ברטנורא על משנה תרומות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ט · משנה א
הַזּוֹרֵעַ תְּרוּמָה שׁוֹגֵג יוֹפַךְ. חוֹרֵשׁ וּמְהַפֵּךְ כְּדֵי שֶׁלֹּא יִגְדַּל, וְאֵין בְּכָךְ כְּלוּם:
וּמֵזִיד יְקַיֵּם. כֵּיוָן שֶׁנִּקְרָא שֵׁם תְּרוּמָה עַל הַשָּׂדֶה הָיָה נִרְאֶה כִּמְאַבֵּד אֶת הַתְּרוּמָה:
וְאִם הֵבִיאָה שְׁלִישׁ אֲפִלּוּ שׁוֹגֵג יְקַיֵּם. מִשּׁוּם דְּאָסוּר לְאַבֵּד אֶת הַתְּרוּמָה:
וּבְפִשְׁתָּן מֵזִיד יוֹפַךְ. וַאֲפִלּוּ הֵבִיאָה שְׁלִישׁ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵהָנֶה בַּקִּסְמִין וְיַחֲשֹׁב שֶׁהַזֶּרַע בִּלְבָד הוּא דַּהֲוֵי תְרוּמָה וְאָסוּר, וְעִקַּר פִּשְׁתָּן מִשּׁוּם קִסְמִין הוּא וְלֹא מִשּׁוּם זֶרַע: