אור ברסלב

ברית אברהם· רבי אברהם הלוי הורוויץ

פרק ב

פרק א

במדרש תכלית הימים הלילות תכלית הלילות שבתות תכלית שבתות ר"ח תכלית ראש חדש המועדי' תכלית המועדי' ראש השנ' תכלית ראש השנה יום כפור תכלית יום כפור תשובה תכלית תשובה עולם הבא עכ"ל:

ע"כ המדרש הזה צריך ביאור בוודאי לא נכתבו אלו הדברים על צד הקרי וההזדמן אלא בכוונה גדולה ועצומה:

ואני טרם אשמיעך ביאורי לע"ד אציע ג' הקדמות קטנות יועילו להבנ' המדרש הזה:

הקודם הוא מבואר כי התכלית הוא יותר נכבד ויותר משובח ממה שקודם התכלית כמ"ש חכמי המחקר תחילת מחשבה סוף המעשה:

וכ"כ הבחיי בתחלת פרש' תזריע ז"ל ולא היה אדם אחרון לנבראי' לחסרון כ"א לגדולה ומעלה שהרי הדברי' האחרונים במעשה היו ראשונים במחשבה וע"כ הדברי' המועילים תמצאם אחרוני' כי אדם שהוא תכלית הכוונ' בבריאת העול' להכיר בוראו ולעבדו היה אחרון לכל הנבראי' ומבחר מכולן וכן יום השבת וכו' האריך שם בזה לקצר אני צריך ובכלל זה הוא ג"כ אם נמצאים הרבה תכלית במקום א' כמו שהם נמצאי' כאן זא"ז שהאחרון אחרון הוא חביב ויותר תכלית מן הקודם לו:

השנית הוא מה שביאר הרמב"ם ז"ל בהקדמת סדר זרעים וז"ל כל דבר נמצא יצטרך עכ"פ להיות לו תכלית אשר בשבילו היתה מציאותו וכו' עד אמרו אך על דרך כלל יש לדעת שכל הנמצאים שתחת גלגל הירח נמצאים בשבי' האדם לבדו וכו' עד וכאשר מצאו שתכלית כל הענינים הוא למציאת האדם הוצרכו לחקור כמו כן למה נמצא האדם ומה היתה כוונת יצירתו וכאשר האריכו לחקור בענין הזה מצאנו לאדם פעלים רבים משתנים זה מזה וחקרו על כל פעולותיו אשר פעל לדעת תכלית בריאה מאלה הפעלים ומצאו כי תכלית פועל א' לבד ובשבילו נבראו שאר פעליו הם לקיים עמידתו כדי שישלים לו הפועל הא' ההוא והפועל הזה הוא השגת המושכלות שהדעת נותן ששוא ושקר להיות תכלית האדם לאכילה ולשתיה ולבעילה או לבנות עיר או להיו' מלך וכו'. והאריך בזה יותר:

השלישית ביארו חכמי המשנה ע"ה באמרם במסכת אבות לא המדרש עיקר אלא מעשה ר"ל מעשה המצות ויראת שמים כמ"ש רז"ל בהדיא במס' שבת אין לו להקב"ה בעולמו אלא יראת שמים שנאמר ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כ"א ליראה וגו' ע"ש עד והיה אמונת עתך חוסן אמונת זה סדר זרעים. עתך זה סדר מועד עד ואפי' הכי יראת ה' היא אוצרו ופרש"י היא העיקר והחשוב בעיני ה' לאוצר יותר מכל ת"ת. ואחר שהצעתי לפניך כל זה אבוא לבאר דברי המאמר הנז' ואז תבין יראת ה' ודעת קדושים תמצא:

התחיל ואמר תכלית הימים הלילות:

בהיות שכל היום הולך אדם אחר צרכיו ועסקיו אשר עליהם יחיה החיים הזמניים ומתוך כך אין לו פנאי לעסוק בד"ת כראוי ובלילה הוא שעת הכושר ללמוד וללמד בקביעות כמ"ש הטור א"ח סי' רל"ח וז"ל לימוד הלילה יותר ויותר מביום בני הזהר כמ"ש רז"ל אין רינה של תורה אלא בלילה וכו' עד הילכך כיון ששעות הלילה נוחין ורצויין ללמוד המבטלן עונשו מרובה וכו' וכתב הטור עוד בי"ד בהלכות ת"ת בשם הרמב"ם ז"ל אע"פ שחייב אדם ללמוד ביום ובלילה רוב החכמה מתקיימת בלילה לפיכך מי שרוצה לזכות בכתרה של תורה יזהר בכל לילותיו ולא יעבור א' מהן באכילה ובשתיה וכיוצא בהן אלא בדברי חכמה ות"ת וכו' וכבר ידעת מהצעה ראשונה שהתכלית היא מעולה ומשובח ממה שלפני התכלית וידעת ג"כ מהצעה שני' שהאדם הוא תכלית כל הנברא והכל נברא בשבילו ונכלל ג"כ בהצע' זו שתכלי' בריאת אדם עצמו היא בשביל השגת המושכלות אשר בזה נכלל לימוד התורה כי כל החכמות כולן נכללי' בתורה וזה לא יהיה כראוי כ"א בליל' כנזכר בסמוך בשם הטור א"כ יפה אמרו כאן תכלית הימים הלילות הואיל וכל הנבראים לא נברא כ"א בשביל אדם כנזכר והאדם נברא בשביל לימוד התורה כנזכר וכבר נזכר לעיל ג"כ שאין אדם לומד רוב חכמתו אלא בלילה ע"כ הלילות הם תכלית הימים ויתר משובח מהם:

ואמר תכלית הלילות שבתות:

בהיות כי השבת יום מנוחה אשר זה סבה גדולה וחזקה ללמוד בכוונה שלימה יותר מימי המעשה והלילות כמ"ש (בעל העקידה) פרשת ויקהל שער נ"ה גבי שבת וז"ל שם עיקר הב' מה שתיישר אותו השבית' לקבוע לימוד התורה ופי' לפי שבו ינוחו מכל הזמנים המטרידי' אשר לשבת זה יפנו לבבם להקהל ולעמוד על נפשם לשמוע מפי המלמד ולקרא כולם בשם ה' מקרא משנה ותלמוד איש איש לפי ערכו והמשכילים ימצאו בו נחת רוח כי יבקשו תורה מפיהם וכו' עד ובתלמוד ירושלמי לא נתנו שבתות וי"ט לישראל אלא ללמוד תורה בהן וכו' וכבר זכרתי בהצעה א' באם נמצאים כתובים הרבה תכליות במקום א' ע"כ אמר כאן תכלית הלילות שבתות הם תכלית הלילות ויותר מהם בענין לימוד התורה מהטעם הנזכר:

ואמר תכלית שבת ר"ח ותכלית ר"ח המועדים:

בהיות כי מועדים הן מקראי קודש בענין הלימוד וההתלמדות יותר משבתות השנה. כי בהם נקהלו היהודים מנער ועד זקן טף ונשים לשמוע הדרשות שדורשן להם בענינו של יום דברי פסח בפסח ודברי עצרת בעצרת ודברי חג בחג כמשרז"ל סוף מסכת מגילה משה תיקן להם לישראל שיהיו דורשין מענינו של יום וכו':

ועוד שנוכל ללמוד תורה בי"ט ואפילו כל היום כדאמרינן במסכת ביצה שהיה ר"א יושב ודורש בי"ט בהלכות י"ט כל היום כולו משא"כ בשבת דלא סגי דלא אכל משום עונג שבת ע"כ אמרו כן שהמועדים הם תכלית שבתות והוזקק לומר בתחילה תכלית ר"ח לפי שאנו מונים המועדים ממולד הלבנה כמ"ש הכתוב והיו לאותות ולמועדים:

ואמר תכלית המועדים ר"ה:

בהיות כי יום זה חוק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב וזכר כל היצור לפניו בא. מעשה איש ופקודתו ועלילות מצעדי גבר והוא דורש מעשה כולם הלא לבו יחיל בקרבו כי ידע שכל מעשיו בספ' נכתבין ובעת ההיא האלהים יביא במשפט על כל נעלם אם טוב ואם רע:

ומתוך כך נכנס בלב כל משכיל יראת שמים וידאגו כל השנה כולה על זה וכבר ידעת מהצעה הג' כי עיקר הלימוד הוא מעשה המצות ויראת שמים ע"כ אמרו כאן תכלית המועדים ר"ה והוא כאילו אמר תכלית למוד התורה הוא כדי ליכנס בה ליראת שמים. כי המועדים מורים על הפלגת לימוד התורה כנז'. ור"ה מורה על יראת שמים ומאימת הדין הלב יחיל כנזכר: ואמר תכלית ר"ה יום כפור:

בהיות כי יצר לב האדם רע מנעוריו ודרכו להחטיא את האדם ומתגרה בו מידי יום ויום כמ"ש רז"ל במסכת קדושין יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש המיתו וכו' והוא מיתת הנפש בלי ספק וכמעט כל אדם מחויב לחטא מצד טבע יצרו הרע כמו שהאריך בזה בעל עקדה כפ' תשא שער נ"ג: ושורת הדין נותן וגם השכל נותן מי שחטא לאדון הכל אין לו מחילה עולמות ואפילו בתשובה גמורה כי אפי' מלך ב"ו אם צוה על א' מעבדיו עשה כך וכך או לא תעשה כך וכך והוא עובר על מצות המלך קטנה או גדולה. האמר יאמר אותו העבד למלך אדוני מלך עברתי על מצותך אעשה תשובה על זה כי בודאי כל תשובה בעולם לא יועיל לו רק אחת דתו להמית כי חמת מלך מלאכי מות על מי שעובר על ציויו וק"ו בן בנו של ק"ו שעובר על מצות מה"ה הקב"ה שהשכל נותן שלא יהיה לו תקנה בתשובה כ"א במיתה. וכמ"ש רז"ל במדרש שאלו לחכמה חוטא מה יעשה ויתכפר אמר' להם חטאים תרדף רעה. שאלו לנבוא' חוטא מה יעשה ויתכפר אמר' להם הנפש החוטאת היא תמות וכו' הנך רוא' כי החכמה האנושית והמדרג' הנבואיית לא גזרו בחוטא שום תירץ כלל כי זאת אומרת חטאים תרדף רעה וזאת אומרת נפש החוטאת תמות ולדברי שניהם יהיה החוטא חייב מיתה בידי שמים וא"כ לפי הא דאמרן לעיל שכמעט כל אדם מחויב לחטא והחוטא בן מות הוא לפי שורת הדין כנזכר יחזור העול' לתוהו ובוהו והוא יתברך לא לתוהו בראו אלא לשבת וגו' ע"כ היה מהחסד האלהי לקבוע לנו יום סליחה וכפרה אחר יום הדין הקבוע לנו באחד לחדש לכפר על כל חטאתינו וז"ש תכלית ר"ה יו"כ ר"ל כי יו"כ הוא תכלית של ר"ה ומעולה ומשובח ממנו כי בר"ה לבד שהוא מורה על הדין א"א לנו לעמוד בזה כי לא יצדק לפניו כל חי כנזכר רק הש"י רוצה בקיומנו על כן נתן לנו יו"כ סליחה וכפרה כמש"ה כי ביום הזה יכפר עליכם וגו':

ואמר תכלית יום כפור תשובה:

להורות כי אין יו"כ מכפר ר"ל היום בלבד. כ"א כשיעשה תשובה אבל באפס תשובה אין כח ביו"כ לכפר וכן פרש"י ז"ל בהדיא על פסוק אך בעשור לחודש השביעי וגו' כל אכין ורקין מיעוטין מכפר הוא על השבין וכו':

וז"ש תכלית יו"כ תשובה לומר דהא והא גרמא היום ותשובה מכפרים יחד עון אבל אם לא עשה תשובה לא ואף עפ"י שהתשובה היא רצוי בכל עת ובכל זמן הקב"ה קרוב לשבים באמת בכל עת שישובו אליו ישוב אליהם מ"מ יו"כ זה מסוגל לתשובה יותר משאר ימות השנה כנזכר במפרשים וכ"כ המימונ"י בהלכות תשובה וז"ל יו"כ הוא זמן תשובה לכל ליחיד ולרבים והוא קץ סליחה ומחילה לישראל לפיכך חייבים הכל לעשות תשובה ולהתוודות ביום הכיפורים:

ואמר תכלית תשובה עולם הבא:

כי בה ר"ל בתשובה נזכה ונחיה ונירש חיי עוה"ב. אשר הוא תכלית האחרון אשר בכל התכליות ושלימות האחרון אשר בכל השלימות ועם זה נשלם ביאור המאמר של המדרש אשר זכרנו פתח דברינו. ואתה תחזה שכל התכלית הכתובין כאן זה אחר זה מתחילת המאמר ועד סופו עשוין באמת וישר. מה נמלצו אמרי יושר. ואינו בדמות דרשה רחוקה שאינו סובל פירושה אלא פשט צח מתוק לנפש ומרפ' לעצם ומתיישב על הלב והער' לכל אדם שישים פניו אל התכלית האמיתי וטוב לו כל הימים ולחיותו כיום הזה ר"ל העוה"ז והעולם הבא:

תוכן העניינים

ברית אברהם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה