ברטנורא על משנה תרומות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ט · משנה ז
הַמְנַכֵּשׁ. תּוֹלֵשׁ עֲשָׂבִים רָעִים הַגְּדֵלִים בְּתוֹךְ הַתְּבוּאָה וְהַיְרָקוֹת:
בַּחֲסִיּוֹת. כְּגוֹן הַשּׁוּם וְהַלּוּף וְהַבְּצָלִים וְהַכַּרְתִּי, כָּל אֵלּוּ נִקְרָאִים חֲסִיּוֹת:
אַף עַל פִּי שֶׁפֵּרוֹתָיו. שֶׁל עוֹבֵד כּוֹכָבִים טֶבֶל, דְּסָבַר הַאי תַּנָּא אֵין קִנְיָן לְעוֹבֵד כּוֹכָבִים בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְהַפְקִיעַ מִן הַמַּעֲשֵׂר, וְגִדּוּלֵי טֶבֶל טֶבֶל בְּדָבָר שֶׁאֵין זַרְעוֹ כָלֶה, אֲפִלּוּ הָכִי אוֹכֵל מֵהֶן עֲרַאי:
שְׁתִילֵי תְרוּמָה. כְּגוֹן שְׁתִילֵי כְרוּב וּתְרָדִין: שֶׁנִּטְמְאוּ וּשְׁתָלָן טָהֲרוּ מִלְּטַמֵּא. דְּכֵיוָן שֶׁנִּתְחַבְּרוּ לַקַּרְקַע נִתְבַּטְּלוּ מִתּוֹרַת אֹכֶל. וְאִם תֹּאמַר כֵּיוָן דְּעִקַּר גְּזֵרָה גִּדּוּלֵי תְרוּמָה כִּתְרוּמָה אֵינָהּ אֶלָּא מִשּׁוּם תְּרוּמָה טְמֵאָה בְּיַד כֹּהֵן, דִּלְמָא מַשְׁהֵי לַהּ גַּבֵּיהּ וְאָתֵי לִידֵי תַקָּלָה, אַכַּתִּי כֵּיוָן דְּטָהֲרוּ מַשְׁהֵי לַהּ גַּבֵּיהּ. וְיֵשׁ לוֹמַר דִּתְרוּמָה נִמְכֶּרֶת בְּזוֹל הַרְבֵּה לְפִי שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה אֶלָּא לְכֹהֲנִים טְהוֹרִים וְאִם נִטְמֵאת טְעוּנָה שְׂרֵפָה, הִלְכָּךְ אֲפִלּוּ אִם הָיוּ נוֹתְנִים לַכֹּהֵן תְּרוּמָה כְּדֵי לְזָרְעָהּ לֹא הָיָה (מבטל) [מַפְסִיד] שָׂדֵהוּ, אֲבָל אִם הָיוּ הַגִּדּוּלִין חֻלִּין הָיָה מַשְׁהֶה תְּרוּמָה טְמֵאָה כְּדֵי לְזָרְעָהּ:
וַאֲסוּרִים לֶאֱכֹל. מַעֲלָה בְּעַלְמָא הִיא:
עַד שֶׁיָּגוֹם הָאֹכֶל. יַחְתּוֹךְ כָּל הָרָאוּי לַאֲכִילָה, וּמַה שֶּׁיִּגְדַּל אַחַר כָּךְ יְהֵא מֻתָּר:
עַד שֶׁיָּגוֹם וְיִשְׁנֶה. שֶׁיַּחְתּוֹךְ מַה שֶּׁגָּדַל גַּם בַּפַּעַם הַשְּׁנִיָּה, וּמַה שֶּׁיִּגְדַּל מִשֵּׁנִי וְאֵילָךְ יִהְיֶה מֻתָּר. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה: