אור ברסלב

ברית אברהם· רבי אברהם הלוי הורוויץ

פרק ח

פרק ז

אעפ"י שזכרתי עניני תשובה מתחלת הספר ע"כ עדיין לא לא יצאתי ידי חובתי עד אשר אכתוב קיצור סדור התשובה אשר יעשה אותם האדם ביום טהרתו בהתנדב רוחו אותו:

ראשית תשובת האיש החרטה. אשר נואל ואשר חטא ולהיות נפש נענה ומרה כלענה כענין שנא' מה יתאונן ויאמר בלבו לבי לבי הלא ידעת כי עפר עתה וכל ימיך חרוצים וחייך קצוצים ובכל יום תקרב אל הקבר ותעוף בלי אבר ומדוע אתה נמהר. ולא תעבור על לבך יום המר יום תאבד עצתך ונסרחה חכמתך יום ישיאוך על כתף יסבלוך ואל ארץ תחתיות ישליכוך ארץ ציה וצלמות חצר מות שם תפול עליך אימה ותכסך כלימה ולבושך גוש ורימה הלא היום ההוא נורא ואיום יום אשר אין לך פדיום יום תמרר בבכיה תאניה ואניה יום חרדה וצעקה יום שואה ונאקה יום מספד מר יום תערוך אבל משמר מול משמר יום יחרה אף האל וקנאתו ונתצה כאש חמתו יום תצא הנשמה. וישאר הגוף שלך שממה שוכב לבדו ולא יהפך מצדו אל צדו. ואתה בן אדם אל מי תנוס לעזרה או מי יהיה עליך סתרה הלא אז תאמר אוי לי מה עשיתי ומדוע דבר ה' בזיתי ואחרי שרירות לבי פניתי:

והמחשבה זו מועלת שיעזוב החוטא החטא ויסירנה ממחשבתו ויגמור בלבו שלא יעשהו עוד כי התעוררות החרטה הוא כלל גדול בתשובה כאמור בפרק ו' וכל אותו היום ישב בדד וידום ויפשפש במעשיו אשר עשה מיום היותו על אדמתו עד היום הזה וישימם לנגד עיניו ולנוכח פניו כמ"ש דוד המלך ע"ה וחטאתי לנגדי תמיד ואם יזכרם מעצמו מוטב ואם לא יזכרם יקרא באשמנו שלי הכתוב בפרק אחרון ומתוך כך יזכור הנשכחות כמ"ש בפתיחתי ויכתוב במגילת ספר הדברים אשר נכשל בהם והמצות אשר קצר בקיומם יחפוש דרכיו ויועיל לשלשה דברים האחד למען יזכור כל הדברים שחטא עליהם על כולם ויתחרט בהם כי הוידוי הוא מעיקרי הכפרה כנזכר למעלה הב' למען ידעו כמה עונות וחטאות ויוסיף להכנע:

הג' כי אעפ"י שהוא מקבל עליו לעזוב כל חטא צריך שידע הדברים שחטא עליהם כדי לעשות בהם גדרים ולהשמר מאד נפשו ממארב היצר כי נפשו עלולה בהם אחרי אשר נקלו בעיניו ושליט יצרו בהם ולעת ערב קודם בין השמשות יטביל א"ע במים לשם תשובה ובא השמש וטהר ונ"ל סעד לטבילה זו ממ"ש רז"ל בתלמוד ירושלמי מעשה בריבה שנשבית לבין העכו"ם וכשפדאוה הטבילוה על מה שהאכילוה איסורין ע"כ הא קמ"ל דאפי' מי שנאנס לעשות איסור צריך טבילה ק"ו מי שיעשה איסור ברצון:

וקודם הטבילה יתקן המעוות כאשר יוכל לתקן כי בדברים שבין אדם לחבירו כמו הגזל והחמס לא יתכפר עונם בתענית ובצדקה גם כי ירבה תפילה לא ישמע אל עד אשר ישיב את הגזילה כי אין תשובה וי"כ מכפרים אלא על עבירות שבין אדם למקום כגון מי שאכל דבר איסור או בעל בעילת איסור או שאר עבירות הרעים וחטאים לה' אבל שבין אדם לחבירו כגון חובל בחבירו או קללו או גזלו וכיוצא בהם אינו נמחל לו לעולם עד שישלם לו מה שחייב לו וגם צריך שירצהו וישאל ממנו מחילה ואפילו לא הקנטו אלא בדברים צריך לפייסו ולפגוע בו עד שימחול לו כמ"ש בפוסקים הראשונים והאחרונים וראוי לבעל תשובה לעשות כן קודם הטבילה והוידוי כדי שיתרצה בוידוי ואחר הטבילה מיד יבא לביתו ויתבודד עם עצמו גם אנשי ביתו אל יראה אותו במקומו ויותר הוא לבדו ויכרע על ברכיו וכפיו פרושות השמימה ויתודה ויבקש רחמים שיעזרהו האלהי' על תשובתו כמ"ש הסמ"ג בהלכות תשוב' סי' ט"ז. ויחזור פניו אל הקיר ויהיו עיניו למטה ולבו למעלה ולא יביט לצדדיו ויאמר התחינות והבקש' הכתובים בספר הזה לקמן פרק י"ג או בשאר ספרים ויאמר אותה בנחת ובתחנונים בכוונה גדולה מלה במלה ואל יבהל על פיו להוציא דבר מלפני האלהים בלי כוונת החרטה אשר נואל ואשר חטא כי כל המתוודה בדברים ואינו מתחרט בלבו בשעת הוידוי על הרעות שעשה לא זו שלא נמחל לו העון אלא שמוסיף פשע על חטא וגורם רעה לעצמו בהזכרת עונותיו כי נראה ממנו כאלו מתהלל ומתפאר על אשר עשה הרע בעיני ה' להכעיסו וזהו זדון לב ועזות פנים כמו שכתב בעל עקיד"ה ז"ל שער ס"ג ע"ש וכן אמרו חכמי הש"ס ע"ה במסכת תענית כל המתודה בדברי' ולא גמר בלבו לעזוב הרי הוא דומה לטובל ושרץ בידו וכו' אלא מה יעשה אדם ויתכפר לו עונותיו ישים אל לבו בשעת הוידוי החטאי' והעונות והפשעים שחטא והעוה ושפשע וידמע בלב ועין כדלעיל בפרק ששי כלל ג' ויאמר בלבו מה עשיתי איך לא הי' פחד אלהים לנגד עיני ולא זכרתי אשר בראני יש מאין והוציאני לעולם הזה והחסד אשר עשה עמי מעודי ועד היום הזה ונתן לי לב להבין ועינים לראות ואזנים לשמוע ואיברים לעובדו בהם ולעשות רצונו כדי שאגיע לחיי העולם הבא ואני הפכתי מעשי וקלקלתי מחשבותי וחטאתי בכל אבר מאבריי ושלמתי רעה תחת טובה ואחר הוידוי ילקה מלקות ארבעים במקום שאין רואה וכל אותה הלילה יהיה בבכי ומספד בכי זה הבוכה בדמעות ומספד כאדם הסופד על מתו ואומר אוי לי שעשיתי חטא פ' אוי לי שעשיתי חטא פ' אוי לי כמה חייבתי למלכו של עולם וזה ש"ה וקרעו לבבכם ואל בגדיכם וכו'. ויחשוב בלבו ג"כ התשובה שהשיב ריב"ז לתלמידיו בפרק תפלת השחר שכשחלה ריב"ז נכנסו תלמידיו לבקרו כיון שראה אותם התחיל והי' בוכה א"ל רבינו נ"י מ"מ אתה בוכה א"ל אילו לפני מלך ב"ו היו מוליכין אותי שהיום כאן ומחר בקבר ואם כעס עלי אין כעסו כעס עולם ואם אסרני אין איסורו איסור עולם ואני יכול לפייסו בדברים ולשחדו בממון אעפי"כ הייתי בוכה ועכשיו שמוליכין אותי לפני ממ"ה הקב"ה שהוא חי וקיים לעולם ולעולמי עולמים שאם כעס כעסו עולם ואם יאסר איסרי איסר עולם ואם ממיתני מיתתו מיתת עולם ואין אני יכול לפייסו בדברים ולשוחדו בממון. ולא עוד אלא שיש לפני שני דרכים אחד של גיהנם ואחד של ג"ע ואינו יודע באיזה מהן מוליכין אותי ולא אבכה ע"כ. כי כל אלו המחשבות ודומיהן מביאין האדם לחרטה הגמורה. ויגמור בלבו לבל יוסיף עוד לחטוא, וגם יבוש ויכלם בשעת הוידוי ככתוב למעלה פרק ו':

כלל ה'. ויתענה בשעת הזכרת הוידוי וביום תעניתו לילה שלפניו ולאחריו לא יאכל כ"א פת במים בלבד ובזה תחלוש מאד תאות האוכל וימנע מגשת אל אשה כל אותה הלילה וישכב לארץ על הקש כסדר הזה יעשה למחרתו וכן כמה ימים עד שתהא התשובה קבוע בלבו ויהיו המעשים קלים עליו לעשותו והלך לפניו צדקתו:

תוכן העניינים

ברית אברהם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה