ברטנורא על משנה תרומות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ד · משנה ז
תְּרוּמָה עוֹלָה בְּאֶחָד וּמֵאָה. סְאָה שֶׁל תְּרוּמָה שֶׁנָּפְלָה לְמֵאָה סְאִין שֶׁל חֻלִּין, שֶׁהֵם בֵּין הַכֹּל אֶחָד וּמֵאָה, נוֹטֵל אַחַת מֵהֶן וְנוֹתְנָהּ לַכֹּהֵן, וְהַשְּׁאָר חֻלִּין כְּמוֹ שֶׁהָיוּ:
בְּמֵאָה וָעוֹד. אִם נָפְלָה סְאָה שֶׁל תְּרוּמָה לְתוֹךְ תִּשְׁעָה וְתִשְׁעִים סְאִין שֶׁל חֻלִּין וּמַשֶּׁהוּ יוֹתֵר מִתִּשְׁעִים וְתִשְׁעָה, וְזֶה הַמַּשֶּׁהוּ אֵין לוֹ שִׁעוּר, הוֹאִיל וְיֵשׁ כָּאן מֵאָה וְעוֹד מַשֶּׁהוּ, נוֹטֵל סְאָה אַחַת וְנוֹתְנָהּ לַכֹּהֵן, וְהַשְּׁאָר חֻלִּין כְּשֶׁהָיוּ:
קַב לְמֵאָה סְאָה שְׁתוּת לַמְדַמֵּעַ. אִם נָפְלָה סְאָה שֶׁל תְּרוּמָה בְּתִשְׁעִים וָתֵשַׁע שֶׁל חֻלִּין וְקַב יוֹתֵר, שֶׁהַקַּב הוּא שְׁתוּת לַסְּאָה שֶׁל תְּרוּמָה הַמְדַמַּעַת, שֶׁהַסְּאָה שִׁשָּׁה קַבִּים, אָז נוֹטֵל סְאָה אַחַת וְהַשְּׁאָר חֻלִּין כְּשֶׁהָיוּ. אֲבָל אִם הָיוּ הַחֻלִּין פָּחוֹת מִתִּשְׁעִים וְתִשְׁעָה וְקַב, הַכֹּל מְדֻמָּע, וְיִמָּכְרוּ כֻלָּם לַכֹּהֵן בִּדְמֵי תְרוּמָה חוּץ מִדְּמֵי סְאָה שֶׁל תְּרוּמָה שֶׁבָּהּ. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר שֶׁאֵין תְּרוּמָה עוֹלָה בְּפָחוֹת מֵאַחַת וּמֵאָה, דְסָתַם לָן תַּנָּא כְּוָתֵיהּ בְּכַמָּה דּוּכְתֵּי. וְהַכֹּל מוֹדִים שֶׁאֵין הַתְּרוּמָה עוֹלָה בְּמֵאָה בִּלְבָד, וְכָל שֶׁכֵּן בְּפָחוֹת מִמֵּאָה, דִּכְתִיב בִּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר (במדבר יח) מִכָּל חֶלְבּוֹ אֶת מִקְדְּשׁוֹ מִמֶּנּוּ, דָּבָר שֶׁאַתָּה תּוֹרֵם מִמֶּנּוּ אִם נָפַל לְתוֹכוֹ מְקַדְּשׁוֹ, וְהַיְנוּ אֶחָד מִמֵּאָה, דְּמִמֵּאָה סְאִין מַפְרִישִׁין עֲשָׂרָה לְמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן, וּמֵאוֹתָן עֲשָׂרָה סְאָה לִתְרוּמַת מַעֲשֵׂר, וְאָמַר רַחֲמָנָא שֶׁאִם חָזְרָה אוֹתָהּ סְאָה לְתִשְׁעִים וְתִשְׁעָה מְקַדַּשְׁתָּן וְנַעֲשֶׂה הַכֹּל מְדֻמָּע: