אור ברסלב

ברית אברהם· רבי אברהם הלוי הורוויץ

הקדמה

לרבי אברהם בן שבתי הלוי הורוויץ:

הקדמה:

אנכי עפר ואפר, צלפחד בן חפר, הוה נפסד והיפר:

(אנכי פסוק זה אאע"ה אמר צלפחד מלה זו נחלקה לשני' צ"ל פח"ד צ"ל רומז על האד' שהוא כצל עובר פח"ד שהוא מפחד תמיד פן ימות בין המצרים הייתי, עולם הפוך ראיתי יגעתי, בריש עקביא ומצאתי:

רע יאמר, על שוכני בתי חומר, וכן הוא אומר:

הלא המה בעב"ר היום כאן ומחר בקבר, הגוף כלה ומחוסר אבר:

מי מנה עפר יעקב, משנתו נקי וקב, כי הוא יגיד עקב:

בהבל בא בחשך, ילך עשיר ורש אביון ומלך, בני הסתכל בסדר כי תלך:

ראה תראה וגם תבין, רגלוהי דאינש אינון ערבין, ושלא מדעתו אותו תבין:

באשר הוא סוף כל האדם, פתע פתאום יבא אידם המקום אנה לידם: ישאוהו במוט בשנים, להורידו אל ארץ מצרים, אמינא כי שכיב וניים: שמוהו ביגון שאולה, עפר למטה ועפר למעלה, עד כי יבא שילה:

בור ריק אין בו, ציה וצלמות בקרבו, תוהו ובוהו סביבו:

תם ונשלם שלומתו וטובתו, וישאר אך נח בתיבתו, רמה ותולעה בעדו ובעד ביתו:

בן חפר מלשון חופר גומא כי סוף אדם למות ולקבור כמש"ה וישוב אל העפר כשהיה עולם וכו' לשון הש"ס פ' השותפין עקביא שהוא אותיות יעקב שאמר ולאן אתה הולך אל מקום עפר וכו' מי מנה מי יוכל לספר צער חיבוט הקבר שהזכיר עקב לשון סוף כלו' סוף האדם. בהבל בא נגד מ"ש עקביא מאין באת, ילך נגד מ"ש ולאן אתה הולך, עשיר כו' נגד מ"ש ולפני מי אתה עתיד ליתן דין כו' כי לא ניכר שוע לפני דל ביום הדין תלך ר"ל כשילך האדם לבית עולמו רגלוהו דאינש פירש"י פ' החליל שמשלימין ערבותם להוליכו למקום שמתבקשות שם המקום אנה ליבם ר"ל כשיבא ליום המית' מזמן להם הקב"ה אותו המקום עצמו ששם נגזר עליהם שימותו כמ"ש בגמ' לאתרא דמתבעי לתמן מובילין יתיה כמו שסיפר שם מהנהו תרי כושאי דהוי קימי קמי' שלמה עפר למטה כו' לשון הגמרא פ' כסוי הדם נח בתיבתו לשון נח נפשי' יצטער בש"ס פ' הבא אל יבמתו וז"ל אל תצטער):

יזעקו זעקה גדולה ומרה, עליך נאמר קרא. לא יועיל הון ביום עברה: היום הזה נהייתה שממה אין מותר לאדם מן הבהמה, מרבה בשר מרבה רימה: לכן אמרנו וענינו. אין כחינו אלא בפינו, זה היום שקוינו:

וטרם כלו לדבר עמו, יאכלו חלב זבחימו, ושותים ומוצצים את דמו:

יחד על משכב מנוחתו באו. ע"פ יצאו וע"פ יבואו, וכל העם ישמעו ויראו: זאת התורה אדם כי ימות, כליון הגוף ורקב עצמו', ברוך המחזיר נשמות: למה יתגאה אנוש, סופו ענש יענש, רמה ותולעה ירבה ויכוש:

הלא לא יזכור האדם ימי הבלו, ואל יצטער על עולם שאינו שלו. והמת יהיה לו:

רב לו בלחם חקו, יודה לה' וישמח בחלקו, ויעסו' בתעניתו ושקו. יזכור לעולם בריתו. תצא רוחו ישוב לאדמתו. והבור מתמלא מחולייתו: וי לן דמיתנן אבילות ישינה דשנינן. תורה ומצות עלן מגינן:

יתמו חטאים מן הארץ. נמשלו כבהמות, יחתו ארץ גוף ונפש יחד כלה ונחרץ:

צדיק מצרה נחלץ אשר לא הלך אחרי לץ, לכן תגיל נפשי בה' ועלץ: (צרת מחר שמא מחר בא ואיננו נמצא מצטער על עולם שאינו שלו, והבור כו' פי' מעפרות של אדם לשון הגמ' הוא בברכות, נמשלו כבהמות ר"ל כי נפשות הרשעים נפסדות בהפסד גוף כנפש שאר בעלי חיים אבל נפשות הצדיקים תשובנה אל האלהים צהלה ושמחה לכן מצינו הרבה צדיקים שהיו ששים ושמחים אל יום המיתה וע"ז סיים ואמר תגל נפשי בה' ועלץ. הנה כתבתי לך זאת השירה למען תזכור יום המיתה ויום הקבורה ותהיה יראת ההעדר על פניך תמיד):

ובעסקי המני' וקנינים המדומים לא תחמוד כי אין תחת השמש יתרון כי אם חסרון מלבד ליראת ה' הנכבד והנורא שהוא משגב לעתות בצרה ע"כ עשיתי אלה החרוזים, שמי ושם אבי בהם רמוזים:

בעבור תהיה לי לעדה שלא יבא א' מן העדה ויאמר אני חברתיו לכן בראשם שמי ושם אבי חברתיו ורמזתיו::

נאם הגבר הוקם על בהכירי אמת כי כל נולד עתיד ליתן דין וחשבון לפני יוצר כל ישתבח שמו לעד העירני לבי לאמר מה אעשה כי יקום אל וכי יפקוד מה אשיבנו בכן יעצוני כליותי ואמרו לי בן אדם מה לך כי נרדם קום עלה בית אל. בדת האל יום וליל מהר כלה מלאכתך מלאכת שמים ושא לבך אל כפים אל אל בשמים עשה ואל תאחר, שמא תמות למחר ותעזוב את חילך לאחר:

בלבי צפנתי אמרתי ואומר חלותי, הנה נא זקנתי לא ידעתי יום מותי. מתי אעשה גם אנכי לביתי. חשתי ולא התמהמהתי, כי יראתי שימהרנו המות וימנעני ממה שקויתי ויצאתי היום בעקבי הרועים לראות בגנים וללקוט שושנים א"ת שושנים אלא ששונים להציב ציונים ולעשות סימנים מהדברים אשר יעשה אותם האדם וחי בהם החיים אמיתיים מהם אראה וכן אעשה כמשרז"ל ראי' מביא לידי זכירה וזכירה מביא למעשה והסכמתי בדעתי לציין קיצור מעניני תשובה בראותי כי זו היא דרך הטובה אשר ילך בה לעוה"ב:

ויען כי עיקר תשובה היא הוידוי כמש"ה איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם וגו' והתודו את חטאתם אשר וגו' ר"ל אותה חטא עצמה אשר חטאו בה יתוודו עליה עד"מ אם גנב יאמר גנבתי או אם גזל יאמר גזלתי ולא די לו לומר במקום גנבתי או במקום גזלתי או במקום שאר חטא פרטות חטאתי או עויתי או פשעתי או געלתי דרכי שהוא דרך כלל עד שיפרט אותו חטא עצמו מה היא וכן תניא בפרק בתרא דיומא ר' יהודא אומר צריך לפרט החטא שנאמר אנא חטא העם הזה חטאה גדולה ויעשו להם אלהי זהב ופרש"י צריך לפרט כשהוא מתוודה יאמר חטא פלוני חטאתי ע"כ:

ע"כ ראיתי לחבר תוך זה החיבור וידוי חדש נוסף על הישן הכתוב בסדורים שלנו ואפרוט בו מכל חטאת האדם הרגילין לעשותו הן דאורייתא הן דרבנן ואכלול אותן בתוך האשמנו הישן על סדר א"ב עד"מ חטא אכילות איסור או חטא אהבת הרע או שאר חטאים המתחילין באות א' אסדרם באות א'. במלה המתחלת בגדנו חטא ביטול מצות תפלה או ביטול תורה או שאר חטאים המתחילין באות ב' אסדרם באות ב'. במלה המתחלת גזלנו וכן בשאר כל החטאים אסדרם באותיותם לבית אבותם ותהיה מלת אשמנו אב לכל החטאים הבאים אחריו המתחילין באות א' וכן מלת בגדנו וגזלנו וכו' עד תומם. והנה אנחנו מציעים כמה מעלות טובות יוצאות לנו מזה ואלה פקודיהם. הראשון שאם חטא יחיד או צבור איזה חטא שיהיה ויתנו לב לשוב אל ה' ויצטרכו להתוודות אשר חטאו עליה כדלעיל אז כשיקראו בתוך האשמנו שלי ימצאו בנקל נוסח החטא ההיא בסדר הא"ב ע"ד הנ"ל בסמוך ויהיה שולחן ערוך לפניהם להתוודות עליהן:

השני כי הבאתי הרבה עבירות בתוך האשמנו שלי שההמוניים אינם נזהרים בהן ופושעים יכשלו בם לפי שאינם ידועים אצלם שהם רע ואתם תלין משוגתם תחת אשר לא ילינו בקרב חכמים ותורה לא יבקשו מפיהם והשוגג יש לו ג"כ חטא כמש"ה ונפש כי תחטא בשגגה ונאמר והוא לא ידע ואשם וארז"ל הרי ענש הכתוב את מי שלא ידע וכו' ע"כ קבצתים אל מקום אחד להזכיר ולהזהיר את אשר לא ידע להזהר כדי שיכיר חטאו ואל ישנה באולתו: והשלישי מי שלבו נוקפו מעבירות ותתפעם רוחו בקרבו יען אשר לא זכר העוונות וחסרון לא יוכל להמנות כי עוונותיו רבו מלספר ואשמותיו עצמו מלזכור אז כשיקרא בתוך האשמנו שלי מלה במלה ותקראנה אותו כאלה מתוך כך יזכור הדברים שחטא עליהם ויתוודה על כולם כי בו פרטתי רוב העבירות הרגילין לעשות בדור הזה כנ"ל. ואותן שעשה יכתוב במגילת סתרים שלו להתוודות עליהם בינו לבין עצמו ותהיה לו מזכרת עון וסליחות עון וצדקה תהיה לי שישוב החוטא מתוך שלי ויהיה לי נחת רוח בעמלי שעמלתי בו לתועלת האיש ההוא:

ולהוסיף עוד הטוב שחברתי סמוך לווידוי הנז' הרבה תחינות ובקשות ישנות וגם חדשות נחלקות לה' חלקים כדלקמן בפ' אחרון וכדי לקרב תועלת זאת החיבור לכל דורש ומבקש ולא יהיה לו למוקש הסכמתי מדעתי לכתוב הדברים כולה בלישנא קלילא בענין שלא יהיו צריכין תלמוד ושאלה יבינוהו גמולי חלב עתיקי משדים ולא יטעו בו עוללים אשר אין להם אור עינים:

וראיתי לקרוא שם החיבור קטן זה ברית אברהם כי עפ"י הדברים האלה כרתי ברית עם נערי בני ישראל הנלוים אלי ללמוד לשמור ולעשות ולקיים את כל דברי הספר הזה והם בעלי ברית אברהם ונתתי אל לבי לחלק דברי הספר לחלקים. ולקרותם פרקים. היות כל ענין:

וענין נכתב לעצמו איש על מקומו נחמד למראה ופרק"ו נאה:

והנני אציב לך ציונים כמ"ש חז"ל אין ד"ת נקנים אלא בסימנים והיה כל מבקש דבר יבא אל הציונים האלו ויבקש הדבר וימצא אותו בקל בלי טורח החיפוש ומהנה אתחיל ואומר בעזרת האומר והגומר:

פרק א הוא הערה והקדמה קצרה:

פרק ב'. מביא מדרש רז"ל תכלית הימים הלילות ונזכרים בו הרבה תכליות זא"ז תוכו רצוף כוונה יפה על זה קרוב לפשט המדרש:

פרק ג. יבאר שהתשובה מכפרת על כל דבר פשע, חטא ורשע ואפי' עשה האדם כל רעות שבעולם וניחם על הרע ועשה טובה לא סגר בעדו דלתי התשובה פרק ד ידבר שימהר האדם לעשות רצון קונו שמא מחר בא ואינו וכתיב היום לעשותם ולא לאחר מותו:

פרק ה'. יביא דברי בעל באר מים חיים ככתבו וכלשונו והרבה עניני תשובה יוצאין ממנו:

פרק ו'. יבאר ה' כללי התשובה אשר יעשה אותם השב מאהבה:

פרק ז'. מביא דברי בעל הרוקח המורה דרכי תשובה לבת השובבה: פרק ח'. ידבר בסדר תשובת החוטא ביום טהרתו. מראשיתו עד אחריתו: פרק ט'.

יספר במה שחטא האדם יכפר ובדבר אשר זדה יטיב פעלו מדה כנגד מדה:

פרק י'. מביא הרבה דברים מעורבים לתקנת השבים:

פרק יא. יבאר איזה דרך רעה שיתרחק בעל התשובה ממנה. בכל עת ועונה: פרק יב. יבאר איזה דרך טובה שידבק בה בעל תשובה. וגם לכל אדם היא תשובה:

פרק יג. בו נזכר הרבה בקשות ותחינות. חדשות גם ישנות. למספר תפלת יו"כ הן מכוונת. תוכו רצוף ג"כ האשמנו הארוך:

אשר רוב העבירות הדור בו כרוך:

והאומרו בכוונה יהיה ברוך:

נשלמה הקדמה בעזר היוצר:

תוכן העניינים

ברית אברהם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה