ברטנורא על משנה תרומות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק יא · משנה ה
גַּרְעִינֵי תְרוּמָה. גַּרְעִינִים שֶׁנִּמְצְאוּ בְּתוֹךְ פֵּרוֹת שֶׁל תְּרוּמָה כְּשֶׁהַכֹּהֵן אוֹכְלָם:
בִּזְמַן שֶׁהַכֹּהֵן מַכְנִיסָן. וְדַעְתּוֹ עֲלֵיהֶם וְלֹא הִפְקִירָן אֲסוּרִים. וּכְגוֹן שֶׁהֵן רַכִּין וּרְאוּיִן לַאֲכִילָה, כְּגוֹן גַּרְעִינֵי הַתַּפּוּחִים וְהַחֲבוּשִׁין וְהָאַגָּסִים, אוֹ שֶׁנִּשְׁאַר בָּהֶם לַחְלוּחִית שֶׁבְּנֵי אָדָם מוֹצְצִים אוֹתָן, כְּגוֹן גַּרְעִינֵי הַתְּמָרִים וְכַיּוֹצֵא בָהֶם. אֲבָל אֵינָם רְאוּיִם כְּלָל, אֲפִלּוּ הַכֹּהֵן מַכְנִיסָן הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִים:
עַצְמוֹת הַקָּדָשִׁים. בַּעֲצָמוֹת הָרְאוּיִין קְצָת לַאֲכִילָה מַיְרֵי, כְּגוֹן רָאשֵׁי כְנָפַיִם וְהַסְּחוּסִין:
הַמֻּרְסָן. שֶׁל תְּרוּמָה, וְהֵן סֻבִּין הַגַּסִּין, מֻתָּר לְזָרִים:
סֻבִּין. שֶׁל חִטִּין חֲדָשׁוֹת שֶׁל תְּרוּמָה אֲסוּרִים לְזָרִים, לְפִי שֶׁהַחֲדָשׁוֹת הֵן לַחוֹת וְאֵינָם נִטְחָנִים הֵיטֵב, וְנִשְׁאַר קֶמַח הַרְבֵּה מְעֹרָב בַּסֻּבִּין:
וְשֶׁל יְשָׁנוֹת. שֶׁל חִטִּין יְשָׁנוֹת שֶׁהֵן יְבֵשׁוֹת וְנִטְחָנוֹת הֵיטֵב, מֻתָּרוֹת, שֶׁאֵין קֶמַח מְעֹרָב בָּהֶן כְּלָל. וְעַד שְׁלֹשִׁים יוֹם נִקְרָאִים חֲדָשׁוֹת:
וְנוֹהֵג בַּתְּרוּמָה. בְּהוֹצָאַת הַסֻּבִּין וְהַמֻּרְסָן:
כְּדֶרֶךְ שֶׁנּוֹהֵג בַּחֻלִּין. וְאֵין כָּאן מִשּׁוּם מְאַבֵּד תְּרוּמָה כְּשֶׁמַּשְׁלִיךְ מַה שֶּׁאֵינוֹ רָאוּי לַאֲכִילָה:
הַמְסַלֵּת. שֶׁקּוֹלֵט אֶת הַסֹּלֶת כְּדֵי לַעֲשׂוֹת פַּת נְקִיָּה בְּיוֹתֵר, וְלֹא בֵרֵר מִסְּאָה אַחַת שֶׁהִיא שִׁשָּׁה קַבִּין אֶלָּא קַב אוֹ קַבַּיִם:
לֹא יַשְׁלִיךְ אֶת הַשְּׁאָר. שֶׁהֲרֵי הוּא רָאוּי לַאֲכִילָה, וְנִמְצָא מְאַבֵּד אֶת הַתְּרוּמָה: