ברית אברהם· רבי אברהם הלוי הורוויץ
פרק ד
וימהר כל אדם לעשות תשובה ויפחד שמא יענש בחטאו קודם שיעשה שנאמר תנו לה' אלהיכם כבוד בטרם יחשיך ואומר וזכור את בוראך בימי בחרותך עד אשר לא יבואו ימי הרעה וגו'. ותנן נמי במסכת שבת ר"א אומר שוב יום אחד לפני מיתתך.
שאלו תלמידיו את ר"א וכי אדם יודע איזה יום ימות אמר להם וכ"ש ישוב היום שמא ימות למחר ונמצא כל ימיו בתשובה וארז"ל בפ"ק דר"ה אשרי איש ירא ה' אשרי איש ולא אשה אמר אשרי אדם שעושה תשובה כשהוא איש ופרש"י כשהוא בחור בכחו כלומר ממהר להכיר את בוראו קודם ימי זקנה כאיש גבור ואע"פ שכל תשובה מעולה אפי' לעת זקנתו כמש"ה תשב אנוש עד דכא וארז"ל עד דכדוכא של נפש מ"מ התשובה שיעשה האדם בימי בחרותו בעוד כחו עליו היא רצויה ומקובלת יותר לפני הש"י:
וכתב החסיד רבינו יונה ז"ל בשערי תשוב' וז"ל ודע כי החוט' כאשר יתאחר לשוב מחטאו יכביד עליו מאד עונשו בכל יום כי הוא ידע כי יצא הקצף עליו ויש לו מנוס לנוס שמה והמנוס הוא התשובה והוא עומד במרדו וארז"ל על ענין זה במדרש קהלת. משל לכת של לסטים שחבשן המלך בבית האסורין וחתרו מחתרת פרצו ועברו ונשאר א' מהן בא שר בית הסוהר וראה מחתרת חתורה והאיש ההוא עודנו עצור ויך אותו במטהו א"ל קשה יום הלא המחתרת חתורה לפניך ואיך לא מהרת המלט על נפשך וכו' ולי מה יקרו בזה דברי פי חכם בעל ספר המוסר כמ"ש בשער התשובה ז"ל אדם הנפטר מן עולם הזה בלי תשובה דומה למלך שהיו לו עשרה שרים והיה המלך אוהב אותן והיה נכבדין בעיניו ויקרי' אצלו פעם אחת לקחו לעצמן עצה נבער' ובאו לארמון המלך לילה וחתרו הקורות ונכנסו לאוצר בית המלך וגנבו משם כלי כסף וכלי זהב ואבנים טובת ומרגליות:
ליום השכים המלך ומצא אוצרותיו שדודי' וכל מחמדיו בזוזים ויצו המלך לחקור ולדרוש ולדעת מי הוא זה אשר מלאו לבו לעשות כן ויבוקש הדבר וימצא ויאמרו לו עבדיו אדונינו המלך שריך העשרה הנכבדים אצלך אשר שמת כסאות' מעל כל שריך הן בזו אוצריך וחמודתיך ויתעצב המלך מאד על שריו ולא חשב הגניבה למאומה באהבתו אותם ויאמר שקר הוא כי עבדים נאמנים הן ואיני מאמין לכם ויאמרו לו אדוננו הנה הגניבה בידם אמר המלך מה אעשה אם אמת הדבר לא אוכל להציל אותם מיד ההמון ואיך אהרוג אותם מפני חטאתם מה עשה אמר לעומדים לפניו הביאו אותם לפני ואראה אם הגניבה בידם כדברכם והיה בין מושב השרים האלה ובין חצר המלך נהר והיה להם לבוא לפני המלך ולעבור בספינה וקודם לכן שלח המלך א' מעבדיו ויאמר להם אמר המלך כשתעברו בנהר לבא אצלו תשליכו הגנבה בנהר כדי שלא תמצא בידכם ותמותו ואל תחוס עיניכם על זהב ופנינים כי אין זהב ופנינים נחשב אצלי למאומה נגד אהבתכם. ויהי בעודם בנהר וישליכו כולם בנהר מה שהיה בידם מן הגניבה חוץ מאחד שלא השליך הגניבה מידו ויביאו אותם לפני המלך ויצו המלך לחפש בבגדיהם ולא מצאו ויחפשו לאותו האיש שלא השליך הגניבה מידו וימצאו בידו חלקו ממנה ויחר אף המלך ויאמר לו למה לא השלכת מידך כחבירך ולא מצא מענה ויאמר המלך חטאתך השני יותר מהראשון כי מתחילה אמרתי יצרך השיאך אבל עתה כשנתתי לך עצה להנצל בה מן המות וראית חבירך שהשליכו גניבתם מידם מדוע אתה לא עשית מאמרי כדי שתנצל והואיל ובזית דברי ולא התנחמת על מעשיך הרעים אני אשלים לך גמולך ויצו המלך להמית אותו ביסורים רעים ובעונשין קשים וישלח לחביריו התשעה שמחי' וטובי לב לביתם. כך הוא האדם בעוה"ז הקב"ה מזהירו על התשובה כדי שלא ימות ברשעתו שנא' שובו שובו מדרכיכ' הרעים ולא תמותו בית ישראל וכתיב כי לא אחפוץ במות המת וכו':
ועתה פקח עיניך וראה דברי חכמים ומשליהם כי נעים כי תשמרם ואל יחשוב בע"ת שאין מעלתו גדולה בעוה"ב כי גדולה ונכבדת יותר ממעלת הצדיקים כמ"ש חז"ל במקום שבע"ת עומדין אפי' צדיקים גמורים אין יכולין לעמוד והטעם הוא לפי שהצדיק לא נתעסק בעבירות ובתאות העולם ועסק בתורה כל ימיו ואינו יודע לעשות רע אבל בע"ת שהתעדן בתפנוקי העבירות והתאוה תאוה והשלי' רצונו ואח"כ סר מכל חטאתיו ועונותיו ויט שכמו לסבול עול מצות שהוא קשה ע"כ ראוי לשכר הרבה כמו שהטיבו דברים רבי' בזה מן המפרשים ז"ל:
וז"ל המיימוני בהלכות תשובה ואל ידמה אדם בע"ת שהוא מרוחק ממעלת הצדיקים מפי העונות והחטאת שעשה אין הדבר כן אלא הוא אהוב ונחמד לפני הבורא ית' כאלו לא חטא מעולם ולא עוד אלא ששכרו הרבה שהרי טעם החטא ופי' ממנה וכבש יצרו וארז"ל במקום שבע"ת עומדין וכו' כלומר מעלתן גדולה ממעלתן אלו שלא חטאו מעולם מפני שהם כובשין יצרם יותר מהם וכו':
והחי יתן וישים התשובה אל לבו, עודו באבו, וילך בתומו ויעש' טוב בעמו. בטרם יבא יומו וישיב לבית עולמו: