונים נטה את שפרירו. ולהיות כי בזמנו הן בעון חוללה ארץ אשכנז משאגת אריות בסלע המחלוקת לוחות העדות ושברי לוחות התגוללו בראש כל חוצות, קצף שרוף בעליל לארש. דין גרמא שלא נסתה כף רגלו לילך להאמבורגו כי מי יטיל כסותו בין לביא וליש ולא יתן דמי כפרו. מי כחכם גדול ומקובל נורא כמוהו ויודע פשר מבלי להטות בשום דבור הן חסר הן יתר עומק מחשבות לבו. זולת כי טמן ברמז בשם הגדולים במערכת יו״ד הרב יעב״ץ זלה״ה, ובשם הרב יהונתן זלה״ה שם שקל בפלס בלשון הזהב וההדרת, מאוהביו השבית בושת ועליהם הציץ נזרו. מגמת פניו בשליחותו שתים הנה אשר תסובנה בלכתו. הא׳ לקבץ את כל התרומות אשר הרימו בני ישראל לערי הקודש להחיות נפשות תושביה די מחסורו. ואת השני יעשה עולה לה׳ בכל מקום באו הרים את הדשן מכל ספר חדש

אצלו שלא ראה עד הנה חיים שאל בתורת שאלה וכן כל שהי׳ חתום באוצרי הגבירים ימצא יוסף חן בעיניהם ולא מרו את דברו. ובפרט בבואו לפלטרין של מלך מקום מוצא אוצר הספרים שם ישב ימים רבים ויעתק משם סגולת קדומים. ובפרט בהיותו בעיר המהוללה פארים קרית מלך רב הוא הי׳ הראשון שפתחו לו עקד הספרים הנפלא אשר שם וזה הי׳ עפ״י מעשה נפלא ששמעתי מפי רב אחד זקן ירושלמי שהי׳ מכירו. או יהיה כי ה׳ הטה חנו ויט אליו חסד ושם חן כל יקר ראתה עינו ושם הערה את מקורו. זה דרכו כל הימים עדי זקנה ושיבה הקדיש עתותיו עצרת לה׳ לא קבל מימיו שום רבנות ומנוי. בצדקתו וענותנותו הביא באוצרותיו כל דברי חפץ וחדושים ופרפראות אשר מצא בכ״י להראשונים ע״ה להיות דובב שפתי ישנים על ידו פרץ נחל קדומים על התורה וחומת אנך על נביאים ודברים אחדים על התורה מלא על גדותיו מתורתן של ראשונים שמש זרחה בעבורו. לא היתה קריאה אשר שגבה ממנו. כל זה פעולת צדיק לחיים אסף באוצרותיו הון עתק וצדקה חכמה ומוסר לא הניח דבר גדול מהוויות דאביי ורבא עד דבר קטון דבר שבלחישא שלא הביא בחבוריו את הכל עשה יפה בעטו בלשון רכה השוברת לב האבן לבית חללו כנראה בעליל למעמיק בספרי דרשותיו המלאים בבקיאות נפלא הפלא ופלא. ובר מן דין האיר לעולם כולו מטובו השביע נפש שוקקה איש לפי ערכו בקצורי דינים כסולת מנופה מורה באצבע את הדרך ילך בה. את הכל כתב איש רבי האדם הגדול בענקים אשר זכה וזיכה את הרבים. קרוב לששים ספרים מאירים כספירים התפשטו בקרב ישראל בכל האיקלימים ושמו הטוב נודף למרחקים במזרח ובמערב הפנימי והחיצון ישתו בצמא את דבריו. וקדושת גאונו תרבהו גם בעיני גדולי הדור רבני וגאוני פולונייא. צאו וראו לשון הזהב וההדרת לגאון עוז ישראל מר קשישא אבן הראשה מהר״ז מרגליות זלה״ה מה שכתב בהקדמת ספר מורה באצבע הנדפס בפולין ובאמסטרדאם גם בחבוריו המאירים מלאים אמיר מספרי רבינו המחבר זלה״ה המאיר עינינו והמישר ארחותינו באורח חיים הוד העולם:

ולזכר עולם פה בשער האולם: אשיר לכבוד צדיק שיר המעלות: שמות הספרים אשר ממנו אצולות: נסמנים בשיר באותיות גדולות: להראות לעם קודש כי כל אלה יולדו על ברכי יוסף

ליסף תהלות, בשיר המעלות הולך ומונה, מה דשייר והני אחריו ברכה, ספרי חמדה מרבינו חיד״א בצל אל מעונתו: תורת חיים מחבוריו זורח ״הכי קרא שמו יוסף צפנת פענח" ודוד בכל דרכיו משכיל וה׳ אתו: מאיר עיני חכמים כרבי נהוראי: נודע בקהל חסידים כר״י בר אלעאי: רב תנא דידן גאון אזולאי. אשרי יולדתו: ירושלים עה״ק היתה הורתו1: בחברון ישיבת הוריו תקע דירתו: מחברון שולח להרים תרומתו: ובליוורנו מנוחתו: בן טוב שנים והוא נהר אורו הופיע, חבר שער יוסף בו חכמתו הודיע: באחורי תרעא כאיש על משמרתו: יוסף הוא המשביר כמעין המתגבר: בחדושי דינים ופלפול חילים יגבר: כל אלה יולדו על ברכי יוסף גאון תפארתו: לו מצא ספר מחזיק ברכה: לאסף בו סגולת קדומים יוסף זכה: ויאצל מן העומר לשיורי ברכה כי לא תוכל שאתו: טרם השיגו לראשונים נשקו בר: כן סבר יוסף סיני בהעלם דבר: יפליא כל לב חכם בקיאותו: לדוד בשנותו: יעיר אזן בו עין זוכר נותן בים דרך לעבור בכללים בו מדבר קדמות זוהר למשכילים אין נסתר מחמתו: רשפי אש שלהבת דרשותיו הנחמדות, כסא דוד ודברים אחדים הן הנה המעידות. נפלאות מתורתו: בספר פני דוד נחל קדומים דובב שפתי ישנים: סבר יוסף שפתותיו שושנים: הכי נכבד ראש דוד שהכתר הולמתו ספר פתח עינים האיר נתיב האגדות: במראית העין מדובר בו נכבדות: וכסא רחמים לכבוד הדר מלכותו תשובותיו נפלאו בספר חיים שאל: כן אומץ יוסף פנים יצהל: (שפר) [ספר] לדוד אמת עץ שתול אשר פריו יתן בעתו ככר לאדן נחלה שפרה: עליו נוסף רוח חיים על פרק שירה: נחמד מזהב יוסף תהלות זר זהב למסגרתו שמחת הרגל יתענג בדשן כל קורא בו: יוסף לקח ולב דוד מחזיר למוטב המאור שבו: כאשר היתה באמנה אתו: זוהר חכמתו לבאים בסוד ה׳ נודע: הגהות על הזוהר יש מאין וספר דבש לפי יאירו למארי חצדא: והנם בחדרי משכיתו: תנא דידן תני ושייד חולים : פה לא הבאתי כי אם הגדולים מלבד הגהות הרמב״ם2 ועוד מעינים בנחלים : הנם בחשב אפודתו : לספר כל שבחו שרים עצרו במילים : בינינו עדיין חי מקבצאל רב פעלים: יוסף עד תאות גבעות עולם לו הנזר בשם הגדולים:

זכותו וצדקתו יגן עלינו. ובמאור תורתו יאיר עינינו: וישמח לבנו: על ארצנו ועל נחלת אבותינו: אכ״יר

*וסמוך לחתימה אנא בריה קלה חרס מחרסי האדמה. כלוי אחוי קידה לפני שרי צבאות ישראל. גאוני עדת אריאל. ותפלתי על חכי למען יתמכו בימין צדקם להחזיק במעוזי. ולהביא ברכה אל ביתם האי שפרי דרב רבינו המחבר זלה"ה קמא קמא. כמו שיניח המקום והזמן לאמטי קדמכון. כאשר הראתי בעליל בכרך הנורא הזה. כן יגמור ה׳ בעדי לגמור ספר מחזיק ברכה חבור גדול כמו ברכי יוסף כי אחים הם בדומה ולא יתפרדו. בהיות כי הקרה ה׳ לפני גביר יקר מפז אחוז במדת החסדים וכולו מחמדים ח״ה יד״ין החכם הגביר המרומם. אור יומם. זרח אברהם אוהבי בן איש חיל רב פעלים צדיק תמים סיניור ליאון יהודא אדוט נר״ו נודע לשם בקהל נגידים. העומד לימין אביון כמוני המתאוה וכוסף. להפיץ אור יקרת חכמי ישראל החוצה אל העין. ולמלא פני תבל תנובות. כאשר מלא בקשתי עד הנה לתת לכסף מוצא להדפסת מחזורי ספרד בתכלית היופי זה פעמים. וכן בזה הספר ברכי יוסף אשר מהזמן השוסף גם בעד מכיר כנושה אין מאסף. ולא נשארו ברבות הימים ונגנזו בגנזי מטמונים. כן יקיים במאמרו להביא ג׳ חלקים מתשובותיו הנפלאות על מזבח הדפוס אחר גמרו גם ספר מחזיק ברכה. כי ידעתיו לאח טוב וחסד המתחסד עם קונו בכחו והונו ולזכר צדיק יהי׳ שמו לעולם. הנה ברך לקחתי. ויען ראובן עני' לתפלה. לנורא עלילה. ישביעהו שובע שמחות על מי מנוחות ויחי. ויתן לו מזהב שבא עדי זקנה ושיבה. ועמו הכבודה ביתו זו אשתו החסודה רבת המעלות מרת מלכונה מב״ת עם בניו ובנותיו כשתילי זיתים סמוכים לעד על שולחן מלכים כתמר יפריחו בכל ששון ובכל שמחה. ברכת אברהם לו למנה צהלה ורנה דור ישרים יבורך בחופות חתנים ערשו רעננה: אכי״ר

פה ביינה ט' טבת בשנת כתר שם טוב לפ״ק

כ״ד עבד נרצע לעבודת משא בקה״ק ספרדים פה ווין יע״א קמ״ר הצעיר ראובן בכמוה״רר יהודא* למשפחת ברוך ס״ט

תוכן העניינים

ברכי יוסף על אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה